טבח בולוניה
 | |
| צוותי הצלה מפלסים את דרכם בין ההריסות. השעון שנראה בתמונה נדם בשעה 10:25 בעקבות הפיצוץ ונשאר כך מאז. | |
| תאריך | 2 באוגוסט 1980 |
|---|---|
| מקום | בולוניה, איטליה |
| נשק | מטען חבלה |
| הרוגים | 85 |
| פצועים | מעל 200 |
| מבצע | הגרעין המהפכני המזוין |
|
טבח בולוניה (למפת בולוניה רגילה)   טבח בולוניה | |
טבח בולוניה (באיטלקית: Strage di Bologna) הוא כינוי לפיגוע טרור שהתרחש בתחנת הרכבת המרכזית של בולוניה שבאיטליה בבוקר 2 באוגוסט 1980, בו כתוצאה מפיצוץ נהרגו 85 אנשים ונפצעו יותר מ-200. בהטמנת הפצצה הואשם הארגון אורדינה נואבו (Ordine Nuovo – "סדר חדש"), ארגון טרור ימני קיצוני. כמו כן, הורשעו שני סוכנים של ה-SISMI (זרוע המודיעין של הצבא האיטלקי), וראש הלשכה "פרופגנדה דואה" (Propaganda Due או בקיצור P2) של הבונים החופשיים, ליצ'יו ג'לי, בחבלה בחקירת האירוע.
פרטי האירוע
בשעה 10:25 בבוקר התפוצץ מטען חבלה מאולתר מתוזמן שהוטמן בתוך מזוודה שהושארה ללא השגחה בתוך אולם ההמתנה הממוזג. מטען החבלה הורכב מ-TNT ו-RDX. בהתפוצצות נהרס רוב הבניין הראשי ונפגעה הרכבת בקו אנקונה-קיאסו שהמתינה ברציף הראשון. את הפיצוץ שמעו במרחק של מספר קילומטרים משם. תקרת אולם ההמתנה התמוטטה על הנוסעים, ובכך גדל מספר ההרוגים בהתקפת הטרור בצורה משמעותית.
באותה שבת של קיץ הייתה התחנה עמוסת תיירים והעיר הייתה בלתי מוכנה לאירוע רב נפגעים מעין זה. לא היו מספיק אמבולנסים ולכן נעשה שימוש במוניות ובאוטובוסים להובלת הפצועים לבתי החולים.
הממשלה האיטלקית בהנהגתו של פרנצ'סקו קוסיגה ורשויות המשטרה חשבו תחילה שהפיצוץ אירע עקב תאונה, ואז ניסו להעלות השערה שארגון הטרור השמאלני, הבריגדות האדומות, היה אחראי לפיצוץ. נחשפו גם מספר ניסיונות להסיט את החקירות ואף להכשילן. אירועים אלה גרמו להעלאת השערות בסגנון תאוריות קשר הקושרות את הטבח לאסטרטגיה של מתח (כינוי למערכת טרור שנועדה להפחיד את הציבור האיטלקי על ידי פעולות חבלה שבוצעו על ידי ארגוני ימין ויוחסו לשמאל ושמטרתן למנוע את השתלטות המפלגה הקומוניסטית האיטלקית על השלטון באיטליה). קוסיגה טען לימים שהפיגוע היה תאונת עבודה של טרוריסטים פלסטינים, שפעלו בחופשיות על אדמת איטליה[1].
המשפט והשנים אחריו
לאחר הפיצוץ התנהל משפט ארוך, סבוך ושנוי במחלוקת. קרובי המשפחה של הקורבנות הקימו את "אגודת קרובי המשפחה של קורבנות הטבח בתחנת בולוניה ב-2 באוגוסט 1980" ("Associazione tra i familiari delle vittime della strage alla stazione di Bologna del 2 agosto 1980") על מנת להגביר את מודעות הציבור למשפט. ב-23 בנובמבר 1995 פרסם בית המשפט העליון לערעורים של איטליה (Corte di Cassazione) את פסק הדין הסופי:
- אישור גזר הדין של מאסר עולם לנאו-פשיסטים: ואלריו פיורוואנטי ופרנצ'סקה ממברו, חברים בארגון "Nuclei Armati Rivoluzionar" (NAR) בשל ביצוע ההתקפה. השניים ממשיכים לטעון מאז כי הם חפים מפשע.
- עונשי מאסר בשל חבלה בחקירה לליצ'יו ג'לי (ראש הלשכה P2 של הבונים החופשיים), לפרנצ'סקו פצ'יאנצ'ה ולקציני ה-SISMI פייטרו מוסומיצ'י וג'וספה בלמונטה.
- סטפנו דלה קיאיה, ידיד של ליצ'יו ג'לי וחבר בארגון "Nuclei Armati Rivoluzionar", ארגון שהתפצל מהארגון "Ordine Nuovo", אף הוא הואשם במעורבות בפרשה.
האחראים להתקפה ומניעיהם הפוליטיים נותרו בלתי ידועים. יש החושדים כי רשת "גלדיו" (Gladio) (ארגון המסונף לנאט"ו) הייתה מעורבת חלקית.
2 באוגוסט הוא יום זיכרון לטבח. עיריית בולוניה יחד עם אגודת קרובי המשפחה של הקורבנות מארגנת כל שנה תחרות הלחנה המסתיימת בקונצרט בכיכר העיר המרכזית - פיאצה מג'ורה.
האזור בתחנת הרכבת שבו התפוצץ מטען החבלה נבנה מחדש, אבל, כהנצחה של ההתקפה, נשמרה הרצפה באותו מצב. סדק עמוק באולם המרכזי הושאר כפי שהוא. יתר על כן, השעון הראשי של תחנת הרכבת עצר לנצח בשעה 10:25, שעת ההתפוצצות.
בעקבות מאסרו של רודולפו אלמירון, חבר בארגון "הברית הארגנטינאית האנטי קומוניסטית" הצהיר הפרקליט הספרדי חוסה אנחל פרס ניוואס (José Angel Pérez Nievas) כי "סביר הוא שאלמירון השתתף יחד עם סטפנו דלה קיאיה ואוגוסטו קנשי בפיצוץ בתחנת הרכבת של בולוניה ב-1980", אך בית המשפט העליון של ארגנטינה סירב ב-1998 להסגיר את קנשי לאיטליה[2].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבח בולוניה |
יעל גרינפטר, טבח בולוניה, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2015- "1980: טבח בבולוניה, 85 הרוגים" (באנגלית)
- סקירת האירועים ב-BBC (באנגלית)
- הטבח שיש לזוכרו, הפיצוץ בתחנת הרכבת של בולוניה, 25 שנים אחר־כך (באנגלית)
- stragi.it - האתר הרשמי של אגודת קרובי המשפחה של הקורבנות (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ "הפיגוע בבולוניה היה תאונת עבודה של פלשתינאים", באתר הארץ, 10 ביולי 2008
- ^ Denuncian que Almirón también participó en la ultraderecha española, סוכנות הידיעות הארגנטינאית (Telam), 6 בינואר 2007
