יהדות דנוור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהדות דנוור היא הקהילה היהודית בעיר דנוור, בירת מדינת קולורדו שבארצות הברית. קהילת יהדות דנוור החלה להתפתח באמצע המאה ה-19. כיום היא מונה כ-60 אלף יהודים בדנוור וכ-60 אלף נוספים בשאר מחוזות קולורדו.

היסטוריה מוקדמת

הקהילה היהודית בעיר דנוור הוקמה כבר בתקופת הבהלה לזהב בשנת 1858, והיא קיימת ומשפיעה עד היום. מקימי הקהילה אז היו ברובם יהודים שהיגרו לדנוור מגרמניה. הם היו מעורבים עמוקות בפוליטיקה ובעניינים מקומיים במדינת קולורדו כולה. חלקם השתייכו לאזרחים הבולטים של אותה תקופה. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, נוספו ליהדות דנוור גם יהודים שהיגרו לארצות הברית ממזרח אירופה. אז התרחבה הקהילה היהודית בדנוור. עם זאת, חשף הגידול בקהילה שסעים תרבותיים בין יהודים ממוצא גרמני לעומת יהודים דוברי יידיש לשעבר. כשנעשתה דנוור למרכז טיפול בשחפת, הקימה הקהילה היהודית שני ארגונים חשובים שסייעו לא רק ליהודים חולים, אלא לעניים חולים מקולורדו כולה. בתחילת המאה ה-20, הקהילה האורתודוקסית של העיר בנתה מספר מוסדות קהילתיים. הקהילה, במיוחד חלקיה העניים יותר, נאלצה להתמודד עם אנטישמיות, לעיתים אלימה, ועלייתו של הקו קלוקס קלאן בקולורדו. החל משנות ה-50 ועד שנות ה-70, הקהילה החלה להתפשט ממערב למזרח העיר, ולאחר מכן לפרברים. הקהילה נותרה תוססת כיום, וכפי שהיא גדלה במהירות בעשורים האחרונים, כך גם מספר הארגונים והמוסדות החינוכיים, הפנאי והדתיים המשרתים אותה.[1]


עד השנה שלאחר גילוי הזהב, בשנת 1859, היו בדנוור כ-12 יהודים בלבד, רובם ממוצא גרמני ומרכז אירופאי. ביניהם היו ארבעה גברים – היימן ופרד סלומון, ליאופולד מאייר ואברהם ג'ייקובס – שכיהנו מאוחר יותר במועצת העיר דנוור. הם גם ערכו את השירות הדתי הראשון מכל סוג שהוא בדנוור, בספטמבר 1859. בשנת 1860 הוקם הארגון היהודי הראשון, החברה העברית לקבורה ותפילה. אכסניית "בני ברית" הוקמה בשנת 1872, ובית הכנסת הראשון של קולורדו, מקדש עמנואל, הוקם בשנת 1874.[1] בשנת 1889 הפך היהודי וולף לונדוניר לראש העיר היהודי הראשון (ועד כה, היחיד) של העיר, כהונתו נחשבת לאיש היהודי הבכיר ביותר שהיה בקולורדו באותה תקופה, אם כי כהונתו הייתה קצרה מכיוון שהוא נאלץ לפרוש מתפקידו בשל האשמות בשחיתות.[2]

