טירת הווארד

טירת הווארד (באנגלית: Castle Howard) היא אחוזה גדולה הנמצאת בצפון יורקשייר שבאנגליה, במרחק 24 קילומטרים צפונית ליורק. הטירה נחשבת לאחד מבתי המגורים הגדולים ביותר בממלכה המאוחדת, ורוב המבנה הנוכחי נבנה על ידי סר ג'ון ואנברו בין 1699 ל-1712 עבור צ'ארלס הווארד, הרוזן השלישי מקארליסל.

טירת הווארד שימשה את משפחת הווארד במשך למעלה מ-300 שנים. היא מוכרת גם מהפקות טלוויזיוניות שונות שנערכו בה, וכיום היא חלק מקבוצת המורשת בתי האוצר של אנגליה.

הבית הוא בניין רשום מדרגה I, וגם באדמות האחוזה יש מבנים רשומים רבים, מתוכם אחדים הנמצאים גם ברשימת המבנים בסיכון.

הבית

הרוזן השלישי מקארליסל פנה בתחילה לאדריכל הידוע ויליאם טאלמאן, אך לבסוף פנה אל ג'ון ואנברו שהיה חבר איתו במועדון הפוליטי קיט-קאט. טירת הווארד הייתה העבודה האדריכלית הראשונה שביצע ואנברו, שעבד בשיתוף פעולה עם ניקולס הוקסמור.

עיצובו של ואנברו היה מבנה בארוק עם שתי כנפיים סימטריות שהסתעפו מהחלק המרכזי, על ציר צפון-דרום. הכיפה המרכזית, שמעליה קופולה, נוספה לתוכנית הבנייה רק לאחר שהיא החלה בפועל. הבנייה החלה בקצה המזרחי, ובין 1701 ל-1703 נשלמה בניית הכנף המזרחית, הקצה המזרחי של חזית הגן בין 1701 ל-1706, החלק המרכזי כולל הכיפה בין 1703 ל-1706, והקצה המערבי של חזית הגן בין 1707 ל-1709. כל החלקים היו מקושטים בסגנון הבארוק עם קורונטים, כרובים, כדים יווניים, פילסטרים דוריים בחזית הצפונית וקורינתיים בדרומית. רוב החלק הפנימי של הבית קושט על ידי ג'ובאני אנטוניו פלגריני.

פנים הטירה נחשב למרשים ביותר כיוון שהאולם הראשי מתנשא לתוך הקופולה ולגובה של 24 מטרים. שכבת השיש דמוית סטוקו (Scagliola), שמסביבה עמודים קורינתיים, והגלריות המקושרות על ידי קשתות נתנו את הרושם של תפאורת אופרה. ההצלחה הגדולה של ואנברו בעיצוב הטירה הובילה לכך שקיבל את מה שהפך לעבודה הידועה ביותר שלו, ארמון בלנהיים של ג'ון צ'רצ'יל.

לאחר בניית הבית הפנה הרוזן את תשומת לבו להקמת הגנים ולטיפול באדמות האחוזה. למרות שהעיצוב המלא נמצא בוויטרוביוס בריטניקוס מאת קולן קמפבל, שיצא לאור ב-1725, בנייתה של הכנף המערבית טרם הסתיימה כשוואנברו מת ב-1726, למרות ההתנגדות שהביע בפני הרוזן. הבית נותר בלתי שלם עם מותו של הרוזן השלישי ב-1738, והבנייה החלה רק לאחר שהנרי הווארד, הרוזן הרביעי מקארליסל, הורה על כך. למרות זאת עיצובו של ואנברו לא הושלם: הכנף המערבית נבנתה בסגנון פלדיאני לפי עיצוב חתנו של הרוזן השלישי, סר תומאס רובינסון. גם עם מותו של הרוזן הרביעי ב-1758 נותרה הכנף בלתי גמורה, ללא קומה ראשונה או גג; למרות שלאחר מכן נבנה גג פנים המבנה לא קושט עד מותו של רובינסון ב-1777. בעשורים שלאחר מכן הושלמו החדרים בהדרגה, וסיום הבנייה אירע רק ב-1811.

חלק גדול מהבית נהרס בשרפה שפרצה ב-9 בנובמבר 1940, כולל הכיפה המרכזית. רוב החדרים שנהרסו שוקמו בשנים שלאחר מכן, ומאז 1952 הבית פתוח לציבור.

הגנים

לטירה יש גנים רחבים ומגוונים, כשהגן הרשמי והגדול ביותר נמצא בצמוד לבית. הבית עצמו בנוי בצורה בולטת על גבעה שנוצלה כדי שתיראה כמו נוף פארק אנגלי, הנפתח החוצה מהגן הרשמי ומתמזג עם הפארק.

בנוף האחוזה ניתן להבחין בשני מבני גן עיקריים: מקדש ארבע הרוחות בקצה, ומאוזוליאום הנמצא בפארק. בכל אחד מצידי הבית נבנה אגם מלאכותי קטן. באחוזה יש גם גן בוטני הנקרא ריי ווד, והגן המוקף חומה מכיל ורדים לצורך קישוט וגני פרחים. מבנים נוספים הנמצאים מחוץ לגנים המשומרים הם הפירמידה ההרוסה שנמצאת בתהליכי שיפוצים, אובליסק ומספר מבני שטות בצורת ביצורים שנועדו למשוך את העין, וכן עמוד מקושט לזכרו של ג'ון ואנברו.

בקרבת הבית והגן שלצידו נמצא גן בוטני נוסף בשם קיו אט קאסל האוורד, המשתרע על פני 127 אקרים, ולו סידורי כניסה נפרדים. השתילה בגן החלה ב-1975, מתוך כוונה ליצור את אחד מאוספי העצים החשובים ביותר בממלכה המאוחדת. הנוף פתוח יותר בהשוואה לריי ווד, והצמחייה טרם הגיע לבגרות מלאה נכון ל-2010. גן זה הוא מיזם משותף לטירת הווארד ולגני קיו, ומנוהל על ידי קרן צדקה בשם "קרן הגן הבוטני טירת הווארד" שהוקמה ב-1997. הגן נפתח לציבור לראשונה ב-1999, ובשנת 2006 נפתח בו מרכז מבקרים חדש.

פעמיים בשנה משמשות אדמות האחוזה כחלק משתי תחרויות ריצה למטרות צדקה.