טיוטה:ארץ ישראל (אגדה)

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: לקצר, קישורים.

ארץ ישראל באגדה.

קדושת הארץ

ארץ ישראל נקראה בתנ"ך בשם "ארצי", וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ (יואל ד ב. תנחומא במדבר יז), וכן נקראה נחלת ה', כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' (שמואל א כו יט. כפתור ופרח י, ח"א עמ' רמד).

הרמב"ן כתב: "והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות, והפרשה הזאת הזכירה המולך בכלל ע"ז עם זיכרון העריות, ועל כלם אמר אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה... והנה השם הנכבד ית' אלקי האלהים בחוצה לארץ, ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר "לא ידעו את משפט אלקי הארץ וישלח בם את האריות והנה ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלקי הארץ"... וכן שנו בספרא, ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה. וכו' והוא מאמרם, כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים... כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה', ולפיכך אמרו בספרי "וירשתה וישבת בה ושמרתם לעשות", ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז"... (רמב"ן ויקרא יח כה).

מפת עולם משנת ה'שמ"א. המפה זכתה לפרסום ולגרסאות רבות. המפה מתארת את העולם כשארץ הקודש ועיר הקודש במרכז העולם המחולק לשלוש אקלימים, ולכל אקלים צבוע בצבע שונה - אקלים אירופא באדום, אקלים אסיא בירוק ואקלים אפריקא בצהוב

כמו כן כתב הרמב"ן: "כי השם ברא שמים וארץ, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע... אבל ארץ ישראל אמצעות היישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליהם מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו... והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת איסור העריות וברובי המצוות להיותם לשמו, ולכן אמר "ושמרתם מצותי וגו' ולא תקיא הארץ אתכם" וגו'... וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי, לפי שרצוני להיות טלטול שמתי בחיק אמי"... (רמב"ן דרשה לראש השנה בסוף). קדושה זו של הארץ היא מעת בריאת העולם (תנחומא ראה ח; חכמת אדם, שערי צדק, משפטי הארץ יא; שו"ת חתם סופר יו"ד רלד), וקדושת עולמים היא עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה (שו"ת חתם סופר שם) כשם שהיתה קדושה זו קיימת לפני כיבוש הארץ בימי יהושע, כך אינה מתבטלת עם ביטול הכיבוש, בחורבן הבית וגלות ישראל, וטהרתה ומעלתה לחיים ולמתים, והיותה נחלת השם - לא נגרע ממנה דבר, לא בזמן גלות בבל, ולא בזמן גלותנו היום (כפתור ופרח י, ח"א עמ' רנג).

ה' נקרא אלוקי הארץ

הרמב"ן כתב: (בראשית פרק כד פסוק ג) "הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ וכן אמרו (כתובות קי:) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". כמו כן כתב הרמב"ן (ויקרא פרק יח פסוק כה) "והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בכל העולם ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ, והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם"... "ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה), הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, ואומר לתת לכם את ארץ כנען, כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים, וכן הוא אומר (יהושע ד יג) כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה', ואומר (דהי"א כב יח) ונכבשה הארץ לפני השם ולפני עמו, וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום, אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת הא אינם עליה אינה מכובשת"... "וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ (בראשית לה ב) הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל, מפני העניין שהזכרנו".

ארץ הקודש מוקדשת לה' לבדו

המקרא כותב "לי הארץ" על ארץ ישראל.

