טראיאן פופוביץ'
 | |
| צילום משנת 1934 | |
| השכלה | אוניברסיטת צ'רנוביץ |
|---|---|
טראיאן פופוביץ' (17 באוקטובר 1892 - 4 ביוני 1946) היה עורך דין ופוליטיקאי מקומי רומני מן האגף הימני של הזירה הפוליטית בארצו, ראש עיריית צ'רנוביץ בתקופת מלחמת העולם השנייה, מחסידי אומות העולם.
קורות חייו
טראיאן פופוביץ' נולד בשנת 1892 במשפחה רומנית של כמרים אורתודוקסים באודשט (Udeşti) שבמחוז סוצ'אבה, אז חלק מאוסטרו-הונגריה. אביו היה הכומר יואן פופוביץ', נכד של הכומר אנדריי מ"אודשטי סוצ'ביי" שהתפרסם בזמנו על שסירב בשנת 1777 להישבע אמונים לשלטון החדש האוסטרי. דוד מצד האב, דורמדונט פופוביץ' (1950-1873) כיהן כשר לענייני בוקובינה בממשלות הרומניות שבראשות הגנרל אלכסנדרו אברסקו. טראיאן פופויץ' למד בשנים 1903–1911 בגימנסיה העליונה של העיר סוצ'אבה ואחר כך נרשם ללימודי משפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת צ'רנוביץ. בגלל מלחמת העולם הראשונה סיים אותם רק בתום המלחמה, ב-1919, תחת השלטון הרומני בעיר. בצעירותו עמד בראש החברה האקדמית הרומנית "ז'ונימיה" (הנוער) בבוקובינה. כבר בשנת 1908, בהיותו עדיין תלמיד בית ספר תיכון, רגשותיו הלאומיים כרומני הביאו אותו לכך שהבריח את הגבול לרומניה באזור בורדוז'ן (Burdujeni), למרות איסור שהטיל המושל האוסטרי, על מנת להצדיע למנהיג הרומני ניקולאה יורגה שהגיע לביקור במקום. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שוב חצה את הגבול לרומניה, הפעם כדי להתייצב כמתנדב בצבא הרומני, ויצא ללחום בחזית. אחרי המלחמה התיישב לזמן קצר בעיר קישינב בבסרביה ופעל בה במסגרת הארגון "Casa noastră " (ביתנו) שעסק לחלוקת האדמות לאיכרים. בתקופה שבין מלחמות העולם עבד כעורך דין בצ'רנוביץ. ב-1935 ייסד בצ'רנוביץ את הסניף המקומי של המפלגה הלאומית-נוצרית האנטישמית שסמלה היה צלב הקרס[1]. אחרי הכיבוש הסובייטי בצפון-בוקובינה בשנת 1940 נמלט לבוקרשט, בה חידש את עבודתו כעורך דין.
בימי מלחמת העולם השנייה
בימי מלחמת העולם השנייה הציע לו המרשל יון אנטונסקו להיות ראש עירית צ'רנוביץ והוא נענה לכך, אף על פי שלא רצה לשרת תחת שלטון הפשיזם. כמה ימים לאחר קבלת המינוי התנגד פופוביץ' למדיניות הדיכוי וההכחדה של היהודים. הוא התנגד להוראה שקיבל מהמושל, קולונל אלכסנדרו ריאושיאנו (Alexandru Riosianu), פקודה להקמת גטו בו ייכלאו יהודי צ'רנוביץ. המושל הצדיק אותו, אך ציין שיון אנטונסקו מפעיל עליו לחצים. באותו מפגש הביע פופוביץ' התנגדות לצו שעל פיו חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב. מינוי המושל החדש, קורנליו קלוטסקו (Corneliu Calotescu), החמיר את מצב היהודים: מעתה הם היו נתונים לדיכוי חמור, שוד רכושם, השפלות, פגיעות גופניות והוצאות להורג. רק במקום אחד עדיין נותרה אוזן קשבת ליהודים, בעירייה. כאשר זימן המושל החדש את פופוביץ' והודיע לו שהוחלט להגלות את יהודי העיר, התפרץ האחרון בצורה חריפה, פנה אל המושל והזהיר אותו מן האחריות שתיפול עליו במבט היסטורי; הוא דיבר על אנושיות ועל חמלה, על היחס העדין המסורתי של הרומנים, על הברבריות, על קשיחות הלב, על הפשע ועל הבושה. הוא הזכיר למושל שהמהפכה הצרפתית גבתה מחיר של 11,800 קורבנות בעוד המושל עומד לדון למוות בפתח החורף יותר מחמישים אלף נפש. קולונל פטרסקו, מהמטה