טיסה 4590 של אייר פראנס
 | |
| המטוס ממריא | |
| תאריך | 25 ביולי 2000 |
|---|---|
| מיקום |
 גאנס, צרפת |
| גורם | נזקי גוף זר |
| קואורדינטות | 48°59′08″N 2°28′20″E / 48.98556°N 2.47222°E |
| הרוגים | 113 (4 על הקרקע) |
| ניצולים | 0 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | קונקורד |
| מספר זנב | F-BTSC |
| מוצא |
נמל התעופה שארל דה גול |
| יעד |
 נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי |
| מפעיל | אייר פראנס |
| נוסעים | 100 |
| אנשי צוות | 9 |
טיסה 4590 של אייר פראנס התרסקה ב-25 ביולי 2000 לתוך בית מלון בקומונת גאנס (צפונית לפריז), 100 הנוסעים, תשעת אנשי הצוות וארבעה ששהו במלון נהרגו.
טיסה זו הייתה טיסת שכר, רוב הנוסעים (96) היו תיירים גרמנים שהיו בדרכם לשיט באוניית התענוגות MS Deutschland. הטיסה בוצעה במטוס הקונקורד, והוא היה בדרכו מנמל התעופה שארל דה גול, לנמל התעופה ג'ון קנדי, בניו יורק. תאונה זו הייתה החמורה בתולדות הקונקורד.
בחקירת התאונה נמצא שהיא נגרמה עקב נזקי גוף זר.
הטיסה
המטוס המריא בשעה 14:42, במהלך ההמראה נגרם תקר לאחד מגלגלי המטוס, והוא התפוצץ. חלקים מהגלגל פגעו במכל הדלק וסדקו אותו, חוט חשמל שהיה בנקודת הפגיעה, נקרע גם הוא וניצוץ מחוט החשמל הביא להתלקחות הדלק שדלף. האש גרמה נזק לכנף השמאלית, והמטוס החל לנטות שמאלה.
הטייסים שמרו על מהירות 370 קמ"ש בגובה של 61 מטר, וניסו לנחות בשדה התעופה לה בורז'ה, דקה וחצי לאחר ההמראה איבד המטוס את כוח העילוי שלו והוא התרסק לתוך מלון "Les Relais Bleus"[1].
חקירת התאונה
חקירת התאונה נערכה על ידי המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית (BEA), ומסקנותיה פורסמו ב-14 בדצמבר 2004.
הדו"ח קבע כי התאונה נגרמה על מסלול ההמראה, כתוצאה מחתיכת סגסוגת טיטניום באורך 43 ס"מ ורוחב 3 ס"מ, שנפלה ממטוס מקדונל דאגלס DC-10 בשירות קונטיננטל איירליינס, אשר נחת על המסלול ארבע דקות קודם לכן.
הקונקורד עבר עליה, מה שגרם לחתך בגלגל מספר 2. קרע גומי במשקל של כ-4.5 ק"ג, פגע במכל הדלק במהירות של 330 קמ"ש וסדק אותו.
כעבור מספר שניות, בהן דלפו ממכל הדלק כ-75 ליטר דלק בשנייה, הדלק התלקח כתוצאה מניצוץ חשמלי. מנועים 1 ו-2 איבדו כוח בעקבות החום הרב שיצרה השריפה, הטייס ניסה להסתובב ולחזור לנחות בנמל התעופה שארל דה גול, אולם הוא לא הצליח להסתובב, בעקבות תקלה במערכת החשמל של המטוס.
הטייסים כיבו את מנועים 1 ו-2, וכדי לשמור על שיווי משקל, הפחיתו את מהירותם של המנועים 3 ו-4, הקונקורד טס כ-30 שניות בגובה 60 מטר, דקה עשרים ושמונה שניות לאחר ההמראה, איבד המטוס את כח העילוי שלו והתרסק.
החוקרים הגיעו למסקנה כי חתיכת הטיטניום שנפלה ממטוס ה-DC-10, הותקנה תוך הפרה של כללי היצרן.
צוות המטוס
הטייס - כריסטיאן מרטי (Christian Marty) בן 54, צבר 13,477 שעות טיסה, מהן 317 בקונקורד.
טייס המשנה - ז'אן מרכוט (Jean Marcot) בן 50, צבר 10,035 שעות טיסה, מהן 2698 בקונקורד.
מהנדס הטיסה - ז'יל ג'ארדינאוד (Gilles Jardinaud) בן 58, צבר 12,532 שעות טיסה, מהן 937 בקונקורד.
חקירה פלילית
ב-10 במרץ 2005 החלו שלטונות צרפת בחקירה פלילית של קונטיננטל איירליינס[2].