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי

— ויקרא כה כג

מקום הימצאות עם ישראל

כל הדברים הטבעים משתוקקים אל מקומם הטבעי. ואם היה הארץ לישראל מקום טבעי, והיו משתוקקים אל הארץ, היה נשאר זה נצחי. אבל היה כאן ההפך, שבכו בכיה של חנם, ולא רצו לבוא אל הארץ. לכן מורה זה שאין הארץ מקום הטבעי לישראל, ולכך לא היו נשארים שם. וזה שאמר שהיו בוכים בכיה של חנם, ומאסו בארץ חמדה (תהלים קו, כד), ודבר זה נקבע להם בכיה לדורות, שהיה גורם שגלו מן הארץ. כי הבכיה שהיו בוכים מורה שאין הארץ שייך להם לגמרי, כי חן מקום על יושביו (סוטה מז.). (נצח ישראל - פרק ח ) ועוד שיש לבאר עניין הגלות תחלה, כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה. וזה כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שנוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי, והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם, רק הם חוזרים למקומם הטבעי.(נצח ישראל - פרק א)

הארץ באלפים שנות הציפייה לימות המשיח

מעמד ארץ הקודש באלף החמישי

בספרי קבלה^[4] מבואר שהאלף החמישי הוא האלף שנות גלות שנגזר על בני ישראל, ועל זה קוננים במגילת איכה (א יג) כל היום דוה, שבמשך כל תקופת אלף החמישי נדמית כנסת ישראל לאישה דווה מרוחקת מארץ הקודש

א"ל רבי יוסי וכו' יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר, דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה

— זוהר הקדוש חלק א דף קטז ע"ב

ובזה תבין סוד נפלא במאמר רז"ל כי ימי הגלות הם אלף שנים וזהו כל היום דו"ה וכו' והנה חורבן בהמ"ק היה סמוך לאלף החמישי שהוא וכו' וזהו כמו שאמר הכתוב נתנני שוממה כל היום דו"ה כי מהוד נהפך לדו"ה שהוא אלף החמישי לכן אין הגלות נמשך רק שנים אלו כמ"ש בזוהר ולא ילטו עממין בישראל יותר מאלף שנין כי אין להם אחיזה רק בהוד לבד

— עץ חיים שער לה פרק ה

[תחילת האלף החמישי הוא] סוף דברי ימינו בארץ ישראל עד אשר ישיב ד' את שבות עמו, ומאז והלאה אין לנו שם גם שארית של דברי ימי עם, וקבוץ הנותן נשמה לעם עליה, כי אם פליטת סופרים ואישים נפזרים: התורה לא נתבטלה לגמיר בארץ ישראל גם אז [במשך האלף החמישי] כדרכם של בני ישראל אשר גם כשהאש והעצים לפניהם וגם משעה שהינם מובלים לטבח ס"ת בזרועם ובראש הומיות יקראו, ובשעה שששקטו מעט המים הזדונים קבעו שם גם פירקי על פי חכמים מובהקים בכל סדרי האמוראים, סדרי המתיבתא ובתי הוועד והוראה של שמעתא וב"ד כולל סנהדרין וסמוכים כל אלה כבר בטלו ולא היה שם דבר מכל זה מאז והלאה וגם כל סדרי המעשים כבר נתפוצצו ולא יכלו להתנשא עוד לרוח עם ארצו, הננו נפרדים מארצינו האהובה, אשר מהימים ההם ואילך חדלה להיות עוד החולצת שד לבניה, בלב נשבר הננו יוצאים מארצינו ומערי הקדש, וכו' ויגלו את מסך יהודה, ויהרסו את כל מועדי אל בארץ, אז נפזרו עצומיהם ולא הי' להם עוד לא חוף לאניתם, ולא נקודת הכובד, הרוח הגדול הנותן נשמה לעם עליה נלקח מהם, וישארו כאישים נפזרים באין מעמד, עד כי נשקע קולם לגמרי: שונאי ישראל בימים ההם חשבו בלבם כי כבר עקרו משורש את ישראל בכלל, אותו ואת תורתו, וירם לבבם כי השיגו מטרתם, אחרי אשר כל הבארות אשר חפרו שם עבדי אלקי אברהם סתמום פלשתים, אבל טעו בחשבונם תורת ישראל איננה בור מקוה מים אשר אפשר למלאותה עפר, מעין מים חיים היא, אשר אם סביב שתו עליה הנה היא בוקעת ויורדת, ותעשה דרכה גם בארץ מתחת, ופתאום מעפר אחר תצמח, והנה היא בוקעת ועולה, ומימיה ירומו, וישובו להחיות עם רב: כבר הוכן הסוכך לתורת ד' ולהאומה בכללה בארץ בבל, ובימים ההם נחו שקטו שם על מי מנוחות, והנגרשים והנרדפים נוספו על אחיהם וגם ראשי חכמי ארץ ישראל שבו ויהיו למשפיעים במדה גסה בארץ בבל, וילוו על חכמי בבל, לבנות יחד בהיכל ד', והמה באו בבלה בעיקר ימי סוף סידור התלמוד, ואחר זה בראשית ימי חתימת התלמוד, ומאת ד' היתה נסיבה כי נקבצו באו כל הכוחות יחד, ויהי להם אז שפה אחת ודברים אחדים ויהי הדבר לאות ולמופת בישראל כי גם ברוגז רחם יזכור ד' בכל הנוגע לתורה וגם בשעה אשר זעם ד' יקומם את כל הריסותה וכסא כבוד ינחילנה להיות עומדת לעד לעולם:

