טיוטה:שיחה (מוסר)

שיעור מוסר הנמסר בדרך כלל על ידי המשגיח של הישיבה (בדרך כלל שיחה שבועית)

השם

שיחת מוסר שונה משאר מקצועות התורה שבהם נקרא השיעור כשמו. ואילו במוסר נהוג בלשון שיחה, זאת בגלל שבניגוד לשאר התורה בה הרב בא ללמד את התלמידים, במוסר מטרת השיעור היא לעורר את התלמידים לחזור בתשובה, ולהזכיר להם את דרך הישר.[לא ללמד משהו חדש אלא לעורר על המצב]

(בישיבת טעלז היה נהוג לקרוא לשיחה שיעור דעת. בגלל ריחוקו של הרב אליעזר גורדון מתנועת המוסר וכוונתו להיות ישיבה עיונית. וכך הדבר עד היום בישיבת עטרת שלמה)

מקור

שיחות מוסר היו קיימות ביהדות מאז קומה. עוד בזמן שעם ישראל היו במדבר, משה רבנו היה מוכיחם שוב ושוב.

ברבות השנים היו בעם ישראל מוכיחים רבים מסוגים שונים. החל מהרב של העיירה וכלה במגידים שהיו מסתובבים בעיירות,כמו המגיד מדובנא ועוד. שהיו מוסרים דרשות ושיחות חיזוק. אך רק לאחר תחילת תנועת המוסר והתפתחותה, התבססה שיחת המוסר ונהיתה חלק בלתי נפרד מעולם הישיבות.

זמן

בהרבה ישיבות היה נהוג למסור את השיחה בזמן סעודה שלישית.

"בין מנחה למעריב (דמוצ"ש)... בזמנינו... מצוי בעוונותינו הרבים באיזה מקומות שעוסקין אז בשיחה בטלה, ובוודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה"

— משנ"ב (סוף סימן רצ"ב):

כיום בהרבה ישיבות זמן השיחה השבועית המרכזית השתנה, והיא נמסרת באמצע השבוע (בישיבות מסוימות נמסרת שיחה נוספת בסעודה שלישית או מיד אחריה)

ועד

כששיחת מוסר נמסרת לקבוצה קטנה של בחורים ולא לכלל הישיבה היא נקראת בד"כ וועד (מלשון התוועדות)