יוהאן נפומוק ספ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוהאן נפומוק ספ (בגרמנית: Johann Nepomuk Sepp;‏ 7 באוגוסט 1816 – 5 ביוני 1909) היה היסטוריון ופוליטיקאי גרמני יליד בוואריה.[1]

קורות חייו

יוהאן נפומוק ספ נולד בבאד טלץ, בוואריה, אביו היה בורסקאי וצבעי, יוזף ברנהרד ספ. אמו הייתה מריה ויקטוריה אופלה. למד פילוסופיה ותאולוגיה קתולית, משפטים, פילולוגיה והיסטוריה במינכן. ב-1836 הפסיק את לימודיו באוניברסיטה לצורך טיול בשווייץ ובאיטליה, ולאחר מכן נכנס לסמינר גרגוריאנום במינכן. בשנת 1839 הוענק לו תואר Ph.D., והתבסס כחוקר פרטי בבאד טלץ. מ-1844 עד 1846 לימד כמרצה באוניברסיטת מינכן.

לאחר שנסע לסוריה, ארץ ישראל ומצרים בשנים 1845 ו-1846, מונה לעוזר פרופסור במינכן בשנת 1846, אך הודח בשנת 1847, יחד עם שבעה מעמיתיו, כתוצאה ממעורבותם בהתנגדות להעלאה לדרגת אצולה של לולה מונטז, פילגשו של לודוויג הראשון מבוואריה. תעודת ההוראה שלו נשללה וספ גורש מבירת בוואריה.

ב-1848 נבחר לאספה הלאומית של פרנקפורט, וב-1849 ללשכת הנבחרים של בוואריה. בשנת 1850 מונה על ידי מקסימיליאן השני, מלך בוואריה לפרופסור חבר להיסטוריה באוניברסיטה של מינכן, ויורשו, לודוויג השני, מלך בוואריה, קידם את ספ לדרגת פרופסור מן המניין. ספ פרש ממשרתו זו ב-1867. במסגרת תרומותיו למפעלי המורשת הגרמנית רכש בשנת 1861 את מנזר וסוברון (גר') שנהרס חלקית ושימש כמחצבה, כדי לשמרו לדורות הבאים.

המשלחת של ספ לאיתור עצמותיו של הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה בחורבות הקתדרלה הצלבנית של צור, 1874

ספ פרש לפתע בדצמבר 1867 "מסיבות אישיות".[2] מונה ל-Zollparlament ב-1868, ובשנת 1869 נבחר שוב ללשכה הבווארית, שם היה אחד הנציגים המשפיעים ביותר של העניין הלאומי הגרמני בתקופה הקריטית בין 1870 ל-1871. ב-1872, בתקופת שלטונו של וילהלם הראשון, נסע שוב לארץ ישראל מטעם הקיסרות הגרמנית. בחסות הקנצלר ביסמרק נשלח ב-1874 לצור שבלבנון עם ההיסטוריון הנס פרוץ, שהתמחה בתקופה הצלבנית, כדי לאתר את שרידיו פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", שמת ב-1190 באסיה הקטנה ועצמותיו הובאו לקבורה בקתדרלה הצלבנית של צור (איט').[3][4] ספ לא היה ארכאולוג בהכשרתו ומיזמו זה נתקל בביקורת.

