יחסי מונטנגרו–קוסובו
| יחסי מונטנגרו–קוסובו | |
|---|---|
|
|
| |
| מונטנגרו | קוסובו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 13,812 | 10,887 |
| אוכלוסייה | |
| 626,196 | 1,761,985 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 6,096 | 9,429 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 9,735 | 5,351 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי מונטנגרו–קוסובו הם יחסי החוץ בין קוסובו למונטנגרו. למונטנגרו יש גבול ארוך באורך 78.6 ק"מ עם קוסובו. והיא הייתה המדינה ה-49 שהכירה בעצמאותה של קוסובו.
הכרה מונטנגרית בקוסובו
קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה ב-17 בפברואר 2008 ומונטנגרו הכירה בה ב-9 באוקטובר 2008.[1]
לפני ההכרה, ב-24 ביוני, אמר ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ':
"הרבה מדינות חברות חשובות באיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית כולה כבר הכירו בקוסובו, ולכן אני לא מאמין שאף אדם רציני היה רוצה שגלגל ההיסטוריה יחזור. אנו פועלים בזהירות משתי סיבות. הראשונה היא שאנחנו שכנים של קוסובו וסרביה, ולכן עלינו לעזור ולא להזין דלק לאש על ידי ביצוע מהלכים. השנייה היא שאנחנו עצמנו עצמאיים רק שנתיים, והגענו לעצמאות זו על ידי השארת האיחוד עם סרביה. העצמאות שלנו הותירה כמה טראומות ביחסי מונטנגרו–סרביה."[2]
שלושה ימים לאחר מכן אמר גורם בכיר במפלגת ה-DPS השלטת כי ההכרה בקוסובו "אינה כרגע על סדר היום בסדר העדיפויות הלאומי."[3] ב-7 ביולי 2008 אמר שר החוץ המונטנגרי לתקשורת בפודגוריצה כי ממשלתו תכיר בעצמאות קוסובו. עם זאת, הוא לא אמר מתי הממשלה תודיע הודעה כזו. כששאל האם זה יהיה במוקדם או במאוחר הוא השיב: "לא אני ואף אחד אחר לא יכולים להגיד ברגע זה. זה יקרה ברגע שנסיים כי זה הטוב ביותר מבחינה פוליטית עבור מונטנגרו."[4] עם זאת, ב-15 ביולי, בראיון לתחנת רדיו רוסית, אמר ראש הממשלה יוקאנוביץ' כי אומתו טרם נקטה עמדה בנושא הכרה, והוסיף כי "איפוק" זה נגרם על ידי הצורך לתרום, כשכנה, ליציבות באזור ושיפור היחסים עם סרביה.[5]
יחסים עכשוויים
ב-2 בדצמבר 2009 אמר סגן ראש ממשלת מונטנגרו, סווטוזר מרוביץ' כי אין מכשולים עבור מונטנגרו לכונן יחסים דיפלומטיים עם קוסובו. הוא גם אמר שמונטנגרו מונה כעשרת אלפים עקורים מקוסובו, אשר אלף מהם מעוניינים לחזור לעיירות מגוריהם, ועל ממשלות קוסובו ומונטנגרו לפתור את הבעיה.[6]
ב-15 בינואר 2010, מונטנגרו וקוסובו כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים.[7]
תנועות רבות הגיעו מקוסובו וממקומות אחרים להחלפת שגרירויות בכדי להראות רשמית את ההכרזה ההדדית של קשרים דיפלומטיים, אולם הנשיא פיליפ וויאנוביץ' דחה כל העת את האפשרות הזו, בהצהיר על מעמדו של המיעוט המונטנגרי בקוסובו ושובם של הפליטים הלא-אלבנים שגורשו כתנאי מוקדם, מאז ההכרה בשנת 2008.[8]
ב-31 במאי 2012 הצהירה מונטנגרו על פתיחת שגרירות בקוסובו, בה נאמר כי "יחסים טובים עם שכנים ופיתוח שיתוף פעולה אזורי מייצגים מטרה מתמשכת, מעוררים את ההתקדמות במדינות האזור בכל הנוגע לשילוב האיחוד האירופי והיורו-אטלנטי, ומגבירים את היציבות באזור כולו."[9]
ב-30 ביולי 2013, מונטנגרו פתחה רשמית שגרירות בפרישטינה, כאשר מונה רדובן מילג'ניץ' לשגריר בקוסובו.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Montenegro recognizes Kosovo's independence". International Herald Tribune. 2008-10-09. נבדק ב-2008-10-09.
- ^ "Montenegro PM Milo Djukanovic hopeful of a European Union future" europarl.europa.eu 24 June 2008 Link accessed 25/06/08
- ^ "Kosovo not on Montenegrin agenda". B92. 2008-06-27. נבדק ב-2008-06-27.
- ^ " Rocen: Montenegro will recognise Kosovo… but who knows when?" themontenegrotimes.com 7 July 2008 07/07/08
- ^ "Montenegro to decide on Kosovo alone". B92. 2008-07-15. נבדק ב-2008-07-15.
- ^ "Montenegro, Kosovo to Establish Diplomatic Links" balkaninsight.com 02-12-09 Link accessed 03-12-09
- ^ "Montenegro, Kosovo in diplomatic ties". B92. 2010-01-15. אורכב מ-המקור ב-2010-01-17. נבדק ב-2010-01-15.
- ^ Vujanović: Ohrabruje inicijativa Prištine
- ^ "Montenegro to open embassy in Kosovo". B92. 31 במאי 2013. נבדק ב-19 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Montenegro opens embassy in Kosovo". Kosovo MFA. 30 ביולי 2013. נבדק ב-19 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
