טיוטה:רבי משה שמעון הלוי
רבי משה שמעון הלוי (י"ג באב ה'תרכ"א - ו' באייר ה'ת"ש) נודע בכינוי ה'ישמח לב' ע"ש חיבוריו. כיהן כרב בעיר יאקא (אנ') ולאחריו בעיר פרויקירכען שהיתה העיירה הגדולה משבע הקהילות המפורסמות שבמדינת אוסטריה.
לגדולות נוצר
רבי משה שמעון הלוי נולד לאביו רבי יהודה לוי דיין ומו"ץ בעיר נוישטאט תלמיד החתם סופר והכתב סופר, בגיל 15 התייתם מאביו, אמו צירל גדלה אותו, כמה מאחיו נפטרו בצעירותם.
בילדותו הוסיפו לו את השם 'משה' בזמן שחלה.
משחר גדלותו ראוי כי לגדולות נוצר והתמדתו בתורה היתה גדולה מאוד עד כי הוריו סגרו את הדלת בעדו והחביאו ממנו את המפתח כדי שלא יוכל לצאת לבית המדרש באישון לילה, אולם מרוב התמדתו לתורה לא נח ולא שקט עד שמצא מחתרת בחצר אביו ובדרכו היה יכול להגיע לבית המדרש, ובראות אמו את גודל אהבתו לתורה נתנה לו את המפתח כדי שיוכל ללמוד כשאיפתו.
בגיל 15 החל את לימודיו אצל רבי יוסף ווייס אב"ד נוישטאט עיר מולדתו, ורבי משה הערש פוקס אב"ד גרוסוורדיין מחבר השו"ת יד רמ"ה, לאחר מכן הלך ללמוד בישיבת פרשבורג אצל השבט סופר, שם נתחבב מאוד עם תלמידיו הגדולים, וזכרונות משם נשארו אצלו עד זקנה ושיבה[1].
פרק האיש מקדש
כשהגיע לפרקו דברו בו גדולות ונצורות, והרבה רבנים ונגידים ונכבדים תלו בו עיניהם, בהיותו כאחד מן הגדולים העתידים לדור העתיד, עד שהגיע שמועתו אצל קהילת יאקא שנפטר אז רבם הגדול רבי ישכר דוב מענצער והשאיר בת יתומה, והתנו בני הקהילה שהחתן שיתחתן עם בת היתומה של רב העיר יוכתר להיות רב העיר של יאקא וזה יהיה לו כנדן, והלכו ראשי קהילת יאקא לישיבת פרעשבורג ופנו אל הגה"ק בעל השבט סופר שמחפשים חתן כליל המעלות שגם יוכל להיות רב העיר, והשיב להם השבט סופר 'יש לי תלמיד מובהק שמאוד מתאים לרבנות ה"ה תלמידי כמר משה שמעון הלוי', ולקחו אותו בני קהילת יאקא להינשא לבת רבם וביום חתונתו הכתירו אותו להיות רב העיר דק"ק יאקא ולמרות שהיה אז צעיר לימים כבן כ"א, וכבר אז יצא שמו בעולם התורה, כמו שמוזכר בתשובה שכתב לו בשו"ת בית הלל להגה"ק רבי הלל קאלמייער בהיותו בעיר יאקא.
ובקהילת יאקא המשיך לשבת על התורה ועל העבודה, והמשיך ללמוד כדרכו מתוך דוחק גדול יומם ולילה ללא הפסק, כיון שהקהילה שם היתה קטנה ואנשים בה מעט ולא היו בעלי יכולת לספק שכרו כראוי, ואף משכרתו הזעומה לא הספיקה לקנות נרות ללמוד לאורם בלילות, וכמו שסיפר אחד מתושבי העיר יאקא שזוכר שרבי משה שמעון הלוי היה עולה מידי לילה לעזרת נשים שמעל בית הכנסת ללמוד לאור הנרות שדלק שם כי לא היה להישאר ללמוד בביתו כיון שלא היה לו היכולת לקנות נרות, ולמד שם רכון על ספריו כל הלילה, ולמד שם עד זמן תפילת של שחרית, ובכל בוקר ובוקר ביקש מאחד שיוציאו בברכת התורה.
