יהודה אבן שבתי
| לידה |
1168 מולינה שבספרד או בטוליטולה או בבורגוס |
|---|---|
| פטירה | 1225 (בגיל 57 בערך) |
| מקום מגורים | בורגוס או קונקה |
| פעילות בולטת | יוצר ומשורר |
| ידוע בשל | יוצר מנחת יהודה שונא הנשים |
רבי[1] יהודה בן יצחק אבן שבתי הלוי (בערבית: يهودا بن شباتي) (1225-1168) היה יוצר ומשורר שחי בספרד הנוצרית בסוף המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. מכונה גם רבי יהודה בעל ההלצה. חיבר מקאמות וספרי שירה, המפורסמת שביצירותיו הוא מנחת יהודה שונא הנשים.
קורות חייו
נולד בשנת 1168 בעיר מולינה שבספרד. לפי מרדכי מרגליות נולד בטוליטולה או בבורגוס. בגיל עשרים הוציא לאור את מחברתו הראשונה מנחת יהודה שונא הנשים. מקום מגוריו הקבוע אינו ידוע, אך ידוע שהרבה לנדוד ממקום למקום. יתכן שחי תקופה בעיר בורגוס שבאזור קסטיליה[2]. לפי משה כרמלי-וינברגר היה גר בקונקה[3]. במהלך שנותיו פעל כמשורר חצר, והסתופף בצילם של נדיבים בטולדו ובסרגוסה. בנוסף לפעילותו כמשורר היה גם בעל השכלה רחבה, עסק גם בהיסטוריה וכנראה גם ברפואה[4].
אופיו היה תקיף ונחרץ, וכפי שמכנה אותו יהודה אלחריזי "בעל מידות נמרצות". מאפיינים אלה הקנו לו אויבים רבים במהלך השנים, אותם הוא מזכיר מפעם לפעם ביצירותיו כשהוא צולף בהם בשבט לשונו[5].
בעת ששהה בסרגוסה הסתכסך עם בני הקהילה היהודית, יתכן שהיה מדובר בריב אישי, או שהיה זה סביב הפולמוס נגד ספרי הרמב"ם כאשר צידד לטובת הרמב"ם ואילו אנשי הקהילה התנגדו לו[6]. כתוצאה מכך שרפו חשובי הקהל בסרגוסה את ספר ההיסטוריה שכתב, נידו אותו ואף הלשינו עליו לשלטונות כדי לגרשו מן העיר[7].
עיסוקו הספרותי וחיבוריו
אבן שבתי היה מחשובי יוצרי המקאמות היהודיים בתקופתו ומחלוצי המשוררים שהכניסו את המקאמה הערבית לספרות העברית[8]. סגנון כתיבתו הוא סאטירי ופארודי, ומכאן כינויו "רבי יהודה בעל ההלצה". מרבית הפארודיות שכתב הן על נושאים הקשורים בחיי הדת, כמו כן הוא מאזכר בהן רמזים על השינויים החברתיים ועל המוסדות היהודיים שהיו בתקופתו.
אבן שבתי היה הראשון מבין משוררי ספרד היהודים ששיבץ ביצירותיו מובאות מחז"ל ועשה זאת פעמים רבות, בניגוד לקודמיו ששילבו בעיקר מתוך לשון המקרא. כמו כן, נהג לשלב בדבריו פירושים לפסוקי התנ"ך, חלקם עצמיים וחלקם משל אחרים[9].
על פי ההשערה חיבר גם שירי קודש אך הם לא נשארו בידינו.[10]
מנחת יהודה שונא הנשים
ערך מורחב – מנחת יהודה שונא הנשים
יצירה זו נכתבה לראשונה בשנת 1188 בהיותו בן עשרים. מאוחר יותר הגיה והוציא אותה לאור פעמיים נוספות. היצירה נכתבה לבקשת ידידיו[11] ומטרתה להזהיר אנשים מפני רדיפה אחר הנשים או התנזרות מוחלטת מהן, היא מתפלמסת באירוניה בסוגיית היחס לאישה והצורך בנישואין ובסופה ממליצה לבחור בדרך האמצע. חיבור זה הוא המפורסם שבחיבוריו ואף הגיע לארצות אשכנז ולתימן. בכתיבתו עורר הדים רבים, על אף שהמחבר עצמו היה בעל משפחה ובמהלך העלילה אף מביע את שביעות רצונו האישית מכך, היו שראו בו פגיעה בכבודן של הנשים. כנגדו נכתבו מסות במטרה להגן על מעמדן וכבודן של הנשים, בהן הספר אוהב הנשים לידעיה הפניני, והספר עזרת הנשים למשורר בשם רבי יצחק[12]. ביצירה זו נפתח פולמוס ספרותי בעד ונגד האישה שנמשך עד למאה הי"ז ועבר מספרד לפרובאנס ומשם לאיטליה.[13]
בשלב מאוחר יותר בחייו הוסיף המחבר ליצירה את "מנחת קנאות מזכרת עוון" שבה הוא כותב נגד אדם בשם חיים בן שמחון שלטענתו גזל ממנו חלק משיריו.
