חצר הירשנזון

אין תמונה חופשית

מפת האזור

חצר הירשנזון הייתה מתחם מגורים יהודי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. החצר שכנה בקצהו המערבי של "רחוב חברון" (כיום ידוע בשמו הערבי "מעלה חלדיה"), המוליך משוק הכתנים ("החנויות") במזרח, אל השווקים העתיקים במערב. החצר ממוקמת ממזרח לחצר גליציה, וממערב לחצר רייסין. מייסד החצר והרוח החיה שבה היה הרב יעקב מרדכי הירשנזון.

היסטוריה

החצר נקנתה בשנת 1869 ונרשמה על שם הרב אליהו גוטמכר.

החוקרת שושנה הלוי מציינת בספרה "פרשיות בראשית תולדות היישוב הישן" כי מפעלים חשובים ביותר בתולדות ההשכלה, נוסדו בחצר הירשנזון.

במאה ה-21, תיאטרון "מעורב ירושלמי" מציג בחצר חלקים מסיור תיאטרלי ומודרך בנושא "נשים שהיו לאגדה".

החצר

חצר הירשנזון שכנה במעלה רחוב חברון דאז (כיום רחוב חלדיה) – ממערב לחצר כולל רייסין. מן הצד השני ממערב, גבלה החצר בשלושת השווקים העתיקים: "שוק הצורפים", "שוק הבשמים" ו"שוק הקצבים". וגם הגג של שוק הצורפים הסמוך.

החצר כללה מספר בתים, ששימשו למגורי משפחתו של ר' יעקב מרדכי, ולישיבה שהקים. בנוסף מספר בתים נוספים הושכרו בזול למשפחות יהודיות.

שרה ביילה הירשנזון (אשתו של ר' יעקב מרדכי) הפכה את החצר ממקום עזוב ומוזנח, למקום מטופח ופורח. הירשנזון נטעה בחצר עצי פרי, בנוסף, הקימה על גג השוק (מאחורי חצר גליציה) גן משחקים לילדים, אחד הראשונים בעיר העתיקה. שם שיחקו ילדים יהודים מכל העיר העתיקה.

מקורות משנת תרמ"ט מתארים את החצר: ”נחלה מפוארת, בתוכה ארבע דיורים (דירות), וליוואן (הול) ובור מים, וגינה גדולה, לערך חמישה ועשרים מאות אמה מרובעות (קודראט), ויסודות גדולות תחת הקרקע, אשר בקל ובזול יעלו לפנותם ולהעמיד עליהם בנינים, והנחלה הזאת עומדת במקום טוב מאד, באמצע העיר, במקום השווקים והרחובות והחנויות, ובתוך עיקר שכונת ישראל”*.

במשך תקופה ארוכה שמשה חצר הירשנזון ככניסה היחידה לחצר גליציה.

הפעילות בחצר

בשנת ה'תרס"ט כתב לונץ על החצר ב"לוח ירושלים": ”גם עתה ילמדו בו מנין זקנים לעילוי נשמת החברים הנפטרים”

חצר הירשזון הייתה מרכז תרבותי של ממש באותה תקופה. מלבד הישיבה, פעלו בחצר שני בתי דפוס ושני העיתונים שנדפסו בהם, ובה נוהלה מערכת 'הצבי'. כתוצאה מכך ”נהרו אל החצר סופרים ומורים, עסקני תרבות וחינוך, אורחים חובבי ציון מחוץ-לארץ וסתם משכילים, גם נפתלי הרץ אימבר היה יוצא ונכנס בבית הירשנזון, ובשעת השראה, אחרי גמיעת כוס ה'טיפה המרה', חיבר שיר בבית הדפוס ולפעמים גם חרוזי פלסטר..”

בחצר הירשנזון גם תוכננו כמה מהמפעלים הלאומיים ותחיית הלשון, עד הלשון וחברת 'שפה ברורה" שע"ד ליפשיץ היה מנהלה."