— (דורות ראשונים, ימי האמוראים מ'

"דאהר אל עומר רקע חומות טבריה שהוא בנה" דאהר הוא השליט הישמעאלי שהזמין את רבי חיים אבולעפיה לבנות את טבריה ולישב בה. צויר על ידי זיאד דאהר זידאני, מצאצאיו של דאהר המתגורר בנצרת

וְאַבְרָהָם אָמַר, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַשֵּׂר לוֹ עַל יִצְחָק, נִדְבַּק אַבְרָהָם בְּיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךְ וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ נִמּוֹל וְנִכְנַס לַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁטֶּרֶם יָצָא יִצְחָק לָעוֹלָם. וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה? וכו' מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.

— זוהר הקדוש ח"ב לב ע"א מתורגם ללשה"ק

בשנת ד'שצ"ח מלכות אדום המזרחית ששלטה בארץ הקודש נחלה תבוסות צבאיות קשות. השבטים הישמעאלים שפשטו מחיג'אז לארץ הקודש וסוריה בהנהגת החליפים אבו בכר ועומר הכריעו את החילות האידומים לבסוף בשנת ד'ת"א ("ארבע מאות שנים לאלף החמישי"). שממת הארץ באלף החמישי והקץ המגולה באלף השישי, באלף החמישי הארץ היתה שממה ולא הוציאה דבר לבני אדום ולבני ישמעאל

ושממו עליה יושביה אלף שנות גלות

הרמב"ן ביקר בארץ ישראל בעשורים הראשונים של האלף השישי אחרי שהארץ שממה כאלף שנה וכתב:

ומה אגיד לכם בעניין הארץ? - כי רבה העזובה וגדול השיממון! וכללו של דבר: כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו: ירושלים חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל.

— אגרת הרמב"ן

הרמב"ן שכתב את ספרו בסוף האלף החמישי תחילת האלף השישי כתב וז"ל:

ואויביך ושונאיך רמז לשתי האומות (פ' אדום וישמעאל) אשר ירדפו תמיד אחרינו וכו'. מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם:

— רמב"ן על ויקרא פרק כו פסוק טז

מעמד ארץ הקודש באלף השישי

באלף השיש הארץ הוציאה כל טוב לבני ישמעאל ולבני ישראל

הארץ מוציאה פירותיה באלף השישי

כתב בספר שבחי האר"י ז"ל

מצאתי כל ארץ הקודש מלאה ברכת ה' ושובע גדול, וזול גדול אשר אין להעריך ואין לשער ואין לספר. ואני כשראיתי השפע הגדול הנמצא בארץ הקדושה, וראיתי כל טובה אוכלים אותו אומות העולם, וישראל הם מפוזרים, ואין להם זכות לאכול מפריה ולשבוע מטובה,