ספ היה אדם משכיל ויחצן מוכשר. לפעמים נטה לפרשנויות מקוריות ואידיוסינקרטיות של ההיסטוריה, ולכן זכה בפי עמיתיו לכינוי "die umgestürzte Bücherkiste ("תיבת הספרים ההפוכה". יצירתו המרכזית האחרונה, תרומתו לפולקלור הגרמני, הופיעה ב-1890: "דת הגרמנים הקדמונים. המשך קיומם בסיפורי עם, תהלוכות וחגיגות עד ימינו".[5] מעין השקפה בדיעבד, סקירה דחוסה והשוואתית של ידע היסטורי אנתרופולוגי ודתי מצטבר ומעובד. כמו רוב יצירותיו, ספרו לא זכה למהדורה חדשה. מחקרו על המיתוסים, האגדות, המנהגים והנימוסים של בוואריה, ה-"Altbayerischer Sagenschatz" משנת 1876, מצוטט עד היום. עבודה זו, על אף שהיא דחוסה מאוד ואקלקטית, מהווה סקירה כללית של המיתולוגיה של בוואריה, עם התייחסויות ספרותיות. ספ פרסם גם תחת השם הבדוי "Eusebius Amort der Jüngere".

משנות ה-30 של המאה ה-19 ספ הסתפח לחוג של הפילוסוף יוזף גרס (גר') במינכן. בשנת 1847 היה ממייסדי ה-"Akademische Tafelrunde" במינכן. בהיותו חבר באספה הלאומית של פרנקפורט השתייך למועדון הקתולי, ובין 1849 ל-1856 ל"אגודה למלוכה חוקתית ולחופש דת במינכן",[6] היה דוברה לעיתים.

יוהאן נפומוק ספ נקבר בבית הקברות הדרומי הישן (Alter Südfriedhof) במינכן. מצבתו השתמרה. בנו, ברנהרד ספ, היה גם הוא היסטוריון.

עבודות נבחרות

  • Das Leben Jesu Christi. Regensburg 1842–1846, 7 Bände; 2. Auflage 1853–1862, 6 Bände3
  • Das Heidenthum und dessen Bedeutung für das Christenthum. Regensburg 1853, 3 Bände
  • Thaten und Lehren Jesu mit ihrer weltgeschichtlichen Beglaubigung. Schaffhausen 1864
  • Geschichte der Apostel vom Tod Jesu bis zur Zerstörung Jerusalems. 2. Auflage, Schaffhausen 1866
  • Das Hebräer-Evangelium oder die Markus- und Matthäus-Frage. Schaffhausen 1870
  • Jerusalem und das Heilige Land. Schaffhausen 1862–1863, 2 Bände; 2. Auflage, Regensburg 1872–1876
  • Neue architektonische Studien und historisch-topographische Forschungen in Palästina. Würzburg 1867
  • Ludwig Augustus, König von Bayern. Schaffhausen 1869
  • Deutschland und der Vatikan. Staats- und Volksmännern, sowie Kirchenobern zur ernsten Erwägung. München 1872.
  • Altbayerischer Sagenschatz. München 1876
  • Görres und seine Zeitgenossen. Nördlingen 1877
  • Meerfahrt nach Tyrus zur Ausgrabung der Kathedrale mit Barbarossas Grab. Leipzig 1879
  • Ein Volk von zehn Millionen, oder der Bayernstamm. München 1882
  • Der bayrische Bauernkrieg mit den Schlachten von Sendling und Aidenbach. München
  • Festschrift anläßlich der Enthüllung des Denkmals für Kaspar Winzerer (III) in Bad Tölz. 1887
  • Die Religion der alten Deutschen. Ihr Fortbestand in Volkssagen, Aufzügen und Festbräuchen bis zur Gegenwart. München 1890
  • Der Schmied von Kochel. Bühnenstücke in 5 Akten, 1898
  • Schmiedbalthes. Balthasar Maier im Türkenkriege und der Held in der Sendlinger Bauernschlacht. Gelegentlich der Errichtung seines Monumentes, 1900
  • Festschrift zur zweiten Jahrhundertwende der Schlacht bei Sendling. München 1905
    • Thaten und Lehren Jesu mit ihrer weltgeschichtlichen Beglaubigung. Schaffhausen 1864
    • Geschichte der Apostel vom Tod Jesu bis zur Zerstörung Jerusalems. 2. Auflage, Schaffhausen 1866
    • Das Hebräer-Evangelium oder die Markus- und Matthäus-Frage. Schaffhausen 1870
    • Jerusalem und das Heilige Land. Schaffhausen 1862–1863, 2 Bände; 2. Auflage, Regensburg 1872–1876
    • Neue architektonische Studien und historisch-topographische Forschungen in Palästina. Würzburg 1867
    • Ludwig Augustus, König von Bayern. Schaffhausen 1869
    • Deutschland und der Vatikan. Staats- und Volksmännern, sowie Kirchenobern zur ernsten Erwägung. München 1872.
    • Altbayerischer Sagenschatz. München 1876
    • Görres und seine Zeitgenossen. Nördlingen 1877
    • Meerfahrt nach Tyrus zur Ausgrabung der Kathedrale mit Barbarossas Grab. Leipzig 1879
    • Ein Volk von zehn Millionen, oder der Bayernstamm. München 1882
    • Der bayrische Bauernkrieg mit den Schlachten von Sendling und Aidenbach. München
    • Festschrift anläßlich der Enthüllung des Denkmals für Kaspar Winzerer (III) in Bad Tölz. 1887
    • Die Religion der alten Deutschen. Ihr Fortbestand in Volkssagen, Aufzügen und Festbräuchen bis zur Gegenwart. München 1890
    • Der Schmied von Kochel. Bühnenstücke in 5 Akten, 1898
    • Schmiedbalthes. Balthasar Maier im Türkenkriege und der Held in der Sendlinger Bauernschlacht. Gelegentlich der Errichtung seines Monumentes, 1900
    • Festschrift zur zweiten Jahrhundertwende der Schlacht bei Sendling. München 1905