איווה למושב לו ק"ק פרויקירכען
לאחר תשע שנות כהונתו בעיר יאקא הציעו לו את כסא הרבנות דקהילה קדושה פרויקירכען הנמצא בבורגעלאנד (אוסטריה) והייתה העיר הגדולה מבין 'שבע הקהילות' המפורסמות בשמותם אייזנשטט (Eisenstadt), קוברסדורף (Kobersdorf), לקנבך, מטרסדורף (Matersdorf; כיום מטרסבורג - Mattersburg), דויטשקרויץ (Deutschkreutz) במחוז שופרון, פרויקירכען (Frauenkirchen), וקיטזה (Kittsee) במחוז מושון (Moson) ולמשך תקופה קצרה היה המנהיג של שבע הקהילות כולו, אך הוא סירב להמשיך בזה כיון שהרגיש שהעול של שבע הקהילות מפריע לו בלימוד תורת השם, אשר אהבו בכל נימי נפשו.
ובעיר פרויקריכען מצא את אשר איוה נפשו להרביץ תורה לפני תלמידי חכמים מופלגים, והציע בפניהם כל יום שיעור הלכה בעיון במשך ג' שעות, קירב את הנוער לתורה ועבודת השם באופן אבהי, ופעל רבות בעירו פרויקריכען שישלחו את הבחורים ללמוד בישיבות הקדושות, ופעם התבטא ואמר כי כאשר עבר להתגורר בעיר פרויקירכען לא היה מושג שבחור ילך לישיבה כי היה המנהג לצאת לעבוד ולעזור להורים להתפרנס ברווח, אבל מיד שהגיע לשם פעל רבות ונצורות כדי שהבחורים ילכו ללמוד בישיבות הקדושות, וכן בפקודתו הלכו שני אברכים לכתת רגליהם לקבץ מעות לצורך הוצאות הלימוד בישיבות הקדושות, ועי"ז נתרבו בני הישיבות בקרב עירו, עד כי כשכבר עזב את המקום כמעט ולא היה בנמצא בחור שלא הלך לישיבה, ורובם ככולם קיבלו את תעודת 'מורנו', וכן מסופר בבחור אחד שאביו לא רצה שבנו ילך ללמוד בישיבה רק רצה שילך לעבוד לפרנסתו, והשפעת רבינו ביטל את רצונו ושלח את בנו ללמוד בישיבה וכשהגיע יומא דפגרא והבחור חזר לביתו לאחר זמן שלם של תורה ועבודה קרא רבינו לגבאי ולחש לו באזנו שכשיקרא לבחור לעלות לתורה יצמיד לו תואר 'מורנו' כדי להרבות כבוד התורה בעני אביו ושאר בני הקהילה, ובאמת התחבולה הצליח והיה מזה תוצאות מועילות.[2]
ולגודל מסירותו ואהבתו לבני קהילתו כמים פנים אל פנים כן היתה אהבת בני קהילתו אליו, וכן היו תלמידיו מזכירים את שמו בסילודין באהבת עולם, ואהבתם אל רבינו בא לידי ביטוי בכל שנה ביום שמחת תורה שליווהו אנשי קהילתו בלפידים לביתו, וקראו לפניו 'יחי אדונינו מורינו ורבינו'.
ועם היותו רך כקנה כן היה קשה כארז כשהיה צו השעה לקנא קנאת ד', ומסופר על אחד מבני קהילתו שהתפרנס ממכירת רהיטים ומכר בחנותו גם צלמים רח"ל כי מזה היה לו הרבה פרנסה ורבינו הלך אצלו לחנותו להשפיע עליו שפרנסה היא מן השמים ואם לא ימכור הצלמים האלו ויתפרנס בדרך היתר אז יתמלא לו די מחסורו אשר חסר לו, והמוכר ההוא לא שמע לדבריו והמשיך למכור את הצלמים רח"ל בחנותו, ומאז הקפיד שלא לעבור ליד ביתו והקיף את הדרך במאוד באופן שהיה בולט שאינו רוצה לעבור דרך ביתו של אותו המוכר, למען ישמעו ויראו ולא יזידון עוד וממנו ראו וכן עשו שאר בני הקהילה.
