יהודה גזית
יהודה גזית (13 במרץ 1926 - 31 באוקטובר 1989) היה מהנדס הבטיחות הראשון בישראל. גזית הקים וייסד את תשתית מערך הבטיחות ברשות לפיתוח אמצעי לחימה, בתעשייה האזרחית ובתחום הבנייה במדינה[1].
תולדות חייו
יהודה גזית נולד בשנת 1926 בתל אביב כיהודה למברגר, לסוניה לבית בוגוסלבסקי ולאברהם למברגר, אנשי העלייה השלישית מקרמינצ'וג שבאוקראינה. אברהם עסק בייבוא מעדנים מלבנון. גזית סיים את מגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה. עם סיום לימודיו, בשנת 1943, התנדב לשנת שירות בקיבוץ פוריה ומשם המשיך ללימודי הנדסה כימית בטכניון שבחיפה. בשנת 1947, נקטעו לימודיו בטכניון והוא גויס ושירת בחיל המדע (חמ"ד) ככימאי. בתום המלחמה חזר לסיים את לימודיו ובשנת 1951 קיבל את הדיפלומה.
בשנת 1953, בהמלצתו של פרופסור ארנסט דוד ברגמן, נשלח להשתלמות באירופה מטעם האו"ם. בכל אותה עת המשיך לעבוד ככימאי בחמ"ד ואחר כך כקצין בטיחות אגפי ויועץ למפעלי פיתוח נשק ואמצעי לחימה עד שחרורו מצבא קבע בשנת 1957 בדרגת סרן (לימים, במילואים הוענקה לו דרגת רב-סרן). לאחר שחרורו מקבע המשיך גזית כאזרח את תפקידו כמהנדס הבטיחות הראשי של רפא"ל על כל מוסדותיו והמכונים המשויכים אליו.
בשנת 1957 יצא להשתלמות ארוכה בארצות הברית שאת חלקה מימן מכיסו וזאת על מנת להצטיין ולהוביל בתחומו. כקצין הבטיחות של רפא"ל וכאחראי על איכות המתקנים היה גזית מעורב בתכנון כל כלי הלחימה שפותחו בה משנת 1947 – הוא אף יזם את הקמת יחידת האב"כ בצבא והעניק לה את שמה. בשנת 1959 היה אחראי להבאת תא הלחץ הראשון לארץ. ובשנות ה-60 היה אחראי לייבוא מסיכות האב"כ הראשונות של חברת Drager לארץ, שהעניקה בהמשך לחברת "שלאון" הישראלית זיכיון לייצור המסכות – מסיכות אלו שימשו את תושבי ישראל בשנת 1991 ימי מלחמת המפרץ הראשונה .
בשנת 1969 פרש מרפא"ל, אך המשיך להעניק מהידע והניסיון הרב שצבר בתחומי הבטיחות לכל הגופים המוסדיים שפנו אליו תדיר. במקביל ייעץ גזית לראש הג"א ולראש ענף אב"כ בכל הנוגע לנקיטת אמצעים, קביעת נהלים והנחיות למיגון ופינוי החמ"ר מאזורים מאוכלסים ולמניעת אסונות בזמן מלחמה. את דרכו העצמאית החל כיועץ בטיחות בתחום הבנייה והיה לאבי כללי הבטיחות וחוקיו בענף הבנייה. גזית תכנן את מערך הבטיחות של האוניברסיטה העברית בהר הצופים ובגבעת רם ובשנת 1970 תכנן את בטיחות ההאנגר הגדול ביותר (בזמנו) עבור מטוס הבואינג 747 החדש של אל על. משנות ה-70 היה חבר בוועדה לאנרגיה אטומית ושותף להחלטות עלומות רבות. במהלך שנות חייו היה חבר בוועדות בטיחות רבות במכון התקנים הישראלי והיה אחראי לניסוחם וכתיבתם של תקני בטיחות.
בשנת 1980, לאחר שבתו הבכורה נרצחה בפיגוע טרור בעזה, חזה גזית את הנולד וקבע שבעתיד ישראל עלולה לחוות פיגועי התאבדות המוניים ועל כן תרם לבית ספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב מלגה לטובת קרן לימודים על שם אליאן גזית[2], לקידום מחקר להתמודדות עם מצבים של פיגועי טרור המוניים והחייאה. בנוסף, פיתח מכשיר הנשמה רב מערכתי המיועד לשדה הקרב ולפיגועים המוניים - המערכת עוררה התעניינות רבה מצד צבא ארצות הברית.
יהודה גזית נפטר ב-31 באוקטובר 1989 ונטמן בבית הקברות קריית שאול[3].
בשנת 1992 הוציא המוסד לבטיחות ולגיהות מילון לבטיחות, גיהות ובריאות תעסוקתית אותו הקדיש לזכרו של גזית.
חייו האישיים
יהודה גזית נולד וחי כל חייו בתל אביב. בשנת 1956 נשא לאישה את מריאטה שטייף - אחות מוסמכת במקצועה ומהדיילות הראשונות של אל על ולהם נולדו שתי בנות. ב-16 בפברואר 1980 נרצחה בתם הבכורה אליאן[4], בגיל 21, בפיגוע חבלני בעזה[5]. את שם משפחתו שינה לגזית בשנת 1953 אז נשלח מטעם האו"ם להשתלמויות מחוץ לישראל ונדרש לשינוי על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון.
לקריאה נוספת
- מוניה מאיר מרדור, רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, מזווית הבטיחות, עמודים 313–316, הוצאת משרד הביטחון
הערות שוליים
- ^ "השם עזה תמיד הפחיד אותי", באתר הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
- ^ אליאן גזית ז"ל, באתר מועצה אזורית אשכול
- ^ יהודה גזית באתר GRAVEZ
- ^ דף לזכר אליאן גזית, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- ^ הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, יזכור, באתר הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יהודה גזית".
33917448יהודה גזית