רבי יוסף גנאסיא

קובץ:Rabbi Yosef Ben David Renssia.png

רבי יוסף בן דוד גנאסיא (1879–7 ביולי 1962) היה דיין, פוסק, מתרגם, משורר והוגה דעות מהעיר קונסטנטין שבאלג'יריה. כיהן כרב הראשי ליהודי קונסטנטין וראש ישיבת עץ חיים בעיר. פרסם למעלה מ-130 חיבורים העוסקים בכל תחומי המחשבה היהודית; הלכה, בלשנות עברית וערבית יהודית, היסטוריה יהודית, פילוסופיה יהודית, קבלה ועוד.

ביוגרפיה

במהלך השנים, הרב יוסף גנאסיא עסק גם בתרגום לערבית יהודית של מספר רב של ספרים חשובים. הוא תרגם ספרי דת והלכה, כולל את המשנה כולה ("נשמת כל חי", 15 כרכים, קונסטנטין, תרצ"ג-תרצ"ו), משנה תורה של הרמב"ם ("אור ושמחה: ספר הרמב"ם", ג'רבה, 1946) וספר הלכות רב אלפס (26 כרכים, ג'רבה, 1938-55), אותם הוציא לאור ביחד עם פרשנותו לכל אחד מהספרים. כמו כן הוא תרגם ספרי היסטוריה יהודית כגון מלחמת היהודים של יוספוס ("איסטוואר דליהוד", תוניס, 1912), וספרות יפה כולל "אהבת ציון" של אברהם מאפו (ג'רבה, 1962). מפעל התרגום הגדול שלו זיכהו בכינוי: "אבן תיבון של העת המודרנית".

כאיש חינוך, הרב גנאסיא היה מופקד על מערכת החינוך היהודית בקונסטנטין. הוא היה תומך מרכזי של חברת כל ישראל חברים באלג'יריה, כתחליף לבתי הספר הממלכתיים הצרפתיים שלא שילבו מקצועות יהודים. הוא חיבר ספרי לימוד רבים כעזר לתלמידיו בישיבה ובשאר מוסדות החינוך היהודים בעיר, ביניהם שני ספרי לימוד המסבירים פילוסופיה יהודית לתלמידים מתחילים. מלבד זאת הרב גנאסיא היה מילונאי שחיבר מילון ארמי-צרפתי (סוסה, 1926) ומילון עברי-צרפתי-ערבי. הרב גנאסיא הוציא לאור גם יצירה תורנית ענפה, ופרסם מספר רב של ספרים העוסקים בפרשנות המקרא.

הרב גנאסיא פעל בתקופה בה נחלשה המסגרת הקהילתית היהודית המסורתית באלג'יריה על רקע מגמות מודרניזציה. משנתו התאפיינה בשמירה על המסורת היהודית תוך פתיחות למודרנה. הוא היה מעורה בתרבות הצרפתית, ובצעירותו אף גויס ושירת בצבא הצרפתי, אך את יצירותיו בספרות ובשירה בחר לפרסם בעברית ובערבית יהודית, השפות המסורתיות של יהודי אלג'יריה. הוא העלה את קרנה של המנהיגות המסורתית והרבנית בקרב יהודי אלג'יריה לאחר שזו נחלשה בעקביות מאז תחילתו של השלטון הצרפתי במדינה בשנת 1830.

הרב גנאסיא היה מהמנהיגים הרוחניים של הציונות באלג'יריה לאורך כל שנותיו כרב בקהילת קונסטנטין. לאחר קום מדינת ישראל ניהל קשרים עם הרב הספרדי הראשי הראשון, הרב עוזיאל, וכן עם יצחק בן-צבי וגורמים נוספים בישראל. בשנת 1962, לאחר תום מלחמת העצמאות של אלג'יריה, הרב גנאסיא עלה לישראל ביחד עם תלמידיו והתיישב בדימונה. הוא נפטר בארץ עוד באותה שנה, חודש לאחר עלייתו, ב-7 ביולי 1972. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בדימונה. בנו הרב דניאל גנאסיא המשיך את דרכו והיה לרב בקונסטנטין ודימונה.

לקריאה נוספת

• יוסף שרביט, הרב יוסף גנאסיא, מכון גיא ינשא, 2000.
• יוסף שרביט, וכל גיא ינשא : (על פי ישעיה מ, ד) : נובלה היסטורית בהשראת סיפור חייו של הרב יוסף גנאסיא זצ"ל, ספרי צמרת, תשע"ד 2014.
• יוסף שרביט, 'הרב יוסף גנאסיא: דיוקנו של מנהיג רוחני באלג’יריה הצרפתית (1879-1962)', התחדשות ומסורת (תשס"ה), עמ' 89-96.
• עפרה תירוש-בקר, 'ישן וחדש בתרגום משנת אבות ופירושה', ‫חקרי מערב ומזרח (תשעא), עמ' 181-207

קישורים חיצוניים

• חכם יוסף גנאסיא, באתר "החכם היומי"
• יוסף בן דוד גנאסיא, בנין שלמה, באתר היברובוקס
• יוסף בן דוד גנאסיא, זכור ושמור, באתר היברובוקס
• יוסף בן דוד גנאסיא, חלק בנימין, באתר היברובוקס
• רבי יוסף גנאסיא - באתר MyTzadik
• רשימת הפרסומים של רבי יוסף גנאסיא, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת מאמרים על רבי יוסף גנאסיא באתר רמב"י
• שמעון כהן, נובלה היסטורית חושפת את סיפורו של הרב גנאסיא, ערוץ 7, 21 במאי 2014
• Yossef Charvit. "Renassia, Joseph." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013
• יוסף בן דוד גנאסיא (1879-1962), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35948236יוסף גנאסיא