לולי תורתך שעשועי
היה דבוק בתורה הקדושה באופן נעלה עד מאוד, [3]
ובאי ביתו היו מספרים שרבינו היה קושר רגליו אל השולחן כדי שלא יוכל להירדם באמצע הלימוד כי חס על כל רגע שיהיה מנוצל ללימוד התורה, וכשבאו בני קהילתו לשאלו בדבר ד' זו הלכה תיכף השיב לו מענה לשאלתו, והיה מסתכל בשעונו כדי לרמז לו שזמנו יקר ואין באפשרותו לשוחח בדברי חולין, [4]
ומסופר שכשרבינו למד עם התלמידים מסכת מכות והגיע לדף י"ז דאמרינן שם 'כל דילדא אימיה כרבי שמעון תלד', ומפרש רש"י (שם) דכל אם תתפלל דאם אין הבן כרבי שמעון לא תלד, וסגר רבינו את הגמרא לרגע ושאל את התלמידים האיך אפשר להתפלל שאם לא יגדל כרבי שמעון לא תלד, ומיד השיב רבינו ואמר שגם שמו היא 'שמעון' והעיד על עצמו כי מיום ששלחו אביו לישיבה לא היו לו שום עסקים בעולם חוץ מלימוד תורה הקדושה, ופירש רבינו על דרך זה את הגמרא שכל אם בישראל יש לה שאיפה ותשוקה לחנך את בנה שיהא כרבי שמעון, ואם לאו כלומר שאין לה תשוקה כזו שיהיה הולד כמו רבי שמעון לא תלד.
וידוע שכשבנו רבי ישכר דוב אב"ד דס' ווארהל והגלילות נפטר עליו בחייו בצעירותו, והיה זה אחרי שכמה מצאצאיו נפטרו בצעירותם, וכשהגיע אליו השמועה הנורה אמר הפסוק באיוב 'כי פחד פחדתי ויאתנו ואשר יגורתי בא לי', ושתק, וכשקם מהשבעה נכנס לבית המדרש ופתח את הגמרא כשדמעות רותחות זולגות מעיניו, ואמר 'לולא תורתך שעשועי, העט איר שוין לאנג, אבדתי בעניי', ואז התחיל ללמוד בהתמדה רבה יותר עוד מהתמדתו בשאר הימים, וכן בשבת קודש שלאחר השבעה דרוש דרש משה ברבים כאילו לא קרה מאומה.
והעידו באי ביתו שתמיד ראו רבינו הולך ושב לביתו באישון לילה בשעה שלא היה לו אור בבית היה לומד משניות בעל פה עם מסקנת הגמרא ומפרשיהם, וכן ביפר רבינו כמסיח לפי תומו 'האם אתה יודע באיזה זמן קצר אפשר ללמוד כל ששה סדרי משנה', והמשיך וסיפר רבינו 'כאשר נחלו שתי בנותי במחלת לונגען ענצונדוג רח"ל והיו חלושות מאוד והיו צריכים מישהו להישען עליו, כי הרפואה היה אז לעמוד על הרגלים והשענו עלי, ובזמן זה לא היה ביכולתי להעמיק בש"ס ובפוסקים ובשתי חדשים חזרתי על כל ששה סדרי משנה בעל פה', ומאז והלאה חזר כל ראש חודש על סדר אחד מששה סדרי משנה, וכן סיפר רבי מרדכי אהרן שיינבערגער שזוכר שכשהה בירושלים עיר הקודש באחרית ימיו שאז כבדו עיניו מזוקן, היה חוזר הרבה על משניות בעל פה עם מסקנת הגמרא ומפרשיהם.
[5]
וסיפרו נכדיו שלא היה רשות לבטלו מלימודיו לשום דבר ואפילו כשביקרו אצלו אחד מבניו, ואף כשהגיעו אצלו שני בנותיו שהיו אלמנות ומטופלות בילדים רכים, כשהגיעו אליו מפעם לפעם הוצרכו להמתין עד סוף הסדר שקבע רבינו לעצמו, ורק אחר כך היתה יכולה להיכנס אל רבינו ולדבר עמו ועצם הביקור היה מוגבל לכמה דקות, וכן סיפרו תלמידיו יושבי חבורת בעלי בתים, שבזמן שעשה רבינו נישואין לאחד מבניו לא היה מבטל את השיעור הקבוע והיה מקדים קצת לצאת אבל לא ביטל השיעור בשום אופן, אבל כשהיה נוגע לדבר הכלל או למען הרבות כבוד שמים היה מבטל את השיעור לקיים 'ביטולה זה קיומה'.
