יהודה מוריאל
יהודה מוריאל (כ"ה באדר ב' ה'תר"ע 4 באפריל 1910 - ה' באב ה'תשנ"ח 28 ביולי 1998) היה מורה ואיש חינוך, מרצה באוניברסיטה, מייסד ומנהל מוסדות חינוך בישראל ומחוצה לה.
זכה בפרס יקיר החינוך הדתי בתל אביב ובפרס "לכבודה של תורה", וכן בפרס הרב קוק לספרות תורנית תשמ"ה.
בעל תואר ד"ר לפילוסופיה, עסק בהוראת יהדות, תנ"ך ותפילה, ייסד וניהל בתי ספר תיכוניים בארץ ובעולם, במשך כ-30 שנה שידר מדי שבוע ברדיו קול ישראל שיחות במשנה ובהלכה, ועמד בראש המגמה הבין-מחלקתית\המחלקה ללימודי יסוד במדעי היהדות של אוניברסיטת בר-אילן.
ביוגרפיה
מוריאל נולד כ"יהודה מסינג" בבובריקה שבגליציה המזרחית ב-1910, תחת שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית. יהודה מוריאל היה בן יחיד לאביו, אבל לאמו נולדו ילדים מבעלה השני, אחים ואחיות למחצה. איש מהמשפחה שנותרה בפולין לא שרד את השואה. את אמו ראה בפעם האחרונה בעת ביקורו בפולין באב תרצ"ט אוגוסט 1939, נפרד ממנה וחזר לארץ ישראל 4 ימים לפני פלישת צבא הרייך השלישי למדינה. בתום המלחמה נודע לו שהיא נקברה חיים על ידי הנאצים בליל הסדר.
בהיותו בן 3 התייתם מאביו ר' דוד מסינג, אמו ציפורה נישאה מחדש ושלחה אותו לגור וללמוד אצל סבו רבי שלמה זלוז'יצער, חסיד הוסיאטין. כשהיה בן 18 נפטר סבו, והוא נותר לבדו. עד גיל 20 חי בפולין וקיבל שם חינוך יהודי, בעיקר בלימודי גמרא. בתקופה זו התחבר לאגודת ישראל והיה עוזרו של הרב משה חיים לאו. כבר בנעוריו ניכר כנואם בחסד וכעוזרו של הרב לאו שנבחר כנציג אגודת ישראל לבית התחתון של הפרלמנט הפולני, היה סובב בעיירות ונואם בענייני הפוליטיקה היהודית. בדצמבר 1930 הגיע לווינה, עמד שם בבחינות הבגרות האקסטרנית בגמנסיה וינה רפורם, ובטבת 1932 התחיל ללמוד בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטת וינה. שם, בשנת 1933 נשא לאשה את בתיה (בלנקה) לבית פירסט.
עמדתו הציונית, והאדמה שהחלה לבעור תחת רגלי היהודים בווינה עם עליית הנאצים לשלטון, גרמו לו לעלות עם רעייתו הצעירה ארצה בנובמבר 1933, מיד לאחר נישואיו. את הסרטיפיקט הוא קיבל מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שזה עתה נוסדה, על מנת להשלים כסטודנט את לימודי המ"א בחינוך. שם גם כתב את הדוקטורט שלו בנושא "בדיקת החשיבה ההגיונית אצל הנוער המתבגר בבתי הספר העבריים בארץ". הדוקטורט הוגש בא' בטבת תש"ו. לאחר עלייתו ארצה שינה את שם משפחתו ממסינג ל'מוריאל'.
חינוך והוראה
עם תום לימודיו באוניברסיטה העברית, לימד בבית ספר בעפולה, לאחר מכן לימד בבית הספר היסודי "נצח ישראל" בפתח תקווה, ובשנת תש"ח 1948 נקרא לנהל את בית הספר התיכון לבנות "ישורון" בפתח תקווה. לאחר מכן ניהל את בית המדרש למורות ולגננות "תלפיות" במשך כ-20 שנה. מוסד זה הסמיך מאות מורות וגננות ונודעת לו השפעה רבה על עיצוב דמותו של החינוך הדתי בישראל. בתשכ"ט התמנה למרצה באוניברסיטה בר-אילן, בשנת תשל"ד - למרצה בכיר בה, בשנת תשל"ו, מונה לפרופסור אורח בישיבה יוניברסיטי בארצות הברית (מכון "פרקאוף") למתמחים לקראת תואר שני ושלישי. עסק בגיבוש גישות חדשות לערכי היהדות ודרכי הקנייתם. בתחום זה פרסם עשרות מאמרים בעיתונים וכתבי עת שונים כגון "הד החינוך", "מעיינות", "בשדה חמד", "שמעתין" ו"הצופה".
בשנים תשט"ו-תשט"ז 1956–1957 יצא בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית לדרום אמריקה להקים בה רשת של בתי ספר. הוא יצא לשליחות דומה פעם נוספת, בשנת תשכ"ד 1964. בשליחותו הרבה לחנך לציונות ולשמירת תורה, ודחף את תלמידיו לעלות ארצה. אחד התלמידים הללו, שהכיר לו טובה על כך, הוא פרופ' שלום רוזנברג.
בשנת תש"ך הקים את בית הכנסת לנוער "תלפיות" בתל אביב ושימש כרב בית הכנסת, אך סירב להיקרא בתואר "רב". זאת, עד לשנת תשנ"ה, בה עזב את תל אביב ועבר לירושלים.
למוריאל ואשתו נולדה בת יחידה, בינה מוריאל, בוגרת המחזור השני של אוניברסיטת בר-אילן. היא נישאה ונולדו לה שלושה ילדים. בינה ליבוביץ (מוריאל) נפטרה בשנת 1972, בהיותה בת 34 שנים בלבד. את ספרו בדרך טובים הקדיש אביה לזכרה.
ספריו
- פרקים בתורת החינוך, הוצאת ביתן הספר, תשי"ב
- עיונים במקרא - על חמשת חומשי תורה: בראשית שמות ויקרא במדבר ודברים, כולם יצאו במהדורה הראשונה בהוצאת אברהם ציוני ת"א (מהדורה שנייה בשנת תש"ן 1990 בהוצאת "סיני")
- בדרך טובים - מצוות שבין אדם לחברו לאור המקורות במקרא ובהלכה, הוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, שע"י ההסתדרות הציונית, תשל"ב
- הערך "החינוך בספרות התלמודית" - באנציקלופדיה יודאיקה
- ישראל וארצו בתורה - הוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, שעל יד ההסתדרות הציונית,
בסוף ימיו החל לחבר פירוש על ספר הכוזרי מאת רבי יהודה הלוי, אך לא זכה לסיימו.
קישורים חיצוניים
- יעל לוין, תעלומת הגאון: היהודי שצילם במוחו את התנ"ך, באתר מקור ראשון, 26 בינואר 2018
31531388יהודה מוריאל