חישוב תעריף הדואר על בסיס מרחק

חישוב תעריף הדואר על בסיס מרחק היא שיטת חישוב תעריפי משלוח דברי דואר בתוך גבולות המדינה, שהתבססה בעיקר על מרחק הובלת המכתב. שיטה זו הייתה נהוגה בתחילת המאה ה-19, בתקופה שקדמה להחלת הרפורמה בשיטת הפעלת הדואר בבריטניה (ובעקבותיה בכל רחבי תבל). לאחר שהתברר ששיטה זו הינה שגויה, היא הוחלפה בשיטה המקובלת גם כיום, ומבוססת על משקלו של המכתב.

אופן חישוב תעריפי הדואר

משך מאות שנים עמד מרחק הובלת המכתב בבסיס חישוב תעריפי הדואר. עבור מקבלי ההחלטות זה היה הגיוני שאדם המבקש לשלוח מכתב למרחק של מאות קילומטרים ישלם עבורו יותר מאשר זה המבקש לשלוח מכתב למרחק קצר של קילומטרים ספורים. ההנחה המקובלת הייתה שלשירותי הדואר עולה הרבה יותר להעביר את המכתב ליעד מרוחק, ואת תוספת העלות צריך הלקוח לשלם.

על בסיס היגיון זה הכינו משרדי הדואר השונים ברחבי העולם לוחות תעריפים מורכבים שהגדירו את הסכום שיש לשלם עבור כל קבוצת מרחק. לוחות אלו היו שונים ממדינה למדינה, והביאו לידי ביטוי גם שיקולים אחרים אשר השפיעו על המחיר הסופי, אבל בבסיס כל הלוחות האלו עמד מרחק הובלת המכתב.

התחשבות בקשיי הדרך

דוגמה למרכיב שהשפיע על עלות המשלוח ניתן למצוא בדרך בה חישבו את לוח תעריפי הדואר באימפריה העות'מאנית. בבסיס לוח התעריפים נקבע מושג שנקרא בשם "שעת רכיבה", אשר שקלל הן את המרחק והן את תנאי הדרך. אורכה של כל "שעת רכיבה" היה בין 3 ל-5 קילומטרים, תוך התחשבות בתנאי השטח של האזור בו עברה דרך הדואר. אורך "שעת רכיבה" באזור הררי היה קצר יותר מאשר אורך "שעת רכיבה" באזור מישורי.

הנהלת הדואר העות'מאני הכינה בשנת 1840 טבלה מפורטת, בה צוין המרחק בשעות רכיבה של כל בית הדואר ברחבי האימפריה מבית הדואר המרכזי שבאיסטנבול הבירה. על בסיס הטבלה הזו נקבע כי תעריף משלוח מכתב רגיל אשר משקלו אינו עולה על 3 דירהאם (9.9 גרם) יעמוד על 1 פארה לכל שעת רכיבה.

בשנת 1861 נעשה ניסיון לפשט את מבנה הטבלה, ונקבע כי הובלת מכתב רגיל למרחק שאינו עולה על 50 שעות רכיבה תעלה גרוש אחד. הובלת המכתב למרחק של 50 - 100 שעות רכיבה תעלה 3 גרוש, וכל 100 שעות רכיבה נוספות יעלו שני גרוש נוספים.

במהלך השנים שלאחר מכן שונו התעריפים מעת לעת תוך ניסיון לפשט את אופן החישוב ולהקל על הפקידים לקבוע את מחיר המשלוח. כך לדוגמה נקבע בשנת 1868 מחיר אחיד עבור מרחק של עד 100 שעות רכיבה.

שיטה זו בוטלה בשנת 1877, עם הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית לאיגוד הדואר הבינלאומי.

מכתב מחיפה לביירות בשנת 1863

מכתב מקופל שנשלח בשנת 1863 בדואר העות'מאני מחיפה לביירות

המכתב שבתמונה נשלח בשנת 1863 מן העיר חיפה אל העיר ביירות שבלבנון. החותמות וסימני הדואר שעליו מתעדים את תהליך הטיפול במכתב:

1. המכתב נמסר בחיפה לשליח הדואר העות'מאני אשר עשה את דרכו לאורך דרך הדואר מירושלים לביירות.