וכן ידוע כשביקר רבינו אצל הרבי מהרי"ד מבעלזא במארינבאד, ליווה אותו הרבי מבעלזא ואמר למקורביו שהוא מלווה ספר תורה, וכן כינוהו בעל הלבושי מרדכי בתשובה 'הגאון המפורסם צדיק יסוד עולם', וכן סיפר נכד רבינו המחנך רבי יצחק זינגער שלמד הגה"ק גאב"ד שאפראן בעל תורת אל"ף שקירבו מאוד רק בגלל היותו נכד רבינו, וכן כתב עליו בעל התורת אל"ף בתשובה "הגאון האדיר צדיק יסוד עולם, סיני ועוקר הרים, כל רז לא אניס ליה".
עלייתו לארץ ישראל
כאשר הבשורות הרעות רדפו זה אחר זה במדינות אירופה בשנת תרצ"ט, החליט רבינו לעלות לארץ ישראל ולחונן את עפרה, [6] והגיע לארץ ישראל בחודש סיון תרצ"ט ונתיישב בעיה"ק ירושלים, ובענוותנותו סירב לכל הצעת רבנות, רק התיישב ללמוד מבוקר ועד ערב בבית המדרש 'פפא דיין' הסמוך לביתו והמשיך עבודתו המופלגת בה התחיל בנערותו, ובלילה כשלא היה לו שום נר ועמד אצל החלון ללמוד לאור הלבנה כשעיני כבר כבדו מזוקן, והחיה את עצמו רק ממה שהביאו לו בכל שבוע כדי חיותו כמה בעלי בתים שהגיעו מעירו פרויקירכען.
פעם באו אליו כמה עסקנים שיחתום על איזה קול קורא וכדו', ולא הסכים לחתום, באמרו שהוא רק אילן שנשתל בבית המדרש וכבר עזב את הרבנות שלו.
ומסופר שכשהיה בימי הרעב בירושלים וביתו היה ריק מכל, והגיע לאסיפת רבנים בבית המהרי"ץ דושינסקיא וערכו ראשי הקהילה רשימה משמות הרבנים יוצאי מדינות אירופה הזקוקים לתמיכת אחינו שבגולה, ושאלו המהרי"ץ אם אפשר לצרפו לרשימה, ענה לו רבינו 'כל זמן שיש לי תפוז לאכול ויכולים עיני לראות בספר ביום לאור החמה ובלילה לאור הלבנה, איני זקוק יותר לכלום', וזה למרות שחי בדוחק גדול מאוד, ובלילות הקרים נתעטף באיזה מלבוש ועמד אצל החלון ללמוד לאור הלבנה.
[7]
וסיפר בעל השבט הלוי ששמע באחד השיחים עם הרב הראשי דאז הרב יצחק איזיק הרצוג, שפעם אחת עלה אצלו רבינו להכיר לו טובה על עזרתו בהשגת הרשיון בעבורו שיוכל להתיישב בארץ ישראל, והיה זה ביום שישי שבו היו רגילים הרבה מהרבנים והת"ח שבירושלים לעלות לביתו וללבן השאלות שנשאלו במשך השבוע, ואף רבינו היסב בדיון התורני באותו השבוע אך בענוותנותו לא דבר כלום, וחשב הרב הרצוג שמסתמא אחר כל התלאות שמצאתו בדרך וגם כבר הי' זקן ושבע ימים בוודאי אין לו כוח לישא וליתן בפולפלא דאורייתא כדרכה של תורה, ועל כן לא הטריחו לדבר אתו בלימוד כדי שלא יתבייש, אך לאחר ששאלה ריחפה באויר ואין פותר אותם, פתח רבינו את פיו בחכמה וענה על קושיא זו יש להשיב כך, ועל קושיא זו כך וכו' ונתיישב הכל, ונתפעלו הנוכחים עד מאוד, ובראות זאת הרב הרצוג נתרגש עד מאוד ורצה באותו מעמד לתת לרבינו לכהן כרב באחד מהערים שבארץ ישראל, אז לבש רבינו בעוז ובתעצומות, והשיב: 'בודאי אני חייב לכם הכרת הטוב על מה שעשיתם בשבילי, ולא אשכחכם לעולם, אבל בענין הרבנות, ידע תדע שאנחנו מתלמידי החת"ס שאסור לנו רבנות כזו, ולא אשמש בשום אופן כרב. [8]
פטירתו
נפטר בו' באייר ה'ת"ש ונטמן במרומי הר הזיתים בירושלים, וליווהו כל בני ירושלים בראשות רבני העיר ובראשם רב העיר המהרי"ץ דושינסקיא, וסיפר רבי גבריאל פישער משב"ק אצל המהרי"ץ, שהמהרי"ץ הלך בעצמו לתלמוד תורה שומרי החומות כדי לצוות לתינוקות של בית רבן לילך ללוויית רבינו, וכן ידוע כשהספיד המהרי"ץ את רבינו אמר עליו בין הדברים "שני זרועותיו היו כשני ספרי תורה, והעיד עליו שכל דברי רבותינו בעלי התוספות היו שגורים בפיו 'אחת מהנה לא נעדרה'.