בספטמבר 2005 נחקר מהנדס הקונקורד הנרי פרייה (Henri Perrier) בחשד לרשלנות, מכיוון שבין השנים 1979 ל-2000 נרשמו יותר מ-60 תקריות בהן היו מעורבים צמיגים של המטוס[3].
ב-12 במרץ 2008 הוגשו כתבי אישום נגד חברת התעופה קונטיננטל איירליינס, ושניים מעובדיה; ג'ון טיילור, מכונאי, וסטנלי פורד, מנהל תחזוקה בחברה. כמו כן הוגש כתב אישום נגד מהנדס המטוס, הנרי פרייה, וקלוד פראנצן, עובד בחברת אירוספטיאל שייצרה את המטוס.
המשפט החל ב-2 בפברואר 2010, פסק הדין התקבל ב-6 בדצמבר 2010.
התביעה הצרפתית טענה כי רצועת המתכת לא הותקנה כראוי על מטוס ה-DC-10, מנגד טענו עורכי הדין של קונטיננטל, כי המטוס עלה באש לפני שפגע ברצועת המתכת; עורכי הדין של החברה הבהירו כי יציגו עדויות של כ-20 איש שראו אש במטוס לפני הפגיעה ברצועת המתכת. התביעה טענה גם כי בכירי חברת אירוספטיאל התעלמו מכשלים ידועים במטוס[4].
בית המשפט פסק כי חברת קונטיננטל ומכונאי בחברה אשמים בגרימת מוות ברשלנות. החברה נקנסה בסכום של 200,000 אירו, המכונאי ג'ון טיילור חויב לשלם קנס בסך 2,000 אירו ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר על תנאי. יתר הנאשמים זוכו מכל אשמה[5]. אך בנובמבר 2012 התקבל ערעורם של הנתבעים: בית המשפט ביטל את ההרשעה, וקבע כי במעשיהם של קונטיננטל וטיילור אין די כדי לייחס להם אחריות פלילית[6].
אירוע דומה
ב-14 ביוני 1979, תועד מקרה דומה של דליפת דלק ממטוס קונקורד, בנמל התעופה דאלאס בוושינגטון. עדי ראייה הבחינו בלהבות יוצאות מהמטוס לאחר ההמראה, למרות העדויות הכחישו באייר פראנס כי פרצה אש.
בחקירת טיסה 4590 שופרו התמונות משנת 1979, והתגלה כי אש אחזה באחד ממנועי הקונקורד בשעת ההמראה. לפי הערכות, דליפת הדלק בטיסה זו הייתה 5 ליטר בשנייה, כ-7 אחוזים מהכמות שדלפה בטיסה 4590[7].
הקונקורד אחרי התאונה
לאחר התאונה שונו מספר תקנים במטוס, בהם כבלי חשמל בטוחים יותר, מכלי הדלק חוזקו בסיבי קוולאר, והותקנו במטוסים צמיגים מיוחדים שפותחו במיוחד עבור הקונקורד.
המטוסים שבו לפעילות ב-7 בנובמבר 2001[8]. בסופו של דבר קורקעו המטוסים סופית ב-24 באוקטובר 2003 עקב ירידה במספר הלקוחות[9].
עבור אולימפיאדת 2012 תוכננה טיסת ראווה של הקונקורד[10], אולם זו לא התקיימה בסופו של דבר.
קישורים חיצוניים
- התאונה באתר BBC
- התרסקות הקונקורד באנציקלופדיה הקנדית
- תמונות מהתאונה באתר CBS
- תיק התאונה והיסטוריית המטוס של טיסה 4590 של אייר פראנס, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הקונקורד התרסק בגלל פיסת מתכת, באתר של "רשת 13", 11 באוגוסט 2000 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ התרסקות הקונקורד הצרפתי: תביעה נגד קונטיננטל איירליינס, באתר של "רשת 13", 27 בספטמבר 2000 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ Ex-Concorde head quizzed on crash, BBC, 27 בספטמבר 2005
- ^ צרפת: החל משפט אסון התרסקות הקונקורד, באתר nrg, 2 בפברואר 2010
- ^ "קונטיננטל" הורשעה בגרימת התרסקות הקונקורד, באתר וואלה!, 6 בדצמבר 2010
- ^ Concorde crash: Continental Airlines killings verdict quashed, BBC
- ^ דני פישל, התרסקות הקונקורד: דז'ה-וו?, באתר חיל האוויר הישראלי, גליון 144, 1 באפריל 2002
- ^ מטוס הקונקורד חידש את טיסותיו, באתר של "רשת 13", 7 ביולי 2001 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ שירת הברבור: טיסתו האחרונה של הקונקורד, באתר של "רשת 13", 24 באוקטובר 2003 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ Iconic Concorde Could Return for 2012 Olympics באתר DailyTech 7 ביוני 2010
30336310טיסה 4590 של אייר פראנס