יהודית והולופרנס (מיכלאנג'לו)
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | מיכלאנג'לו |
| תאריך יצירה | 1508 לערך |
| טכניקה וחומרים | פרסקו |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 970 |
| גובה | 570 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
תקרת הקפלה הסיסטינית, קריית הוותיקן רומא שבאיטליה |
יהודית והולופרנס (באיטלקית: Giuditta e Oloferne) הוא פרסקו מעשה ידי הצייר מיכלאנג'לו, שצויר בשנת 1508 לערך ומתאר את יהודית ושפחתה עם ראשו הכרות של הולופרנס. היצירה מוצגת בתקרת הקפלה הסיסטינית בקריית הוותיקן ברומא.[1]
היסטוריה ורקע
יהודית היא גיבורת ספר יהודית, מן הספרים החיצוניים למקרא שבו מתואר כיצד היא עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי, לאחר שהסתננה למחנהו כדי להציל את עמה. הציור מתאר את הרגעים שלאחר העריפה, שבהם יהודית ושפחתה נמצאות ליד אוהלו של הולופרנס.
הקפלה הסיסטינית נבנתה בין השנים 1477–1480 על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי. כחלק מקישוט הקפלה עוטרה כיפת המבנה בפרסקו. כעשור לאחר חנוכת הקפלה הופיעו על תקרת הקפלה סדקים שנוצרו כתוצאה משקיעת הקרקע באזור קריית הוותיקן. בשנת 1508 החליט האפיפיור יוליוס השני, אחינו של סיקסטוס הרביעי, לתקן את הנזק בתקרה על ידי הזמנת פרסקו חדש. המשימה הוטלה על האמן הפלורנטיני מיכלאנג'לו. ציורי הפרסקו, הכוללים את יהודית והולופרנס באחת מארבע הפנדנטיבות (חלקים משולשים הנמצאים בפינות הקפלה), הושלמו בשנת 1512.
תיאור היצירה
הסיפור מתואר בשלושה חלקים: בחלק המרכזי רואים את יהודית ושפחתה באור מלא על רקע קיר לבן. יהודית סיימה זה עתה לערוף את ראשו של הולופרנס, המונח על מגש מתכת מעל ראשה של השפחה, והיא מכסה אותו בסדין. בחלק הימני רואים את האוהל החשוך של הולופרנס ששוכב ערום על מיטתו, זרועו השמאלית נראית מתה בעוד הימנית מתרוממת באיום. רגלו השמאלית לוחצת בעוצמה על הסדין וגורמת לו להתקמט. יהודית אינה מראה את פניה, אך מסתכלת על החזון הנורא של הגוף המעוות. לבסוף, משמאל בחושך מתואר אחד השומרים כשהוא ישן. הוא בעל גלימה ירוקה ומגן אדום.
שתי הנשים הועתקו על הפרסקו בעזרת טכניקת "ספולוורו" (אנ') אחרי שתוארו בקפידה ברישום, ואילו דמותו של הולופרנס צוירה ב"יום אחד" בטכניקה של חריטת קווי המתאר בטיח הטרי. השומר נצבע אחרון וללא כל הכנה.
ראוי לציון את הניגודיות בין החלק המרכזי המואר באור מלא לחלקים הצדדיים, היוצרת תחושה של עומק מרחבי יוצא דופן. שתי הנשים מודגשות גם על ידי ניגודים כרומטיים בהירים: בבגדיהן ניתן למנות שני גוונים של כחול וצהוב, ירוק בהיר, ורוד, אדום בוהק וסגול עמום.
הפנדנטיבה מצוירת ממול לזו של דוד וגוליית. במסורת של פירנצה גם יהודית וגם דוד נתפסו כקוטלי עריצים, ושניהם נחשבו כמגיני העיר כנגד תוקפנות חיצונית.[2][3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Il pennacchio con Giuditta e Oloferne". michelangelobuonarrotietornato.com. (באנגלית)
- ^ Crum, Roger J. (2001). "Donatello's "Judith and Holofernes" and the Recollection of Albizzi Shame in Medicean Florence". JSTOR. (באנגלית)
- ^ Sarah Blake McHam (2001). "Donatello's Bronze "David" and "Judith" as Metaphors of Medici Rule in Florence". JSTOR. (באנגלית)
29383335יהודית והולופרנס (מיכלאנג'לו)