בית הדפוס

בירושלים של שנות ה-70 פעלו 2 בתי דפוס בלבד והודפסו 2 עיתונים בלבד. ר' יעקב מרדכי שלח את בנו שהיה באירופה, להשיג עבורו רישיון להפעלת בית דפוס ולהוצאת עיתון. החוקרת שושנה הלוי חשפה את המכתב ששלח יעקב מרדכי לבנו ”"מענין אם צריכין היום פירמאן (רשיון בטורקית) מסטאמבול בענין דפוסים וכתב-עתים וכדומה ששמעת שהותר הכל בלי פירמאן, שלחתי לשאול את פי החבצלת – ר' ישראל בער נ"י (עורך ה"חבצלת") והשיב לי כי שקר הדבר, אלא שצריך פירמאן מסטאמבול. ועצתו של ר' ישראל בער..."אז דוא זאלסט אן געבן (שאתה תפנה) אל המלכה בברלין והמה ...."וועלן אנגעבן אל הטערקישן מיניסטר אשר בבערלין... והמיניסטר וועט דאס איין געבן קיין סטאמבול..דורך דעם וועסט דוא משיג (על-ידי כך תשיג) הדבר על הצד היותר טוב...."”

בשנת ה'תרמ"ב (1882) החל ר' יעקב מרדכי להפעיל בחצר מכונת דפוס משוכללת, אותה רכש ממשפחת ב"ק. בין השאר הודפס בבית הדפוס עיתון הצבי. הסופר והביבליוגרף א.ר. מלאכי, כותב שהעיתון תרם להפיכת החצר למרכז תרבותי שאירח רבים מאנשי ההשכלה של ירושלים.

שושנה הלוי מתארת: ”בית הדפוס פעל עד שנת תרנ"ו, ונדפסו בו בייחוד ספרי ההירשנזונים והעיתון "המסדרונה" בשמונת השנים הראשונות לקיומו, עד שנת תר"ן, נדפסו בו כארבעים ספרים. בשנת תרמ"ז נאלץ חיים הירשנזון לחבר פירוש על הושענות כדי לספק עבודה לפועלים. כעדות, הדברים שהוא אומר ב"מבוא והתנצלות המבאר" שבראש הספר (מס' 576): 'את פרושי זה חברתי... בתוך עשרה ימים אשר היה בית דפוסי ריקם מבלי מלאכה מן החוץ, והפועלים אצים עלי ליתן לחם חוקם דבר יום ביומו, ובזה אני שנוי משאר מחברים: שארי מחברים החיבור הניאם להדפיסו – ואצלי הדפוס אלצני לעשות חיבור”.

בשנת ה'תרנ"ז (1897) נסגר בית הדפוס.

הישיבה בחצר הירשנזון

בשנת 1896 יצא הירשנזון למסע לגרמניה כדי לאסוף כספים להקמת ישיבה בירושלים. הרב אליהו גוטמאכר שתמך ברעיון מסר להירשנזון "איגרת קודש" הקוראת לתרום להקמת הישיבה. כחלק מהשליחות התקבל הירשנזון לראיון אצל הקנצלר של גרמניה, ביסמרק, ואף קיבל נתינות גרמנית.

הישיבה שהוקמה בחצר הירשנזון נקראה "סוכת שלום ולאחר מכן "מאור יעקב". תלמידי הישיבה היו בני גילים שונים. התלמידים נהנו מתמיכה כספית קבועה שחלקה הגיעה מהשכרת הבתים בחצר.

ראש הישיבה הירשנזון, נקט בגישה חינוכית- סלקטיבית, בעלת אוריינטציה הישגית, שהייתה חדשנית במושגי עולם התורה הירושלמי.

הרב גוטמאכר לקח על עצמו את החזקת הכלכלית של הישיבה, ולשם כך פרס רשת שליחים וגבאים בכל רחבי אירופה, וכמו כן כתב ופרסם רשימה של תקנות הנוגעות לאופן הנצחת התורמים.

בשנת תר"ל (1870), החליטו מנהלי הישיבה לשנות את שמה ל"שנות אליהו" לכבודו של הרב גוטמאכר. בכ"ד בתשרי ה'תרל"ה (1875), נפטר הרב גוטמאכר. בישיבה נערכה אספת- אזכרה רבתי, בהשתתפות מאות ממוקיריו. לאחר מכן הוחזקה הישיבה, על ידי שני בניו, רבי יצחק ורבי חיים.

לקריאה נוספת

• שבתי זכריה, חצר כולל גליציה וחצר הירשנזון בירושלים שבין החומות / ירושלים : האגודה – עמ"י – על משמר ירושלים, תש"ס/ 1999.
• שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, הוצאת אריאל.

ראו גם

• חיים הירשנזון

קישורים חיצוניים

• שבתי זכריה, חצר ר' יעקב מרדכי הירשנזון בירושלים ש"בין החומות"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27958195חצר הירשנזון