גל ההגירה יהודית לארצות הברית לארצות הברית שהחל בשנות ה-80 של המאה ה-19, בעיקר מרוסיה, שינה את מבנה הקהילה היהודית בדנוור. היהודים הראשונים שהגיעו הקימו את הקהילה היו ברובם רפורמים, ממוצא גרמני ובעלי כספים. המהגרים היהודים החדשים, לעומת זאת, היו מסורתיים ודתיים יותר, דיברו יידיש והיו עניים. בזמן הזה, קולורדו התחילה גם לצבור לשמצה בתור "סניטריום העולמי", יעד משמעותי עבור אלה שרוצים לרפא את השחפת שלהם. מספר יהודים, במיוחד מהגרים חדשים, היו בקטגוריה זו יחד עם כשליש מהמדינה[3] והגיעו בתקווה שהאקלים היבש והשמשי יותר יעזור למחלתם. כדי לענות על הצרכים של פלח הולך וגדל של יהודים ושל עניים חולים אחרים בעיר, בית החולים הלאומי היהודי לצרכנים (NJH), הידוע היום כמרכז היהודי הלאומי לרפואה ולמחקר, והחברה היהודית לצרכנים סיוע (JCRS) נוצרו.[1] בין שני הארגונים התקיימו יריבות ומתיחות מסוימת, ששיקפו במובנים רבים את הסכסוך הרחב יותר בין יהודי גרמניה העשירים יותר ולבין היהודים העניים והדתיים שהיגרו ממזרח אירופה לדנוור. בעוד ששניהם היו בחינם, ל-NHS, שנוסדה על ידי הקהילה היהודית בגרמניה, היו קריטריוני קבלה מחמירים. אלה כללו כי החולה בשלב מוקדם יותר של המחלה, ושהחולה יכול להוכיח שיש לו כספים להישאר בעיר או לרכוש חזרה הביתה לאחר השחרור, והשהייה המרבית במתקנים הוגבלה לשישה חודשים. דרישות אלו, בשילוב עם הרגשה שהם מתנשאים או לא רצויים, גרמו ליהודי לאומי להיראות בלתי ניתנים לביצוע בעיני חלק מיהודי מזרח אירופה, ויצרו צורך נכבד שאגודת הסיוע היהודית לצרכנות הוקמה כדי למלא.[4]

המפתח בהקמת ארגוני הצדקה בעיר, של יהודים וגם של אחרים לא יהודים, היה פרנסס ויסברט ג'ייקובס. היא הייתה גורם מרכזי בהקמת בית החולים הלאומי היהודי ובית הקהילה, שלימים יהפוך ל-United Way, ועבודתה למען הנזקקים בקולורדו ובדנוור בפרט זיכתה אותה במחווה בזכוכית הצבעונית של רוטונדת הקפיטול בקולורדו, אחת מ-16 חלוצים והאישה היחידה המתוארת.[5]

בעקבות ניסיון כושל לבנות מושבה יהודית מבוססת חקלאות בקוטופקסי שבקולורדו על ידי קבוצת משפחות אורתודוקסיות שהיגרו מהאימפריה הרוסית ומ- HIAS,[6] שכונת ווסט קולפקס של דנבר ווסט סייד, מערב העיר דנוור, הפכו עד מהרה לבית לאוכלוסייה יהודית ניכרת.[7] ב-1897 סייעו היהודים במקום בהקמת בית הכנסת הראשון של השכונה, קהילת זרע אברהם, שנשאר עד היום בית כנסת אורתודוקסי פעיל.[8]

המאה ה-20

בתחילת המאה ה-20, הקהילה האורתודוקסית בווסט סייד התרחבה ללא הרף על ידי הקמת מוסדות דת וקהילה יהודיים כגון בתי כנסת, מקוואות, מוסדות חינוך ותיאטרון יידיש. מספר סופרים בולטים ביידיש ואינטלקטואלים יהודים הגיעו לדנבר כדי לטפל בשחפת שלהם, כמו המשורר יהואש. בין השנים 1900–1907, מהגרים יהודים רבים עברו ישירות לדנוור בשל הקהילה הדתית ההולכת ומתפתחת שלה באותן שנים, וההתיישבות היהודית בעיר הגיעה לשיאה ממש לפני מלחמת העולם הראשונה.[1] מחוזקת במספר חולי השחפת הגיעה האוכלוסייה היהודית בעיר ל-15,000 בשנת 1912.[7] ב-1913 נוסד ה-Intermountain Jewish News, שעד היום הוא העיתון היהודי הגדול והמשמעותי ביותר במדינת קולורדו.[1]

