טאי-יואן
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | שאנשי |
| ראש העיר | גָ'אנְג בִּינְגְשֶׁנְג |
| שטח | 6,956 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנציבות העירונית | 3,550,000 (2007) |
| קואורדינטות | 37°52′10″N 112°33′37″E / 37.86944°N 112.56028°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| אתר טאי-יואן | |
 | |
טָאייְוֵּ'אן (בסינית: 太原, פין-יין: Tàiyuán), היא נציבות עירונית ובירת מחוז שאנשי ברפובליקה העממית של סין.
היסטוריה
טאי-יואן היא עיר עתיקה בעלת היסטוריה של יותר מ-2,500 שנים. העיר נוסדה בשנת 497 לפנה"ס תחת השם "גִ'ינְיָאנְג" בשלהי תקופת המדינות הלוחמות, ושימשה מרכז אסטרטגי למדינת ג'או העתיקה. לאחר כיבוש ג'או על ידי שושלת צ'ין בשנת 221 לפנה"ס, הפכה העיר לאזור מפקדה והוחלף שמה ל-"טאי-יואן", כאשר נוהלה על ידי מפקד צבאי שהתיישב בה, והמשיכה להיות מנוהלת בצורה זו גם במהלך כל תקופת שושלת האן שבשנים 206 לפנה"ס עד 220 לספירה, ועוד לאחר-מכן. בתקופה המאוחרת של שושלת האן, הפכה להיות עיר הבירה של מחוז בשם "ג'וֹאוּ". בחלק מהמאה השישית שבמהלך תקופת שושלת טאנג, תפקדה כעיר בירה משנית של מדינות "וֵיי המזרחית" ו-"צִ'י הצפונית" וכמרכז תרבות בסין. בהתאם, בתקופה זו גם התפתחה לאזור יישוב גדול והפכה להיות מרכז לדת הבודהיזם. בשנת 562 נבנתה עיר חדשה בסמוך לטאי-יואן, ובשנת 733 קושרה לטאי-יואן, כאזור חדש בעיר לצד האזורים העתיקים והישנים יותר. כך טאי-יואן עוד הוסיפה לגדול בתקופת שושלת טאנג. קיסר שושלת טאנג החל עם העיר טאי-יואן כבסיס בכיבושיו להקמת האימפריה ותוך שימוש בתמיכת אנשי האצולה המקומיים שלו באזור; זאת בהתאם לכך שטאי-יואן יועדה באותה תקופה להיות בירת השטח הצפוני שבשליטת שושלת טאנג, וכך הפכה באותה תקופה לאזור בסיס צבאי מבוצר היטב. בשנת 960 נכבשה על ידי שושלת סונג. באותה עת הורה קיסר שושלת סונג להרוס אותה, ובשנת 982 הוקמה עיר חדשה על גדות נהר פֶן.
בשנת 1907 עלה מעמד העיר בזכות הקמת מסילת רכבת שקישרה אותה לעיר שה-ג'יאג'וואנג.
כנציבות עירונית, כיום מורכבת טאי-יואן מ-10 אזורים: 6 מועצות-עירוניות, נפה-עירונית אחת ו-3 נפות. האזור המאוכלס ביותר הוא המועצה העירונית "יִינְגדְזֶה", שגם מהווה את לב מרכז העיר.
