מבצע חילופי השבויים ההונגרי-סובייטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Magyar–szovjet fogolycsere-akció
תאריכים 19201924 (כ־4 שנים)
מלחמה לפני

מלחמת העולם הראשונה ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות

הונגריההונגריה הונגריה

על פי ההסכמים שנכרתו בין ממשלות ממלכת הונגריה לבין ממשלת הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית תחילה, ולאחר מכם עם ממשלת ברית המועצות התבצע "חילופי השבויים הונגרי-סובייטי" במהלך השנים 19201924.

רקע

שבויי מלחמה רוסים שנישבו במלחמת העולם הראשונה והוחזקו בהונגריה, הוחלפו בין השנים 1920 לבין 1924. כמו כן גם הונגרים קומוניסטים שהורשעו על תפקידם ברפובליקה הסובייטית ההונגרית (כולל קומיסרי עם, כלומר שרי ממשלה לשעבר) וכן אסירים פוליטיים נוספים שהורשעו בניסיון לארגן מחדש את מפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP) אחרי נפילת הרפובליקה הוחזרו, הועברו, הוסגרו לרוסיה הסובייטית בתמורה לשבויי מלחמה הונגרים שהוחזקו על ידי הממשלה הסובייטית, במיוחד קצינים. בחילופי השבויים היה תפקיד מרכזי ל"סיוע האדום ההונגרי" (הסיוע האדום ההונגרי (בקיצור VS) הוקם ביוזמת הקומינטרן ב-1923 כחלק ההונגרי של הסיוע האדום הבינלאומי, כדי לסייע למשפחות הקומוניסטים שנרצחו ולמשפחות הקומוניסטים שנרדפו). במהלך חילופי השבויים הוחלפו כאמור גם 300–400 אסירים פוליטיים.[1][2] כיוון שהשלטונות ההונגריים באותה תקופה לא היו מוכנים למסור מידע איזה אסיר נמצא באיזה כלא או מחנה מעצר, הרשימה נערכה על ידי קומוניסטים הונגרים שהיגרו לרוסיה הסובייטית. הקבוצה הראשונה של המוחלפים הגיעה לרוסיה הסובייטית ב-22 באוקטובר 1921. מספר לא מבוטל מקומיסרי העם וחברי מפלגה שהיגרו לברית המועצות נפלו מאוחר יותר קורבן לטיהורים הגדולים של סטלין.

היסטוריה

אפילו שנתיים מתום מלחמת העולם הראשונה חיו עשרות אולי מאות אלפי שבויי מלחמה רבים (ממדינות רבות) בתנאים אומללים באזורים נידחים של האימפריה הרוסית לשעבר, במיוחד בסיביר ובטורקסטאן, אלה היו שטחים בניהול סובייטי-רוסי במרכז אסיה או אסיה הפנימית (Inner Asia). היו רק הערכות לגבי מספר שבויי המלחמה, אך מספרם, לרבות שבויי המלחמה ההונגרים, הסתכם במאות אלפים. לפי הנתונים הרשמיים, בהונגריה היו רק 600 שבויי מלחמה רוסים, ורק כ-300 מהם רצו לחזור לרוסיה הסובייטית.

בגלל הפערים האידאולוגיים שלא היה ניתן לגשר ביניהם, נמנעו שני הצדדים מלעסוק בקשר ישיר; המקרה של שבויי מלחמה נפתר תחילה באמצעות מתווכים, ולאחר מכן הפקידה מועצת השרים ההונגרית על חבר המועצה מיהאי יונגרט להמשיך במשא ומתן עם מקסים מקסימוביץ' ליטבינוב (בשמו המקורי: מאיר חנוך וולך) שהיה אז שגריר נודד של רוסיה, כדי לפתור כמה סוגיות בינלאומיות חשובות. המשא ומתן בקופנהגן הצליח במאי 1920, ושני הצדדים חתמו על הסכם על חילופי שבויים. אולם ביולי 1920 החל בהונגריה משפטם של עשרה קומיסרי עם (שרים) של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, וארבעה מהם נידונו למוות ושישה למאסר עולם. הקומוניסטים ההונגרים המהגרים במוסקבה הצליחו לשכנע את המפלגה הקומוניסטית הסובייטית להתעקש על שחרור קומיסרי העם בתמורה להחזרת שבויי המלחמה ההונגרים.

החוזים

מכיוון שהונגריה וברית המועצות שקמה בשנת 1924 הקימו נציגויות דיפלומטיות הדדיות רק ב-1934, התנהל המשא ומתן הדיפלומטי דרך מדינות נייטרליות:

  • 29 במאי 1920, קופנהגן : על חילופי שבויי מלחמה בהונגריה וברוסיה הסובייטית.
  • 28 ביולי 1921, ריגה : הרחבת האמנה לאסירים שהורשעו בפעילותם תחת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית.
  • 23 בספטמבר 1924, ברלין : הרחבה נוספת של ההסכם למי שהורשעו על מאמציהם לארגן מחדש את המפלגה הקומוניסטית שנאסרה בהונגריה.

הערכה פוליטית/משפטית

בתגובה למשפטים של קומיסרי העם שהחלו ביולי 1920, הודיע גאורגי צ'יצ'רין לממשלת הונגריה כי 1,000 קצינים הונגרים (שבויים) נעצרו והחזקת 10 מהם כבני ערובה אישיים.[3] חילופי האסירים לא עמדו בסטנדרטים של חוקי המלחמה במספר היבטים:

  • במסגרת השלום ברסט-ליטובסק של 1918, הסכימו השלטונות המרכזיים ורוסיה הסובייטית על שחרור הדדי של שבויי מלחמה. המפלגות האוסטרו-הונגריות וההונגריות עמדו בכך, כך שעד שנת 1920 נותרו בהונגריה רק כמה מאות שבויי מלחמה רוסים, בעוד שב-1920 היו עשרות אלפי שבויי מלחמה הונגרים בשטח הסובייטי-רוסי.
  • הדבר המעניין בחילופי השבויים היה החלפת אזרחים הונגרים בשבויי מלחמה הונגרים וכלומר אזרחים בחיילים.
  • בסוגיה של אלה שנדרשה העברתם לרוסיה הסובייטית, להגירה הקומוניסטית, היה למתיאש ראקושי קול מכריע. אפילו ב-1924 כפו הסובייטים ויתורים מממשלת הונגריה על ידי מעצר של קציני שבויים הונגרים. [4]

רשימת המוחלפים

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Egyes források 329, mások 400, 402-t illetve 405 kicseréltet említenek.
  2. ^ Ebből 24 halálra, 45 pedig életfogytig tartó börtönbüntetésre ítélt személy volt.
  3. ^ Kolontári Attila: Népbiztosokért tiszteket: Magyar–szovjet cserebere. Rubicon, XX. évf. 4–5. sz. (2010) 64. o.
  4. ^ Kolontári 68–69.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33014254מבצע חילופי השבויים ההונגרי-סובייטי