הראשי, שהיה נוכח במקום, הטיח כלפיו: "ומי יכתוב את ההיסטוריה? היהודונים? אני מנכש את העשבים השוטים מגנך ואתה מתנגד". על כך ענה לו פופוביץ': "אדוני הקולונל, אני מטפח את גני בעצמי ואת ההיסטוריה לא יכתבו רק היהודונים, כי העולם אינו שלהם, יכתבו אותה ההיסטוריונים של כל העמים, גם אנחנו ומוקדם יותר מכפי שאתה מצפה. אני חושש ממה שתקרא בהיסטוריה שאתה רוצה לתרום לכתיבתה". למחרת שוב זומן פופוביץ' אל המושל בנוכחות בעלי תפקידים נוספים והודיעו לו שעומדים לארגן את הגליית יהודי העיר. פופוביץ' התנגד ולהתנגדותו הצטרף גם המפקד הצבאי של העיר, גנרל ואסילה יונסקו נגרו (Vasile Ionescu Negru). פופוביץ' גינה את רדיפת היהודים ומחה נגד מעשה ההגליה[2]. לאחר זאת טען שאם בכל זאת תבוצע ההגליה, צריכים להיות יוצאים מן הכלל לגבי קטגוריות של יהודים בעלי זכויות רבות, אנשי תרבות, פנסיונרים, קצינים, נכים, בעלי מקצוע מכל ענפי התעשייה, רופאים, אדריכלים, מהנדסים, משפטנים, עורכי דין. המושל אמר לו להכין רשימה של 200 פטורים. פופוביץ' הפעיל את קשריו והשיג ראיון עם יון אנטונסקו. בראיון אמר פופוביץ' לאנטונסקו שמרבית היהודים עובדים בתעשייה והגלייתם תשתק את התעשייה. אנטונסקו הודה שלא חשב על כך וביקש ממנו להציג את הבעיה בפני מועצת השרים. בעקבות זאת ניתן פטור מהגליה לעשרים אלף יהודים. בשנת 1942 נפתחה חקירה כנגד פופוביץ', שמצאה שחלק מן היהודים אינם חיוניים ועקב כך הודח פופוביץ' מתפקידו ביוני אותה שנה. יורשו בתפקיד, דימיטריה גאלש (Dimitrie Galeș), החליט לגרש חלק מן היהודים, שפופוביץ ניסה להציל.
לאחר המלחמה כתב ספר על זכרונותיו מימי המלחמה. נפטר בכפר קולאקו שבמחוז סוצ'אבה ונטמן בבית העלמין בכפר.
בשנת 1969 הכיר יד ושם בטראיאן פופוביץ' כחסיד אומות העולם. הקרן על שם וילהלם פילדרמן הוציאה לאור את זיכרונותיו של פופוביץ' ברומנית ובאנגלית בספר בשם "וידויים" (Spovedania).
הנצחה
- 2002 - עיריית רובע 3 של בוקרשט קראה רחוב על שמו (הרחוב נקרא בעבר Unității, "האחדות")[3].
- 2002 קרן וילהלם פילדרמן פרסמה מחדש את ספר זכרונותיו של פופוביץ' ברומנית ובאנגלית
- בכפר קולאקו בדרום בוקובינה, שברומניה, הוצב פסל דיוקן של פופוביץ' מיוזמת "האיגוד לחינוך לדמוקרטיה ולסובלנות" הנקרא על שמו ובמימון משרד התרבות הרומני
- 21 באפריל 2009 בעקבות יוזמה של ניצולי שואה, הסכימו שלטונות אוקראינה להציב לוחית זיכרון (בשפות רומנית, אוקראינית, עברית ואנגלית) לזכרו של פופוביץ' על הבית שבו התגורר, כיום רחוב זנקובטקה 6. בטקס גילוי לוחית הזיכרון השתתפו מושל מחוז צ'רנוביץ, ולדימיר קוליץ' וקונסול רומניה בצ'רנוביץ, דורין פופסקו[4].
ספרים
- וידוי - Spovedania
קישורים חיצוניים
- על טראיאן פופוביץ' באתר יד ושם
- Spovedania (הווידוי) ספרו של טראיאן פופוביץ' (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Din istoria Partidului Naţional Creştin în Bucovina (1935-1937) - מההיסטוריה של המפלגה הלאומית נוצרית בבוקובינה (1935 - 1937) עמוד 84 (ברומנית)
- ^ מה שעברה משפחה מצ'רנוביץ שהוגלתה לטרנסניסטריה מתואר בספר אתמולים אבודים.
- ^ Amos News, 27 iunie 2002 - Strada Unității primește numele lui Traian Popovici
- ^ Crai Nou, 18 aprilie 2009 - Traian Popovici va fi omagiat la Cernăuți
27686349טראיאן פופוביץ'