2. השליח שקל את המכתב, גילה כי משקלו אינו עולה על 3 דירהאם, ורשם במרכז חלקו העליון של המכתב כי נגבה במזומן סכום של פיאסטר אחד. הרישום נעשה בכתב יד מאחר שבאותה תקופה לא היו עדיין בולי דואר עות'מאניים בתחומי ארץ ישראל.

3. כאשר הגיע המכתב לבית הדואר בביירות הודבק עליו בול דמי דואר מסדרת בולי הטוגרה בערך נקוב של פיאסטר אחד. הבול הוחתם בחותמת ביטול מטיפוס "בָּטַל" (BATTAL).

התחשבות במספר הדפים של המכתב

חישוב מחיר המשלוח בדואר הבריטי התבסס על טבלת המרחקים שבין בתי הדואר ברחבי המדינה ובין בית הדואר המרכזי בלונדון. כך לדוגמה נדרש מאדם שביקש לשלוח מכתב מלונדון לאדינבורו, מרחק של כשש מאות קילומטרים, לשלם סכום של 17 פני.

מחיר זה התייחס למכתב הכולל דף אחד בלבד. אם המכתב הכיל שני דפים, המחיר הוכפל. אם המכתב הכיל שלושה עמודים, המחיר היה פי שלושה וכך הלאה.

לפקיד הדואר אסור היה לפתוח את המכתב על מנת לברר את מספר הדפים שהוא מכיל, וזאת כדי לשמור על פרטיות המכותבים. לצורך בדיקת המכתבים עמד לרשות הפקיד בבית הדואר מתקן מיוחד, שהיה מורכב מקופסה אטומה עם חור קטן באחת הדפנות. פקיד הדואר היה לוקח את המכתב המקופל אל חדר חשוך, שם היה מדליק נר, מניח אותו בתוך הקופסה וסוגר אותה. החזקת המכתב מול נקודת האור שבדופן הקופסה אפשרה לפקיד להבין האם המכתב מכיל דף אחד או יותר. תהליך זה גזל זמן רב, וגרר לא אחת טעויות בקביעת מספר הדפים.

שיטה זו בוטלה בשנת 1840, עם הפעלת הרפורמה בשירותי הדואר בבריטניה. הנהלת הדואר השתכנעה כי עדיף לשקול את המכתב ולחייב במקרה הצורך על כפל משקל, מאשר להמשיך ולהתעסק עם בדיקת מספר הדפים.

מכתב מלידס ללונדון בשנת 1832

מכתב מקופל שנשלח בשנת 1832 באמצעות הדואר הבריטי מלידס ללונדון

המכתב שבתמונה נשלח בשנת 1832 מן העיר לידס שבצפון אנגליה אל עיר הבירה לונדון. החותמות וסימני הדואר שעליו מתעדים את תהליך הטיפול במכתב:

1. המכתב נמסר לפקיד הדואר בלידס ביום 21 במרץ 1832. הפקיד בחן את המכתב וקבע שמחיר משלוח ללונדון יהיה 11 פני (סימון בפינה השמאלית התחתונה).

2. המכתב עשה את דרכו ללונדון, לשם הגיע למחרת היום, 22 במרץ 1832.

3. פקיד הדואר בלונדון החליט לחזור ולבדוק את מספר דפי המכתב. הוא גילה שהמכתב מכיל שני דפים, ולא דף אחד בלבד, כפי שסבר הפקיד בלידס. בעקבות הגילוי, הוא ביטל את המחיר הראשון שנרשם על המכתב (ה"קישקוש" על המספר 11 שבפינה השמאלית התחתונה) ורשם במרכז המעטפה מחיר כפול בסך שילינג אחד ועשרה פני (1/10). סכום זה הוא שווה ערך למחיר של 22 פני (על פי השיטה באותם ימים היו 12 פני בשילינג אחד), פי שניים מן המחיר שקבע הפקיד בלידס.