| שם האזור | בפין-יין | בסינית | מפת חלוקת העיר ל-10 האזורים: 6 האזורים הקטנים במרכז-מזרח הם המועצות העירוניות, האזור ממערב להם הוא הנפה העירונית, 3 האזורים בקצוות הדרומי, הצפון-מערבי, והצפון-מזרחי הם הנפות |
| מועצה עירונית: | Qū: | 市辖区: | 
|
| שִׂינְגְחְווָאלִינְג | Xìnghuālǐng | 杏花岭 | |
| שְׂיָאודְייֵן | Xiǎodiàn | 小店 | |
| יִינְגְדְזֶה | Yíngzé | 迎泽 | |
| גְ'ייֵנְצָאופִּינְג | Jiāncǎopíng | 尖草坪 | |
| וָאנְבָּאילִין | Wànbǎilín | 万柏林 | |
| גִ'ינְיְוֵּ'אן | Jìnyuán | 晋源 | |
| נפה עירונית: | 县级市: | Shì: | |
| גוּגְ'יָאו | Gǔjiāo | 古交 | |
| נפה: | 县: | Xiàn: | |
| צִ'ינְגְשׂ'וּ | Qīngxú | 清徐 | |
| יָאנְגְצ'וּ' | Yángqǔ | 阳曲 | |
| לוֹאוּפָאן | Lóufán | 娄烦 |
גאוגרפיה
טאי-יואן נמצאת בדרום מחוז שאנשי על הנהר פן. היא מהווה את מרכז הדרך בכיוון צפון-דרום לאורך מחוז שאנשי ומהווה אזור מקשר בדרכים שבין אזור ההרים ממערב לבין מחוז חביי שממזרח למחוז שאנשי, ולצפון מחוז שאנשי.
טאי-יואן נמצאת באזור אקלים יבשתי קיצי חם. החורף קר וארוך, אך יבש וכך גם שמיים לא מעוננים כך שיש שמש חזקה. האביב יבש ועם סופות חול תכופות, ומלווה בגלי חום מוקדמים של הקיץ עקב אזור האקלים הקיצי בו שרויה העיר. הקיץ גשום וחמים עד חם, כאשר רוב הגשמים יורדים בחודשים יולי ואוגוסט.
כלכלה
מאז שנת 1949, עם הקמת הרפובליקה העממית של סין, החלה התעשייה בעיר להתפתח בצורה מקיפה, בעיקר תעשיית ייצור ברזל ופלדה שמובילה כיום את כלכלת העיר. יש בעיר גם תעשייה גדולה לייצור מלט ויש בה אזור שלם של תעשיית כימיקלים. כיום טאי-יואן היא אחת הערים התעשייתיות העיקריות בסין.
בשנת 2008 עמד התוצר הלאומי הגולמי בעיר על 146.8 מיליארד רנמינבי/יואן, בצמיחה של 8.1% לעומת השנה שלפני.
תרבות
מאחר שטאי-יואן הייתה עיר בירה משנית לסין ומרכז תרבותי בתקופות הקדומות, אנשי פוליטיקה ואנשי רוח רבים צמחו ממנה. כך מוצאם של כמה מהקיסרים ששלטו ברחבי סין הוא מטאי-יואן, כגון "לִי שְׁה-מִין" ו-"יְוֵּ'אן לי גָאו דְזוּ", ומוצאם של משוררים רבים בסין בתקופות הקדומות. מדרום-מערב למרכז העיר הוקמו מקדשי-מערות בהר "טְייֵלונְג", כאשר המשך הבנייה וההקמה של מקדשים נוספים במקום עוד בוצעה באמצע תקופת שושלת טאנג, ששלטה בין השנים 618-907.
אתרים
במרכז העיר ובאזור הנציבות יש בתים סיניים עתיקים בעלי מורשת חשובה ומספר מקדשים, ויש גם אתרי טבע פופולריים בקרב התיירים:
- מקדש "האלה" - המבנה העתיק בעיר, נמצא בתוך תשלובת מבנים הקרויים "גִ'ין צְה". המקדש נבנה במקור בשנת 1023 ונבנה מחדש בשנת 1102.
- דרך "לְיוֹ שְׂיָאנְג"
- מנזר "צ'ונְגְשָׁאן"
- מקדש "גִ'ינְצְה"
- מקדש "פגודת התאומים"
- פארק "לונְגְטָאן"
- פארק "יִינְגְדְזֶה"
- מנזר "שׁוָאנְגְלִין"
ערים תאומות
קמניץ, גרמניה
הימג'י, יפן
לונסטון, טסמניה, אוסטרליה
נאשוויל, טנסי, ארצות הברית
ניוקאסל, בריטניה
סיקטיבקר, רוסיה- סרטוב, רוסיה