בכיתי בכיה גדולה, ואמרתי מי יתן והיו אחינו בית ישראל יודעים המעשר לבד מהשפע והטובה והשובע הגדול שנמצא בארץ ישראל, היו בוכים יום ולילה על גלותם, ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שגם בחרבונה היא מוציאה פירות ושמן ויין ומשי כנגד שליש העולם, ובאים בספינות מסוף העולם מויניציאה ומספרד וצרפת ופורטוגאל ומקוסטנטינא, וטוענין בר ושמן זית צמוקים ודבלים ודבש ומשי ובורית הטוב כחול אשר על שפת הים, ובכל זאת שבאים מסוף העולם לטעון משפעה הגדול, אף על פי כן אנחנו קונים החטים הנקי כשמש מדה אחת שהיא גדולה כשתי איפות וחצי מעהררין, באחד טאליר. ושמן זית י"ב ראטיל בעד אחד טאליר, וכל ראטיל משקלו ט' ליטרין של מדינת מעהררין במשקל. ושמן השומשמין שמתוק כדבש וטעמו טעם מן, ה' ראטיל באחד טאליר.

והיין מי שקונה ענבים בשעת בציר, ועוצר אותם בבית הבד, יעשה ו' ראטיל יין באחד טאליר, מלבד המים שרופים שמוציאים מן התמד ד' או ה' ראטיל יין שרף. ודבש דבורים ד' ראטיל באחד טאליר. ודבש ענבים י' ראטלין באחד טאליר. וצמוקים י"ח ראטלין באחד טאליר, וכן דבילים. תרנגולים בזול הרבה, כל תרנגול בה' או ו' צלמיר. וה' או ו' ביצים במטבע שהיא כב' פשיטים בארצכם. ובשר כבשים הוא רך וטוב, ואליה שלו ז' ליטראות משקלו, וכל ליטרא בשר כבשים כמו במעהררין בג' צלמיר וחצי. ובשר שור ליטרא בג' צלמיר. ודגים אחד ליטרא באחד פץ, ולפעמים לזול ביותר. ואורז בזול, והרבה מיני קטניות ועדשים שלא ראיתם מימיכם וטעמם טוב. ואגוזים בזול. וכן מיני ליפתן וירקות טובות לאין מספר שלא טעמתם כטעמם הטוב מעולם, נמצאים תדיר כל השנה כולה, בקיץ ובחורף, כמעט בחנם. מלבד הפירות הטובים חרובין ופומרנצין [תפוזים] לימונא ואבטיחים וקרפוזים [מילון] שטעמם הוא כטעם הצוקר, ומלפפונות וקשואים ודלועים, ועוד מינים ממינים שונים שאינם נכרים למעלת כבוד תורתו, ואין תועלת בזכרי אותם למעלת כבוד תורתו:

— אגרת רבי שלמה שלימל מצפת שנדפס בתוך שבחי האר"י

וכתב עוד רבי משה באסולה שבקר בצפת ושהה בה בין השנים ה'רפ"א ו- ה'רפ"ב

העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות. ובזול, לקונה כל דבר בעתו. ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים משם לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. מכל מיני פירות וטובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם, יובא מדמשק. הארץ רחבת ידיים בסחורה, הן בחנויות לבגדי צמר, הן בסדקית, הן בבשמים, – משלושת אלה יש הרבה חנויות ליהודים. והם מביאים את הסדקית והבשמים מדמשק ומוכרים בעיר...

גם יש הרבה יהודים מחזרים תדיר בכפרים למכור סדקית ודברי רוכלים, וממלאים את בתיהם כל טוב. ומלבד זה יש רווח לקנות כותנה, וחוטים טווים, ומיני תרופות בזמן שהם זולים, ולמכרם בעת הראוי...ומי שאין לו קרן שישקיע אותה במסחר, צריך שיהיה בעל מלאכה. וארבע מלאכות טובות בכל ארץ ישראל: האורגים, הצורפים, והרצענים והבורסקאים, גם הבנאים. ומי שהוא בעל כוח להיות שכיר יום באותה מלאכה, פורעים אותו בטוב.

ראו גם

• ארץ הקודש
• בית המקדש

הערות שוליים

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא ציונות וכנגד פלורליזם.