אקורד משולש
בתאוריית המוזיקה, המונח אקורד משולש (באנגלית, Triad) מציין אקורד בן שלושה תווים המורכב משתי טרצות עוקבות, כלומר הטרצה השנייה מתחילה באותו תו שבו מסתיימת הראשונה. האקורדים המשולשים מהווים בסיס לתורת ההרמוניה. אקורד משולש מסמנים 5/3 (חמש ושלוש מתחתיו), שם נוסף לאקורד משולש הוא טרצקווינט-אקורד. יש ארבעה סוגי אקורדים משולשים: מז'ור, מינור, מוקטן ומוגדל.
- אקורד מז'ורי - מורכב מטרצה גדולה (מרווח של שני טונים) וקווינטה זכה (מרווח של שלושה טונים וחצי מהצליל היסודי). לדוגמה, אקורד דו מז'ור – דו-מי-סול – המיוצג על ידי האות C.
- אקורד מינורי - מורכב מטרצה קטנה וקווינטה זכה. לדוגמה: אקורד דו מינור – דו-מי במול-סול – המיוצג על ידי Cm או C-.
- אקורד מוקטן - מורכב מטרצה קטנה וקווינטה מוקטנת. לדוגמה: אקורד דו מוקטן – דו-מי במול-סול במול – המיוצג על ידי Cdim או Co.
- אקורד מוגדל - מורכב מטרצה גדולה וקווינטה מוגדלת. לדוגמה: אקורד דו מוגדל – דו-מי-סול דיאז – המיוצג על ידי Caug או +C.
לאקורד המשולש יש צורה נוספת, שנוצרת אם מעבירים את התו התחתון למעלה (הופכים את סדר האקורד), שנקראת היפוכי אקורדים. לכל אקורד משולש יש שני היפוכים. ההיפוך הראשון של אקורד משולש הוא סקסקסט-אקורד. למשל: האקורד דו מז'ור (דו-מי-סול). זהו אקורד משולש במצבו הטבעי, אך אם נהפוך אותו, התו הראשון (דו) יהפוך לתו האחרון (דו גבוה), ואז יתקבל אקורד: מי-סול-דו. אקורד כזה נקרא סקסט-אקורד בשל הסקסטה שנוצרת בין קצוותיו של האקורד: מי-דו גבוה. סקסקסט-אקורד מסמנים 6/3 (שש ושלוש מתחתיו).
אם הופכים סקסט-אקורד, מקבלים: סול-דו-מי. אקורד כזה נקרא קוורטסקסט-אקורד בשל הקוורטה שבבסיסו: סול-דו, ובשל הסקסטה שנוצרת בין קצוותיו: סול-מי גבוה. קוורטסקסט-אקורד מסמנים 6/4 (שש ומתחתיו ארבע).
בנוסף, קיימים סוגים מיוחדים של אקורדים משולשים הידועים כאקורדים מושהים, אשר מורכבים מסקונדה וקוורטה. אקורד הבנוי מסקונדה ואחריה קוורטה נקרא אקורד מושהה דרגה שנייה (לדוגמה דו-רה-סול – Csus2), ואילו אקורד הבנוי מקווארטה ואחריה סקונדה נקרא מושהה דרגה רביעית (לדוגמה דו-פה-סול – Csus4). אקורדים מושהים אינם מכילים את הדרגה השלישית של הטריאד, ולכן הם נחשבים נייטרליים מבחינה הרמונית, כאשר משתמשים בהם בדרגת הטוניקה ולא בתור היפוך. הדרגה הראשונה בהיפוך קוורט סקסט נקראת גם היא אקורד מושהה או אקורד קדנציאלי והיא נפוצה מאד בעיקר במוזיקה קלאסית לקראת קדנצות. במוזיקה בת ימינו מרבים להשתמש באקורדים מושהים ללא קשר להולכת קולות.