ועל מצבתו חרטו בני קהילתו בפקודת המהרי"ץ דושינסקיא גאב"ד ירושלים כמו שיסופר להלן "פ"נ אדמו"ר עט"ר הרב הגאון הצדיק המובהק והמפרסם, בפטירתו בטלו השקדנים, ר' משה שמעון בן הרב ר' יהודה הלוי מגולי בוגרגנלאנד הבקי בש"ס ובפוסקים מחבר ספר ישמח לב, כהן פאר כרב קרוב לשישים שנה לפנים ביאקא ואח"כ בעדתנו בפרוקירכן שנשאה למעלה ראש, עלה אל הקודש בשנת תרצ"ט, ונתעלה לישיבה של מעלה זקן ונשוא פנים ו' אייר ת"ש ת.נ.צ.ב.ה".
סיפר הרב המפו' ר' שמעון יצחק רכניצער תלמיד רבינו , שלאחר פטירתו של רבינו שנפטר בעיה"ק ירושלים, נצטווה גאב"ד איזנשטאט מפי המהרי"ץ דושינסקיא גאב"ד ירושלים לכתוב את נוסח מצבת רבינו, וצווה לו לכתוב 'בפטירתו בטלו השקדנים' (ורבי שמעון יצחק היה נוכח בשעת מעשה), ובשעת הקמת מצבה לאחר השבעה הגיע המהרי"ץ והתחיל לקרוא את נוסח המצבה ולפתע עצר מלקרוא, ואמר "איך מעיזים לכתוב על אדם שבזמנינו בנוסח שכתבו על התנאים 'בפטירתו בטלו השקדנים, רק סיים באמרו בלשון דויטש 'יא יא דער פרוקריכנער רב איז א תנא געווען' (כן כן רב של פרוקריכען היה תנא).
חיבוריו
ישמח לב - על הש"ס סיומא מסכתות, י"ל ע"י המחבר , ולאחר פטירתו לקחו נכדיו את כל חידושיו וחילקוהו לספרים, מועד, נזיקין, קדשים, טהרות, הספרים י"ל ע"י הרב אלעזר עקיבא בינעטה בעמח"ס רזא דשבת, ועוד, ממונטריאול, ואחיו הרב משה שמעון בינעטה , מו"ץ 'מחזיקי עדת' מאנסי.
ישמח לב - על התורה, חידושיו על התורה היו כתובים בכתב ידו על ספריו, והועתק ע"י הרב משה יוחנן זינגער מירושלים, וי"ל ע"י הרב אלעזר עקיבא בינעטה, נוסף בכרך זו חידושיו של אביו רבי יהודה הלוי אבדק"ק נוישטאט (עיר חדש - אוסטריה) בשם 'וזאת ליהודה'. לאחר כמה שנים י"ל הספר על התורה מחדש ע"י הרב יעקב יוסף זינגער רב העיר של גבעת שמואל, ובשנת תשפ"ד הוקם לאחר עמל ויגע 'מכון ישמח לב' פרוקירכען בראשות הרב אברהם יהושע זינגער מארה"ק - אשדוד, שהוא ועוד אברכים יקרים עומלים ימים כלילות להוצאה מחודשת של הספר באותיות מאירות עיינים ועוד אלפי הערות ומקורות, שעדיין לא נראו כבושם הזה[9].
שו"ת ישמח לב - ממה שנשאר לפליטה אחר המלחמה שנלקטו ע"י בניו ותלמידיו, ובו מאות תשובות בחלק או"ח.
קמיע קודש - קודם עליותו לארץ הקודש עשה לעצמו קמיע לשמירה בדרכים והצלחה בהליכותיו, וקמיע זו נשאר אצל נכדיו ותלמידיו לפליטה, וידוע שכל המחזיק בו אפי' רק בהעתק זוכה לשמירה והצלחה בכל מעשי ידיו.