לאחר שברחה מהבית כשהייתה נערה, התגוררה ראש ממשלת ישראל ה-4 לשעתיד גולדה מאיר בווסט סייד דנוור, מערב העיר, בין השנים 1913 עד 1914 עם אחותה, שעברה לעיר עקב מחלת השחפת. בדנבר פגשה גולדה את בעלה לעתיד, מוריס מאיירסון (מיירסון), ובאוטוביוגרפיה שלה, "חיי", היא כתבה "במידה שהאמונות העתידיות שלי עוצבו וקיבלו צורה, ורעיונות נפסלו או התקבלו על ידי. בזמן שגדלתי, הלילות מלאי הדיבור האלה בדנוור מילאו תפקיד לא מבוטל".[9], במקום זה התגוררה רק שנתיים אך התעצבה בה דמותה באופן משמעותי הבית בו התגוררה עם אחותה שמור כיום כמוזיאון בית גולדה מאיר.[1]

חברי קו קלוקס קלאן שורפים צלב בדנוור ב-1921.

קהילת דנבר גם התמודדה עם שנאה רבה ואנטישמיות חזקה במספר הזדמנויות במחצית הראשונה של שנות המאה ה-20. בחג המולד 1905, היהודי ג'ייקוב וייסקינד יצא לעבוד כמחטב כאשר הוא הוכה באכזריות על ידי המון נוצרי אנטישמי "הנוקם את דמו של ישו", ומת מאוחר יותר מפצעיו, במה שיש מי שכינו לינץ'.[10][11][12] יהודי נוסף שעבד עמו הוכה אף הוא קשות, אך ניצל.[10][11] פחות משנתיים לאחר מכן, בעוד העיתונים בעיר מדווחים על "כנופיות אנטישמיות" שמסתובבות בווסט סייד, נרצחו באכזריות שני מהגרים יהודים בשם טוביה בוקסר ומיכאל וייסבלי על ידי שני חברי כנופיה נוצרים אנטישמים.[11][13] מבצעי הרציחות הללו קיבלו עונשים קלים למדי, והעילה הגזעית הבסיסית של הרציחות נדונה בעיתונים רבים בדנוור באותה תקופה, ובתיק וייססקינד, ברחבי המדינה.[10][14] בשנות העשרים, הקהילה היהודית נאלצה להתמודד גם עם עליית ארגון הימין הקיצוני הקו קלוקס קלן במדינה, שהתרכז ברובו בעיר דנוור עצמה, והצלחתה המדהימה להשתלט על המשרדים הפוליטיים של קולורדו כמעט בכל רמה: מראש עיריית דנבר בן סטייפלטון ועד המושל הכללי של קולורדו. קלרנס מורלי, ובשלב מסוים, רוב בשני הבתים של האספה הכללית של קולורדו. אמנם לא הייתה הרבה אלימות מוחשית כתוצאה מהשליטה של הקו קלוקס קלן, אך שרטו רטוריקה אנטישמית, אנטי-קתולית ואנטי-שחורה, והחרמות מאורגנות על עסקיהם.[15]

ווסט קולפקס נותרה עם רוב יהודי משנות ה-20 עד שנות ה-50.[7] בשנות ה-40, לאחר שהתגלתה אנטיביוטיקה יעילה לריפוי מחלת השחפת ומספר מקרי המוות ירד דרסטית, בתי הסניטריומים בעיר ובמדינה הצטמצמו ועברו בהדרגה למוקדים רפואיים אחרים.[16] בשנות ה-50 של המאה ה-20, הקהילה היהודית של מערב העיר החלה להתפשט לאזורים אחרים בעיר, בעיקר למזרח העיר, ומאוחר יותר, לפרברים. בזמן שבית הספר "הברית החינוכית העברית" הוקם ב-1920, בשנות ה-50 וה-60 נפתחו האקדמיה הלל, בית הספר התיכון לבנות סמינר בית יעקב וישיבת תורת חיים. ב-1975, המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת דנוור נוסד על ידי ד"ר סטנלי מ. וגנר. האוכלוסייה היהודית הוערכה בין 23,500 ל-30,000 בשנת 1968, וכ-40,000 בשנות ה-70, כאשר יותר ויותר מהקהילה עברה לפרברים.[1]