4. הפקיד בלונדון הטביע על המעטפה, ליד התיקון שביצע ברישום המחיר, חותמת מיוחדת בצורת כתר. חותמת זו נועדה לאשר שהתיקון בוצע על ידי גורם מוסמך ורשמי.

השפעת המרחק על עלות המשלוח

כאמור, משך מאות שנים פעלה השיטה הקובעת את מחיר העברת המכתב על בסיס מרחק הובלתו, מבלי שאיש יערער על ההיגיון שבשיטה זו. איש לא שאל האם המרחק באמת משפיע על סכום הכסף שהדואר נדרש להוציא על מנת להוביל את המכתב ליעדו.

בשנת 1837 כתב רולנד היל מסמך בו סיכם את תוצאות המחקרים והבדיקות שערך על אופן פעולתו של הדואר בבריטניה, ובו הציג את הצעתו לרפורמה בשירותי הדואר. באחד מסעיפי המסמך פירט רולנד היל את העלות של משלוח מכתב מלונדון לאדינבורו, מרחק של כשש מאות קילומטרים.

היל חישב את עלות הנסיעה של מרכבת הדואר בין שתי הערים, כולל עלות השכר של הנהג והמאבטח, וחילק את הסכום במספר המכתבים הפוטנציאלי שניתן היה להעמיס על המרכבה (בהנחה שמשקלו של מכתב רגיל הכולל עמוד אחד הוא כ-20 גרם). תוצאת החישוב הראתה כי עלות העברת המכתב מגיעה לסכום של אחד חלקי 36 של פני (0.028 פני). במחיר של 17 פני (תעריף המשלוח של מכתב בודד באותם ימים) יכול היה הדואר להעביר כ-610 מכתבים מבלי להפסיד דבר.

ביטול הקשר בין התעריף למרחק

בעקבות הבדיקות שערך, קבע רולנד היל כי מרכיב ההוצאה העיקרי בפעילות הדואר אינו מושפע ממרחק הנסיעה, אלא מעלות העבודה הכרוכה בתהליך הטיפול במכתב. הוא הציע לבטל את כל הפעולות המסובכות שגוזלות זמן וצורכות כוח אדם יקר. בשיטה הקיימת פקיד הדואר שקיבל לידיו את המכתב למשלוח חייב היה לבדוק את הכתובת הרשומה עליו, לבדוק את המרחק אל היעד בטבלאות המפורטות שהיו ברשותו, ולרשום על גבי המכתב את מחיר המשלוח. רולנד היל הוכיח כי עדיף להנהיג תעריף קבוע לכל מרחק שהוא ברחבי בריטניה, ולגבות סכום נוסף רק על מכתב שמשקלו עולה על זה של מכתב רגיל.

הצעות אלו, שהתקבלו במלואן בשנת 1840 במסגרת הרפורמה בשירותי הדואר בבריטניה, ואומצו עם השנים בכל רחבי תבל, מהוות מאז את הבסיס לחישוב תעריפי הדואר בעולם כולו.

לקריאה נוספת

• Laurin Zilliacus, From Pillar to Post, London, 1956, p.138
• Itamar Karpovsky, Holy Land - Forerunners Postal Services up to 1918, 2018
• Mackay Robin(Ed), Mileage Marks, International Encyclopedia of Stamps, IPC, 1970, p. 1241
• Mehmet Baṣaran, Tughra Stamps, 2007.

• פ. אריה, תולדות הדואר בארץ ישראל, ראובן מס, 1966, עמ' 33
• משה רימר, "תעריף כפול", בתוך: שובל - מגזין הבולאים בישראל, גיליון מס' 84, נובמבר 2010, עמ' 20–21.

קישורים חיצוניים

• תיאור שיטת חישוב מרחק הובלת הדואר בבריטניה בתקופה שקדמה לשנת 1839.