מלחמת החכמה והעושר
יצירה זו מכונה גם "מלך רב" והיא עוסקת בשאלת העדפת החכמה על פני העושר או להפך. היא נכתבה בהיותו בסרגוסה בשנת 1214 והוקדשה לנשיא הקהילה בבורגוס רבי טודרוס הלוי. המקאמה הודפסה לראשונה בדפוס קונסטנטינה בשנת ש"ג[14].
ספר היסטוריה
אבן שבתי היה בין היהודים הבודדים בימי הביניים שעסקו בכתיבת ספר היסטוריה. ספר ההיסטוריה שלו סקר את גדולי, חשובי וחכמי היהודים בספרד שבאותה עת וכן חמישה ממלכי ספרד. ככל הנראה הספר כלל תוכן רב וחשוב על תולדות עם ישראל. רבי יונה אבן בהלול מזכיר את הספר בכתבו על רבי יונתן מלוניל וכותב על הספר ומחברו: ”והגאון הזה נולד בעירנו והיה בדורנו... ומה שראו עינינו ספריו ומה ששמענו מפי נבונים עדים נאמנים”.[15]
מסיבה לא ברורה הספר עורר את חמתם של חשובי הקהילה היהודית בסרגוסה, והם דנו אותו לשריפה[16], לאחר מכן, חמישה מחשובי הקהל אף נידו את אבן שבתי מן הקהילה היהודית.
דברי האלה והנידוי
יצירה זו נכתבה לאחר שגורש מקהילת יהודי סרגוסה שחמישה מנכבדיה אף שרפו את ספר ההיסטוריה שכתב. היא כתובה בזעם שנון שנבע מכעסו הרב על המעשים נגדו, וטוענת נגד ההאשמות שהעלו כלפיו חשובי העיר.
קישורים חיצוניים
יהודה אבן שבתי, דף שער בספרייה הלאומית- יהודית דישון, "למקורותיה של המחברת "מנחת יהודה" ליהודה אבן שבתי והשפעתה על מקאמת הנישואין ליהודה אלחריזי", אוצר יהודי ספרד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- משה וינברגר-כרמלי, היסטוריה של יהודי ספרד, ספר וסיף, עמ' 37, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ד"ר מרדכי מרגליות, ר' יהודה אבן שבתי הלוי, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, חלק ג' עמ' 685, באתר היברובוקס.
- יהודית דישון, ספר ההיסטוריה האבוד של יהודה אבן שבתי, ציון, חוברת לו (תשל"א), עמ' 200-219, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ בחלק מהספרות מוזכר עם תואר רבי ובחלקה לא.
- ^ אליקים כרמולי, על תוכן החיבורים הנקבצים בחיבור הזה ועל מחבריהם, טעם זקנים, באתר אוצר החכמה
- ^ משה וינברגר-כרמלי, ספר וסיף, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ד"ר מרדכי מרגליות, ר' יהודה אבן שבתי הלוי, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, חלק ג' עמ' 685, באתר היברובוקס
- ^ יהודית דישון, "למקורותיה של המחברת "מנחת יהודה" ליהודה אבן שבתי והשפעתה על מקאמת הנישואין ליהודה אלחריזי", אוצר יהודי ספרד, עמ' 73, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ במאמרה של יהודית דישון: ספר ההיסטוריה האבוד של יהודה אבן שבתי מעלה הכותבת השערות נוספות.
- ^ משה וינברגר-כרמלי, ספר וסיף, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יחד עם רבי יהודה אלחריזי.
- ^ יהודית דישון, ירחון סיני גיליון פב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ ד"ר מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל חלק ג', באתר היברובוקס.
- ^ בפעם השניה הוגהה והודפסה לכבוד הנדיב אברהם אלפכאר מנכבדי יהדות קסטיליה.
- ^ יתכן ומדובר ברבי יצחק בן יהודה מברצלונה או ברבי יצחק השנירי ראה אוצר יהודי ספרד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אוצר יהודי ספרד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מלחמת החכמה והעושר, באתר היברובוקס.
- ^ משה וינברגר-כרמלי, ספר וסיף, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יהודית דישון, ירחון סיני גיליון עא, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).