משנת 1978 עד 1983, הקהילה היהודית בדנוור הייתה בית לתוכניות חלוציות שהקלו משמעותית על הגיור במדינה עבור מועמדים רפורמים, קונסרבטיביים ואורתודוקסים כאחד על מנת להבטיח שכל הגיורים יוכרו כתקפות בכל הקהילה היהודית במדינה. כשהתוכנית הסתיימה ב-1983, בעיקר בשל החלטת התנועה הרפורמית להכיר באנשים ממוצא יהודי פטריליניאלי כיהודים למטרות דתיות, היא עוררה מחלוקת גדולה בדנוור ומחוצה לה.[17][18]

קהילה מודרנית

מקדש עמנואל הישן ברחוב פרל, כעת בפנקס הלאומי של מקומות היסטוריים

בשנת 2007 מנתה האוכלוסייה היהודית באזור המטרופולין שבין דנוור לבולדר בכ-83,900 נפש. מחקר משנת 2013 העריך את האוכלוסייה היהודית של המדינה כ-92,000, כאשר למעלה משלושה רבעים מהקהילה מתגוררים בדנוור.[1] יש עדיין קהילה חרדית פעילה בווסט סייד העוקבת אחר המסורת היהודית הליטבקית/ליטאית, כמו גם קהילה אורתודוקסית מודרנית פעילה, וקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות רבות.[1] באזור יש 25 בתי כנסת פעילים,[1] הקהילה האורתודוקסית המודרנית הגדולה ביותר בדנוור, שהייתה גם בית הכנסת האחרון שנותר המזוהה עם האיחוד האורתודוקסי שקיים תפילות ללא מחיצה, בו גברים ונשים יכלו לשבת יחד.[19] ישנם גם מספר בתי ספר יהודיים על פני הקשת האידאולוגית.[1]

בנוסף למרכז לימודי יהדות בדנוור, אוניברסיטת דנוור היא גם בית החברה ההיסטורית היהודית של הרי הרוקי, ארכיון בק והמכון למודעות השואה. מספר אתרים יהודיים בדנוור ואף בקולורדו בכלל הוצבו במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, כולל בית הכנסת אייזק סולומון, בית השמשונית, אגף הגבעה של בית הקברות גולדן היל, ומקדש רחוב הפנינה הישן של מקדש עמנואל. יש סניפים של מרכז קהילתי יהודי בדנוור ובבולדר, ישנם גם מספר מוסדות תרבות יהודים אחרים כמו מוזיאון מיזל ומרכז האמנויות והתרבות מיזל.[20] לארגונים יהודיים רבים ברחבי כלל ארצות הברית יש משרדים בדנוור, כולל ארגונים יהודים גדולים כגון הליגה נגד השמצה, הדסה והמועצה הלאומית לנשים יהודיות.[1]