הערות שוליים
- ^ מתוך הספר 'ישמח לב' על סדר נזיקין [דרושה הבהרה]
- ^ וכן מחה הרבה נגד אלו שלא שלחו את בניהם ללמוד תורה רק שלחו לבתי ספר ללמוד מקצוע, וכן מסופר שהיה יום מיוחד בשנה שאנשים יוצאי פרויקירכען נהגו להתקבץ לרגל ביקור בבית החיים במקום שאבותיהם טמונים שם, והיו שם מאלו שירדו קצת מיהדותם והלכו בדרך המשכילים, ורבינו התחיל לומר להם 'מי בקש זאת מידכם' איזה טובה תעשו לנשמת אבותיכם אם אין אתם הולכים בדרך התורה והיראה.
- ^ וכן כתב תלמידו רבי עמרם טויבער מלונדון, 'באמת אגיד מי שהיה נפשו חשקה בתורה הקדושה וזכה להיות בצוותא חדא בימי אלול עד סוכות וימי אדר עד פסח, אזי בוודאי זכה ופעם ברוחו התמדת לימוד התורה"ק, כשאני מצייר לעצמי את דרכו והתמדתו ושקדנותו בתורה הקדושה אזי אני מלא בהרגש ובוכה בעצמי וחושב איך אפשר לתקן ולהחזיר עטרה ליושנה, ומתי ילמדו דור היתום הלז את דרכם בקודש".
- ^ פעם תמה נכדו הרב יצחק זינגער מנהל ת"ת חוג חתם סופר בני ברק, כשראה שרבינו עומד על רגליו בבוקר בשעה שלוש ולומד עד אחד עשר בלילה, ואמר לו 'כבר הגעת לימי הזקנה ומותר לישון קצת יותר', וענה לו רבינו 'נכדי היקר, יש בעולם כמה מיני עבודות יש מי שבוחר עבודה קשה שצריכים לעבוד ערב ובוקר ויש עבודה קלה ונקייה, ואני בחרתי בחיי לעבוד עבודה קשה ללמוד התורה יומם ולילה בהתמדה', ועוד סיפר נכדו הנ"ל שפעם כשביקר אצל רבינו בעת מלחמה וברחובות שרקו יריות ופחד נורא שרר כל האיזור, ומצא את רבינו לומד בעיון מסכת זבחים, ומיד כשהבחין בהיכנסו לחדרו נתן לו שלום ושאלו תיכף מתי הרכבת מחזירה אותך בחזרה, וענה לו שבעוד שעה ורבע, אז השיב לו רבינו 'אם כן נשאר כשעה ללמוד בצוותא', וכן למדו עד הגיע הזמן.
- ^ וסיפר הרב עמרם גרינוואלד כשהיה אברך שמע על רבינו שהוא מתמיד גדול בתורה, ונסע מעירו שבהנגריא לראות עין בעין יגיעתו של רבינו בתורה, וכן רבי המהרש"ג היה מייעץ ואומר לתלמידיו 'אם אתם רוצים ללמוד בדרך הלימוד הנכון תסעו להרב מפרויקירכען, וכן העיד בעל בצל החכמה רבי בצלאל שטערן שאביו היה תמיד משבח את דרך הלימוד של רבינו.
- ^ בדרך עלותו ארצה שאלוהו רבי עמרם גרינוואלד למה הוא עולה לארץ ישראל כשהמצב כל כך קשה ואין שם מה לאכול ונמצאים ברעב, וענה לו רבינו שקבלתי עלי לחיות שאר ימי הנשארים בגלות דווקא בארץ ישראל.
- ^ כמו"כ השיב פעם לאחד ששאל אותו האיך הוא יכול לסבול את הרעב כאשר אין אפילו מה להכניס לפה, והשיב שכשהרעב מתגבר עליו, הוא פותח ספר פני יהושע ומתעמק בו, והכל נשכח ממנו, (מעדותו של רבי שמשון פישער.
- ^ סיפרו כמה מאנשי ירושלים, שבהיותו בירושלים וכבר כהו עיניו מלראות וראה רק בקושי גדול, ובפרט בלילה היה העיון קשה לו, אז נכנס לביהמ"ד אצל השיעור שלמדו שם בעלי בתים, וישב ביניהם לשמוע את השיעור, ואם קרה שטעו באיזה ענין, ואפילו חסרו כמה תיבות מדברי רש"י, הרגיש בזה תיכף ומיד, והעיר אותם לזה.
- ^ לציין שבכל שבוע ושבוע י"ל גליון 'שפתותם' עשיר בתוכן של בעל ה'ישמח לב'.