חקר עצמות דגים עתיקים

חקר עצמות דגים עתיקים הוא אחד מתחומי המחקר של הארכאוזואולוגיה. דגים היוו מזון לבני אדם גם בימי קדם. כפי שמוצאים עצמות צאן ובקר באתרים ארכאולוגיים, עדות למזונם של תושבי אתר זה או אחר, כך מוצאים עצמות דגים שנותרו באשפה אחרי שבשרם נאכל. בניגוד לבעלי חיים יבשתיים, ששימשו לבני אדם למאכל או כבהמות משא, או שהתקיימו בסמוך לסביבה אנושית (בהם גם עופות), בית גידולם של דגים מתמקד בים ובמקווי מים מתוקים (נהרות, נחלים, בריכות גידול). מכאן ברור למדי שמציאת עצמות דגים באזור הררי (ירושלים למשל), מעידה בעליל על דיג, עיבוד דגים לשימור (ייבוש, המלחה, עישון, החמצה), ומסחר בדגים. דגים טריים ומשומרים היוו חלק חשוב מן התזונה של בני אדם, למצער מאז התקופה הנאוליתית. קיימות עדויות רבות למסחר ענף בדגים שמקורם במצרים בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל, ובדגים שמקורם במערב הים התיכון ובחופי האוקיינוס האטלנטי בתקופה הרומית, בתקופה הביזנטית, ואחריהן.

בישראל מספר הארכאוזואולגים המתמחים בשרידי דגים הוא מצומצם. פעיל מאוד בתחום מחקר זה הוא פרופ' עמרי לרנאו.

שלבי מחקר עצמות דגים עתיקים

איסוף העצמות באתר הנחפר (נעשה בדרך כלל בידי הארכאולוג החופר ופועליו). ממצא עצמות הדגים (כמו גם ממצאים קטנים אחרים) עשיר יותר ככל ששיטת איסוף העצמות מדוקדקת יותר. זו כוללת ניפוי העפר הנחפר ברשתות ניפוי עם חורים קטנים, שטיפת החומר המנופה וניקויו, בדיקה איטית של השארית בנפת הניפוי והוצאת עצמות שלמות ושברי עצמות מתוכו.
זיהוי טקסונומי של כל עצם לפי משפחה, סוג ולעיתים גם מין הדג. הזיהוי נעשה על ידי השוואה מול אוסף של עצמות דגים עכשוויים שזהותם הביולוגית ידועה.
מדידת העצמות מאפשרת שיחזור ממדיהם ומשקלם של הדגים המקוריים, צעד שמסייע לעיתים לקבוע את העונה והשיטה שבה ניצודו הדגים.
שיטות סטטיסטיות פשוטות מאפשרות להעריך את המספר המינימלי של דגים שמכלול עצמות מייצג (שהרי כל דג עשוי להותיר אחריו כמות ניכרת של עצמות).
הגדרת מיני הדגים מצביעה על מוצאם - בארץ ישראל מתקיימת הבחנה בין דגי מים מלוחים מהים התיכון או מים סוף, דגי מים מתוקים ממערכת נהר הירדן או נחלי החוף, ודגי מים מתוקים מבתי גידול רחוקים כמו הנילוס. לימוד מקורם של הדגים מצביע על יחסי מסחר בין האתר הנחפר לאזורים מרוחקים שונים.

לקריאה נוספת

עמרי לרנאו, "במזל דגים", עת־מול כט 5 (2004), עמ' 17-18.
רוני רייך, אלי שוקרון ועמרי לרנאו, "תגליות חדשות בחפירות עיר דוד", קדמוניות 133 (תשס"ז/ 2007), עמ' 40-32.

Douglas J. Brewer and Renee F. Friedman, Fish and fishing in ancient Egypt, Aris and Phillips, Wiltshire, 1989.

Casteel R. Richard, Fish remains in archaeology and paleo-environmental studies, Academic Press, London, 1976.

Sahrhage Diedtrich, Fischfang und Fischkult im alten Aegypten, Philip von Zabern, Mainz, 1998

Wheeler Alwyne and Jones K. G. Andrew, Fishes, Cambridge University Press, Cambridge, 1989

Reitz J. Elizabeth and Wing S. Elizabeth, Zooarchaeology, Cambridge University Press, Cambridge, 1999.

R. Reich, E. Shukron and O. Lernau, Recent Discoveries in the City of David, Jerusalem, Israel Exploration Journal, 57 (2007), pp. 153-169.
Lernau H. and Lernau O. (1992) Fish remains. In: De Groot, A. and Ariel D.T. (eds.) Excavations at the City of David 1978-1985, final report. Vol III Qedem 33, pp. 131-148. The institute of Archaeology, the Hebrew University, Jerusalem.
Cotton, H., Lernau, O. and Goren, Y. (1996) fish sauces from Herodian Masada. Journal of Roman Archaeology, 9:223-238.
Van Neer, W., Lernau, O., Friedman, R., Mumford, G., Poblome, J. and Waelkens, M. (2004): Fish remains from archaeological sites as indicators of former trade connections in the Eastern Mediterranean. Paleorient 30/1 pp. 101-148.
Lernau O. and Golani D. (2004) The Osteological Remains (Aquatic). D. Ussishkin (ed.): The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994). Tel Aviv.