אנשים בולטים

סנטור ארצות הברית נוכחי מקולורדו מייקל בנט
  • אוטו מירס (1840–1931), בולט בקולוראדן הקדום שבנה כבישים ומסילות ברזל באזורים עם שטחים קשים.
  • Wolfe Londoner (1842–1912), היהודי הראשון שהפך לראש עיריית דנוור.
  • פרנסס ויסברט ג'ייקובס (1843–1892), פילנתרופית חלוצית.
  • דוד אדלשטדט (1866–1892), משורר אנרכיסטי בשפה היידיש.
  • סיימון גוגנהיים (1867–1941), סנטור ארצות הברית המייצג את קולורדו.
  • יהואש (בלומגרטן) (1872–1927), משורר וחוקר בשפה היידיש.
  • ג'סי שוויידר (1882–1970), מייסד, נשיא ויו"ר תאגיד סמסונייט.
  • יהודה לייב גינזבורג (1888–1946), מחבר פירושים משפיעים למדרשים.
  • ה' לייוויק (1888–1962), סופר ומשורר בשפה היידיש.
  • גולדה מאיר (1898–1978), ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל.
  • יוסף קורבל (1909–1977), דיפלומט ומדען המדינה צ'כי-אמריקאי, אביה של מדלן אולברייט.
  • מרים גולדברג, (1916–2017), מו"ל ותיק של Intermountain Jewish News.
  • רות הנדלר (1916–2002), ממציאת בובת ברבי.
  • שלדון ברן (1922–1996), בכיר בנפט ופילנתרופ אורתודוקסי מרכזי.
  • אלן ברג (1934–1984), עורך דין שנהרג ומנחה רדיו דיבור.
  • מדלן אולברייט (1937–2022), פוליטיקאית ודיפלומטית.
  • לארי מיזל (1942 -), איש עסקים ופילנתרופ.
  • קנת ד. טוכמן (1959 -), מייסד חברת מיקור החוץ העולמית TeleTech ונדבן.
  • מייקל בנט (1964 -), סנטור ארצות הברית הנוכחי המייצג את קולורדו.
  • TJ Miller (1981 -), קומיקאי, שחקן, סופר ומפיק.
  • ג'ארד פוליס (1975 -), נציג ארצות הברית והמושל היהודי הראשון של קולורדו

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 "The Jewish Community of Denver". Beit Hatfutsot Open Databases Project. The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot.
  2. ^ "Famous Faces at Fairmount: Wolfe Londoner" (PDF). Fairmount Heritage Foundation.
  3. ^ Ancar, Rachel. "A Double-edged Scalpel: Colorado's Healthy Reputation and Its Tuberculosis Struggle" (PDF). Historical Studies Journal. University of Colorado Denver. 31 (Spring 2014): 1–19.
  4. ^ Abrams, Jeanne. "Unsere Leit ("Our People") : Anna Hillkowitz and the Development of the East European Jewish Woman Professional in America" (PDF). American Jewish Archives: 276.
  5. ^ "Pioneering Jewish Women of Colorado". University Libraries Online Exhibits. University of Denver.
  6. ^ Rovner, Adam. "When Jewish Colonists Prospected for Utopia in Colorado". The Forward.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 "West Colfax Neighborhood History". Denver Public Library.
  8. ^ "Our History". Congregation Zera Abraham.
  9. ^ Provizer, Norman; Wright, Claire. "Golda Meir: An Outline of a Unique Life". Golda Meir Center. Metropolitan State University of Denver.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Lee, Michael (2012). "Dirty Jew – Dirty Mexican: Denver's 1949 Lake Junior High School Gang Battle and Jewish Racial Identity in Colorado". Ethnic Studies Review. 35 (135): 135–155.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Lee, Michael Adam (Spring 2017). "The Politics of Antisemitism in Denver, Colorado, 1898-1984". History Graduate Theses & Dissertations. University of Colorado at Boulder.
  12. ^ "Victim of Mob is Dead". Aspen Daily Times. 15 בפברואר 1906. נבדק ב-24 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "The Jewish Outlook Editorial". The Jewish Outlook. 25 בינואר 1907. נבדק ב-24 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Religious Liberty Notes" (PDF). Advent Review and Sabbath Herald. 8 במרץ 1906. נבדק ב-24 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "When the KKK Ruled Colorado: Not So Long Ago". Denver Public Library History. Denver Public Library.
  16. ^ Lewis, Shanna. "How Tuberculosis Fueled Colorado's Growth". Colorado Public Radio.
  17. ^ "Conversion & Patrilineality: Denver's internationally unique joint conversion program breaks down" (PDF). Intermountain Jewish Jews. 2 בדצמבר 1983. נבדק ב-23 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Briggs, Kenneth (23 במרץ 1984). "Rabbi's Denver Project Fuels Fight on Converts". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Leppek, Chris. "BMH-BJ resigns from OU, ponders its future direction". Intermountain Jewish News.
  20. ^ "History". JewishColorado.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38043558יהדות דנוור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_דנוור&oldid=2639847"