יחזקאל המאירי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחזקאל המאירי
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יחזקאל המאירי (19341989) דור חמישי לבני צפת, סופר, עיתונאי ומייסד מוזיאון בית המאירי, שהפך למפעל חיים במשך 30 שנה.

ביוגרפיה

המאירי היה דור חמישי בארץ למשפחתו שהגיעה לצפת מאירן, אחרי רעידת האדמה בשנת 1837. מגיל 16 שימש כתב בשבועון הילדים של העיתון ידיעות אחרונות, וסיפר לילדים מסיפורי צפת. משנת 1953 שימש כתב מן המניין בעיתון ידיעות אחרונות, וכן ברשת הרדיו קול ישראל, ככתב הרדיו בצפון הארץ. בדרכו המיוחדת סיפר המאירי על התרחשויות שונות ביישובי הצפון בגבול הצפון, ונגע בסיפורים אישיים. המאירי הינחה תוכניות רדיו בנושא צפת, ויש האומרים כי בהן נולד הביטוי: "זקני צפת".

בשנות ה-60 ספרה לו מכרה על היעלמותו של ראובן ליבס והוא סייע לה באיתור עדות שליבס נמצא בכלא תדמור בסוריה. לאחר שחרורו של ליבס ישב איתו המאירי שעות ארוכות לשמוע את סיפורו, אותו כתב בספר שבויי סוריה[1]. ספרים נוספים שכתב היו על מלחמת ששת הימים ברמת הגולן ועל מלחמת העצמאות ("צפת בצבת"). במשך 30 שנה עסק המאירי בשיקום ושיחזור מערכות מבנים בעיר העתיקה בצפת, והקים את מוזיאון בית המאירי בצפת, המוקדש למאתים שנות היסטוריה של העיר.

נפטר בשנת 1989, לאחר שזכה לראות את חלום חייו, בדמות המוזיאון לחקר לחקר תולדות היישוב היהודי בצפת, מתגשם. לאחר פטירתו הוקדש חדר מיוחד במוזיאון להנצחת האיש ועשייתו המגוונת.

מצפור על שם יחזקאל המאירי בצפת. מימין - הר מירון, למטה - בית הקברות היהודי

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דויד שליו, חובתי לישראלים בכלא תדמור, דבר, 29 ביוני 1965
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30984711יחזקאל המאירי