יוסף מדמוני
יוסף מדמוני (תעתיק מדויק: מצ'מוני; 1872–1948) היה רב יוצא תימן, יליד העיר חאפד, פרבר לצנעא בירת תימן.
מדמוני עלה לארץ בשנת 1882, בגיל תשע, בגל השני של עליית יהודי תימן אעלה בתמר, אותה הנהיג אביו הרב סעדיה מדמוני. יחד עם אביו, הגיע לארץ ישראל לאחר מסע של חודשים והשתקע בכפר הערבי סילואן או בשמו העברי כפר השילוח, שם הוקמה קהילה יהודית. עם מות אביו, הפך לראש הקהילה של יהודי תימן במקום[1].
בשנת 1929, לאחר פרעות תרפ"ט ומפחד התפשטות הפרעות, ברח בראש בני הקהילה לחודשים אחדים אל תוך חומות העיר העתיקה. ערביי הכפר שמרו על הרכוש והבתים של בני הקהילה היהודית עד לחזרתם מספר חודשים מאוחר יותר. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1938, יחד עם המוכתר האזרחי של יהודי הכפר, אהרון מליח, הוליך הרב מדמוני את יהודי הכפר בפעם השנייה אל העיר העתיקה, שוב מפחד הפרעות של ערביי חברון שהשתקעו בכפר השילוח והגדילו בו את כוחם.
לאחר חצי שנה של חיי פליטות בעיר העתיקה, העתיק מדמוני את מגוריו עם רבים מבני קהילתו אל העיר החדשה, אל שכונת נחלת אחים, מתחם בנחלאות, שהיה ממקימיה ובה הקים את ביתו. הוא הפך לראש הקהילה היהודית בשכונה, עד לפטירתו בשנת 1948.
הרב מדמוני מילא שליחויות מטעם התנועה הציונית הן בקרב יהודי תימן, והן בקהילת יהדות הודו בבומביי. כשאר רבני תימן, גם הוא ראה בפעילות הציונית להיאחז בארץ ישראל מצווה גדולה.