חורבת חני
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הרומית התקופה הביזנטית |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים | עוזי דהרי, יחיאל זלינגר |
| מצב | חורבה |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | שומרון |
חורבת חני היא אתר ארכאולוגי בשיפולים המערביים של השומרון, מצפון לשמורת הדום השומרון ובמקום נתגלו שרידיו של מנזר נשים נוצרי.[1]
היסטוריית מחקר
הראשונים אשר סקרו את האתר היו צמד החוקרים קונדר וקיצ'נר במאה ה – 19. בשנות השלושים של המאה ה־20, ביקר בחורבה ברמקי, לאחר קום מדינת ישראל בקרו את האתר הארכאולוגים ישראל פינקלשטיין, זאב ספראי, שמעון דר, רם גופנא ויצחק בית אריה.[1]
עקב פגיעה באתר בשנת 2002, הוחלט לבצע חפירת הצלה באתר. החפירה נערכה על ידי עוזי דהרי ויחיאל זלינגר, בעזרת צבא ההגנה לטבע, אשר חשפו את מכלול הממצאים.[2]
ממצאים ארכאולוגים
בחורבת חני נתגלו שרידיו של מנזר נשים המתוארך לסוף המאה הרביעית או תחילת המאה החמישית לספירה. הקביעה שמדובר במנזר נשים, מתבססת על עצמות נשים שנתגלו בקריפטה של המנזר.[1][2]
על פי החפירה באתר החופרים הגיעו למסקנה שבמנזר היה בתחילה מבנה אחד שנבנה מעל למערכת הקבורה התת-קרקעית וכלל את הכנסייה, חדרי המנזר, חדרי התבודדות ומגדל דו קומתי שכלל חדרי מגורים. המיוחד במגדל הוא מתקן השירותים שהתנקז לוואדי מתחת למגדל, מתקן שכזה לא נתגלה בשום מבנה אחר בארץ.[1]
המבנה השני שנבנה בשלב קצת מאוחר יותר, כלל מטבח, חדר אוכל ומערה שכנראה שימשה לאחסון מצרכים ותוצרת חקלאית בקירור. בין שני המבנים הייתה חצר גדולה ובה נחפרו גם שלוש בארות המים.[1]
בכנסייה נתגלו מספר רצפות פסיפס, כאשר לאורך השנים שונו דגמי הפסיפס אם בעקבות הרס, התאמה לרוח הנצרות שבשלב מסוים אסרה על ציור בני אדם ובעלי חיים ואו שיפוצים שנעשו בכנסייה. באחת מהכתובות שנתגלו ברצפת הפסיפס הייתה הקדשה:
"למען ישועתם של קיריאקוס בן ישועה ושל בנו יוהנס הדיאקון"[1]
המנזר שימש מוקד לצליינות מהקמתו ועד חורבנו במאה התשיעית לספירה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
39593227חורבת חני