לקריאה נוספת

  • ד"ר ג'ו. Nepomuk Sepp (1816–1909). עין בילד seines Lebens nach seinen eigenen Aufzeichnungen. 2 כרכים. רגנסבורג 1917
  • Heinrich Best and Wilhelm Weege: Biographisches Handbuch der Abgeordneten der Frankfurter Nationalversammlung 1848/49. דיסלדורף 1996, עמ' 317f
  • מאיירס שיחות-לקסיקון. מהדורה רביעית 1888–1890, כרך. 14, Verlag des Bibliographischen Instituts, Leipzig and Vienna, p. 869 (גרסה מקוונת)
  • מוניקה פינק-לנג: "Dem Geiste nach verpflichtet". Die Görres-Schüler Johann Nepomuk Sepp אנד מייקל סטרודל. בתוך: Helmut Flachenecker und Dietmar Grypa (עורך): Schule, Universität und Bildung. Festschrift für Harald Dickerhof zum 65. Geburtstag. רגנסבורג 2007, עמ' 243–293
  • נתן שור, "יוהן נפומוק ספ", בתוך: ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט, הוצאת כתר, 1988, עמ' 260–261

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוהאן נפומוק ספ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Dr. Joh. Nepomuk Sepp (1816-1909). Ein Bild seines Lebens nach seinen eigenen Aufzeichnungen. 2 Bände. Regensburg 1917
  2. ^ (see his memoir Denkschrift in Sache meiner Quieszierung, Munich, 1868)
  3. ^ Altaner, Jan (2019). "Deutsche Spuren im Libanon: Auf den Spuren Barbarossas – Deutsche Kaiser-Gebeine in Tyros?". GOETHE INSTITUT LIBANON (בגרמנית). נבדק ב-24 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Sepp, J. N., Meerfahrt nach Tyrus zur Ausgrabung der Kathedrale mit Barbarossa's Grab, Leipzig: Seemann, 1879
  5. ^ Die Religion der alten Deutschen. Ihr Fortbestand in Volkssagen, Aufzügen und Festbräuchen bis zur Gegenwart
  6. ^ Verein für konstitutionelle Monarchie und religiöse Freiheit in München
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40056958יוהאן נפומוק ספ

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יוהאן_נפומוק_ספ&oldid=2743794"