יחידת מטבע אירופית

יחידת מטבע אירופית

משתמשים	השוק האירופי המשותף ולאחר מכאן האיחוד האירופי
סמל	₠ (נדיר בשימוש), ECU
ISO 4217	XEU
כינוי	אקו

יחידת המטבע האירופאית, הנקראת גם אקו (מאנגלית European Currency Unit - ECU), היא סל מטבעות שהונהג על ידי השוק האירופי המשותף והאיחוד האירופי טרם להשקת האירו.

לאחר ביטול הסכם ברטון-וודס בשנת 1971, שקבע רצועת ניוד בשער החליפין של מטבעות שונים לעומת הדולר האמריקני, מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על רצועת ניוד בין המטבעות השונים בשוק. הסכם רצועת הניוד היה קשה לאכיפה, במיוחד עבור המדינות החלשות. הממלכה המאוחדת, צרפת ואיטליה עזבו את ההסכם תוך שנים מעטות, וכך למעשה הוא קרס.

בשנת 1979 מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על הקמת המערכת המוניטרית האירופית (EMS). בבסיסה של המערכת עמד מנגנון שער החליפין, שקבע רצועת ניוד של 2.25% (6% עבור הלירה האיטלקית) בין מטבעות השוק האירופי ליחידת מטבע חדשה, יחידת המטבע האירופית. יחידת המטבע האירופית הושקה ב-13 במרץ 1979 כסל מטבעות בהרכב ובערך זהים לאלה של יחידת החישוב האירופית שקדמה לה.

עם השנים גבר השימוש ביחידת המטבע האירופית, והתרחב לתחומים רבים, מסחר, איגרות חוב, סיוע בינלאומי, ועוד. יחידת המטבע האירופית שימשה כמטבע מרכזי לסחר בינלאומי, בזכות היתרון שלה כסל מטבעות לעומת מטבע שתלוי בבנק מרכזי אחד. עם זאת, יחידת המטבע האירופית מעולם לא שימשה ככסף מזומן (אם כי מפעם לפעם הוטבעו מטבעות זיכרון עם ערכים נקובים ביחידת המטבע האירופית).

ב-1 בינואר 1999 האירו החליף את יחידת המטבע האירופית, שער המטבע נקבע כ-1 אירו = 1 אקו. בניגוד ליחידת המטבע האירופית, האירו הוא מטבע בפני עצמו ולא סל מטבעות או יחידת מטבע. המטבעות שהרכיבו את יחידת המטבע האירופית, פרט ללירה שטרלינג, לקרונה הדנית ולדרכמא היוונית, הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע, יחד עם המרק הפיני והשילינג האוסטרי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30259443יחידת מטבע אירופית