יונה ריגאי
| לידה |
1900 רוסיה |
|---|---|
| פטירה |
1987 (בגיל 87 בערך) אביחיל, ישראל |
| מדינה | ישראל |
| שם עט | תרזה אור |
| מספר צאצאים | 4 |
יונה ריגאי (נולדה ברוסיה 1900 – נפטרה בישראל, 1987)[1] הייתה סופרת, מחזאית ובמאית ישראלית שהתפרסמה בשם העט "תרזה אור" אך גם תחת השם "יונה ריגאי" ו"יונה ריגאית".
ביוגרפיה
נולדה ברוסיה בשנת 1900 בשם טניה ספרדי. בילדותה היגרו הוריה לארגנטינה, שם קיבלה את השם תרזה ספרדי.[2] מספר שנים לאחר מכן (ערב מלחמת העולם הראשונה) עלתה המשפחה לארץ ישראל.
ריגאי קיבלה את השכלתה בסמינר למורות.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה נישאה למשה ריגאי, איש העלייה השנייה, ויחד יצאו ללימודים בפירנצה, איטליה (ממשלת איטליה הציעה אז עזרה לסטודנטים זרים, מצטיינים). יונה למדה ספרות ותנ"ך מפיו של פרופ' משה דוד קאסוטו, ומשה סיים את עבודת הדוקטור שלו בלימודי הכימיה. שלושת בניהם נולדו באיטליה. בשנת 1926 חזרו לארץ והתיישבו בתל אביב. משה הקים את גימנסיה 'נורדיה' בתל אביב ויונה לימדה תנ"ך ובימוי בגימנסיה זו.[3]
ב- 1934 עזבו את תל אביב והצטרפו למושב אביחיל, מושב שהוקם שנתיים קודם לכן על ידי חיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה, במסגרת הגדודים העבריים.[4][2] יונה עבדה במשק ובעלה נשאר בתל אביב עד שבנם הבכור סיים את הגימנסיה. בינתיים המשיך לנהל את בית הספר.
במלחמת העולם השנייה התגייסו בניה לצבא הבריטי.
בעלה משה נפטר ב-1985 והובא למנוחות בבית הקברות באביחיל. יונה נפטרה שנתיים אחריו (1987) וגם היא נקברה שם.[5]
לזוג נולדו ארבעה ילדים: אריאל ריגאי (צייר)[6] עמירם ריגאי (פסנתרן),[7] עוזי ריגאי (מנהל בכיר בבנק דיסקונט)[8] ואוהליה אלון.
ספריה שיצאו לאור
בשם יונה ריגאי
- 1927 – שירת הזמיר לשירת החיים – הוצאת ניבים[9]
- 1928 – אל השמש: דרמה בשלש מערכות – הוצאת ניבים[10][11]
- 1931 – חולדה – סיפור קצר שפורסם בהארץ[12][2]
- 1957 – כפר המגן – מחזה[13]
בשם תרזה אור
- 1968 – חוט המשי הזהוב – מכתביה של אניטה אורן ליאן מור – הוצאת אורה על ידי מחברות לספרות
- 1977 – אודים עשנים; מחזה בשלוש מערכות מחיי היהודים באיטליה – הוצאת אל"ף
- 1979 – על שיות וזאבים-מחזה-מספיחי השואה – הוצאת אל"ף
- 1980 – הדרך לשקדיה – מחזה – הוצאת אל"ף
- 1981 – האמת על ידידיי האילמים – הוצאת אל"ף
- 1983 – עוד לא – הוצאת אורה
- 1990 – רות; מחזה תנכי בארבע מערכות ותמונה אחת – הוצאת אל"ף. יצא לאחר מותה.
בנוסף כתבה בכתבי עת שונים כגון "תלמים" ו"דבר הפועלת".[2]
קישורים חיצוניים
- יונה ריגאית, חולדה, סיפור קצר, הארץ – 27 במרץ 1931
- אהרן מגד, איש חיל מאביחיל, דבר, 27 במרץ 1973,המשך
- כתבה על יונה ריגאי – מעריב, 19 בנובמבר 1978
הערות שוליים
- ^ Yona ספרדי, באתר geni_family_tree, 1900
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 איש חיל מאביחיל - דבר 27 מרץ 1973 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ סופרות שלא רבים שמעו אודותיהן, מעריב, 19 נובמבר 1978 - אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ עמותת הבריחה / הבריגדה ופלוגות התובלה | הקבוצה מקבלת בברכה את אורי ריגאי, באתר www.facebook.com
- ^ מודעת אבל על יונה ריגאי - מעריב, 12 ינואר 1987, אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תערוכת ציורים – אריאל ריגאי | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^
עמירם ריגאי, דף שער בספרייה הלאומית
- ^ יָפֶה, אֲבָל ... מתוך הבלוג של yoaview, באתר www.yoaview.com
- ^ Bidspirit - portale israeliano d'aste online | la partecipazione è libera, Bidspirit
- ^ Bidspirit - Portal de leilões online israelita | participe gratuitamente, Bidspirit
- ^ ספרים שנתקבלו, כתובים - 6 ספטמבר 1928 - אוסף העיתונות הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ חולדה | הארץ | 27 מרץ 1931 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ חג כפר אביחיל- הארץ - 7 אוגוסט 1957 - אוסף העיתונות - הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
38773483יונה ריגאי