טרנציו גרוסי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. טרנציו גרוסי (באיטלקית: Terenzio Grossi; 25 בספטמבר 1832 – ספטמבר 1862) היה שודד דרכים איטלקי, ראש כנופיה ופורע חוק, עמד בראש כנופיית גרוסי, שפעלה בשנים 1861–1862. גרוסי וחבורתו היו מבצעים מעשי רצח רבים, מעשי שוד והתקוממויות מזוינות כנגד המדינה האיטלקית המתהווה ותמכו למעשה בניסיון להחזיר את השלטון האפיפיורי בארצות מארשה בתחילת איחוד איטליה. הוא זכור במסורות בעל פה כגיבור עם, הוא נרצח בבגידה על ידי איש כנופייתו ויד ימינו סנטה פרונטיני, שפעל בהסכמה סודית עם מחוז פזארו ואורבינו להסגרתו של מנהיג הכנופיה תמורת חנינה ופרס כספי.
גיל ההתבגרות ופשעים מוקדמים
טרנציו גרוסי נולד באורבניה ב-25 בספטמבר 1832, בעיירה מארצ'ה הינדרלנד עשרה קילומטרים מאורבינו. היה הבכור מבין שני בנים (טרנציו ומרקו), הוא גדל במשפחה של איכרים חסרי קרקע ועבד באדמות של כמה חוות באזור. עד מהרה טרנציו גרוסי התגלה כבלתי סובלני למצבו כחקלאי ובגיל ההתבגרות הוא ביצע את הפשעים הראשונים נגד רכוש וגנב נכסים מאולתרים מהמתיישבים ובעלי הקרקעות של המחוז.
בשנת 1854 כבר נעצר גרוסי מספר פעמים על ידי כוחות מדינת האפיפיור בגין גניבות והפרה של הצו הפוליטי שקבע באותה עת חובת העסקה בסחר הוגן ועמידה בעוצר משעות בין הערביים לעלות שחר. במסמכים הוא תואר כבעל קומה גבוהה ובהיותו גאוותן, עקשן ויוזם בתגובה להאשמות נגדו.
המאסר
גרוסי ברח שוב ושוב מבתי הכלא של פוסומברון וסן אנג'לו בוואדו, ולבסוף ממבצר סן ליאו בשנת 1858, לאחר שנידון ל-12 שנים בכלא. נמלט וכועס על חומרת עונשי האפיפיור נגדו, גרוסי הסתתר במשך זמן מה ואז התנדב לשירות המהפכן גריבלדי בשנת 1860, השנה בה לחם לצד המהפכנים נגד מדינת האפיפיור. סביר מאוד להניח שבאותה תקופה גרוסי קיווה לחנינה מהמדינה החדשה על פשעי עבר ושהוא יוכל איכשהו לחמוק מההרשעות הישנות נגדו על ידי לחימה למען אנשיו של גריבלדי. אך החנינה של גרוסי ושאר פושעי בתי הכלא של האפיפיור לא הגיעה ובשנה שלאחר מכן התבססה המדינה האיטלקית באזור רומאניה ומארצ'ה עם מיסים חדשים והנהגת שירות צבאי חובה. מאוכזב לאחר שסיכן את מותו כחייל בקרב על פוסומברון ב-10 בספטמבר 1860, חזר גרוסי לפשע והתפכח מהפוליטיקה בניסיון להתנגד לשליט פיידמונטה.
כנופיית הפשע
 |
ראו גם – כנופיית גרוסי |
בשנים 1861–1862, טרנציו גרוסי וכנופייתו עמדו במרכזם של השתלטויות מזוינות רבות בעיירות ובערים באזור מרצ'ה, וכן ביצעו פעולות אלימות נגד הקרביניירי המלכותי והמשמר הלאומי. בין הערים הכבושות היו מונטפברי, איזולה די פאנו, מונטצ'אטו ועוד. השודים שביצעה הכנופיה נגד בעלי הממון ועסקים מסחריים הניבו רווחים עצומים שגרוסי העניק לעיתים קרובות את חלקם לפשוטי העם וזכה לחיבתם ובהכרת תודתם. החבורה, שהורכבה בעיקר מעריקים ופושעים מזדמנים, מצאה אפוא את תמיכת האוכלוסייה הפחות אמידה, שסבלה יותר מכל ממוסד גיוס החובה שהונהג והתנגדה למדינת האפיפיור.
בגידה ומוות
תהילתו של טרנציו גרוסי ושותפיו הלכה וגדלה ביחס לעליית כוחם, עד כדי כך שנדרשה הצבת כוחות חמושים גדולים בניסיון ללכוד אותם. אף על פי כן, לאחר יותר משנה של מחקר טרנציו גרוסי עדיין היה פושע נמלט.
ב-9 בספטמבר 1862 סנטה פרונטיני, מעריץ אלים ואכזר של הכנופיה, הסכים עם ממשלת נפת פסארו דה אורבינו להסגיר את טרנציו גרוסי תמורת דרכון ומסמכי נסיעה ותגמול של אלף לירות. טרנציו גרוסי, שלפני זמן מה סירב לאותה הצעה על מנת לא לבגוד בחבריו, נהרג בשתי יריות מאחור על ידי סנטה פרונטיני בדרך שמובילה לאיזולה די פאנו. סנטה פרונטיני לא קיבל את החסינות המובטחת אך נשפט ונידון למוות בגיליוטינה.
לקריאה נוספת
- Dellagenga F., Storia della banda Grossi e dei suoi delitti commessi all'alba dell'unità nazionale nella provincia di Pesaro-Urbino, Fano, 1907
- Monsagrati M., Uguccioni R. P., Vera storia della banda Grossi, Pesaro 1983
- Moretti L., Colbordolo - Agricoltura e società rurale nel XIX secolo, Rimini 1997
ראו גם
33799960טרנציו גרוסי