חוק פרקינסון
 | |
| כריכת המהדורה הראשונה של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | נורת'קוט פרקינסון |
| איורים | אוסברט לנקסטר |
| שפת המקור | אנגלית |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | הוצאת ג'ון מאריי |
| תאריך הופעה ראשונה | 1958 |
חוק פרקינסון (באנגלית: Parkinson's law, or The Pursuit of Progress; בתרגום מילולי: חוק פרקינסון, או המרדף אחרי הקידמה) הוא ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור בשנת 1958 על ידי נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי.
הספר מקבץ סדרת טורים שיצאו לאור לראשונה בשבועון האקונומיסט,[1] ועוסק בארגונים בירוקרטיים. הוא זכה לפרסום בגלל התובנות שהוא מציע על חסרונותיה של הבירוקרטיה, ומבוסס על ניסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי. הספר נקרא על שם הכלל המנוסח בפרקו הראשון, הטוען כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
תוכן הספר
פרקי הספר מטפלים באופן הומוריסטי במגוון בעיות של ארגונים בירוקרטים:
- חוק פרקינסון: גידול בכמות הפקידים בארגון, ללא קשר לכמות העבודה שצריך לעשות.
- רצון העם, או האספה הכללית השנתית: ניהול אספות הפרלמנט ואיך לשכנע קולות צפים וחברי פרלמנט מתנדנדים להצביע עבורך.
- פיננסים גבוהים, או הנקודה בה נעלמה ההתעניינות: תהליך קבלת החלטות לאישור תקציבים, וכיצד אישור תקציב הקמת כור גרעיני לוקח 10 דקות ואילו תקציב לאישור בניית סככת אופניים מצריך מספר ישיבות.
- מנהלים ומועצות, או מקדם אי-היעילות: דן במספר האידיאלי לחברי ממשלה (חמישה), מתאר כיצד מספר זה גדל וגדל עד שלא ניתן לקיים יותר דיון אפקטיבי, מה שמצריך הקמת "קבינט מצומצם", ואיך התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. פרקינסון אף מנסח נוסחה היתולית של "אי יעילותו של קבינט" עם פרמטרים כמו מספר החברים, גילם, אורך השולחן שלידו הם יושבים וכדומה.
- הרשימה המצומצמת, או עקרונות בחירה: שיטות לבחירת וקבלת חברים לארגון כלשהו – לרוב ממשלתי, צבאי או כלכלי.
- תוכניות ובניינים, או גוש בנייני הממשלה: מעבר של מוסד למבנה מפואר שנבנה במיוחד עבורו מסמן שהמוסד בתהליך שקיעה ועל סף חידלון.
- ניפוי האישיות, או נוסחת הקוקטייל: זיהוי האנשים החשובים באמת על ידי ניתוח מסיבת קוקטייל.
- אזקנאתנות, או שיתוק: מחלה ארגונית בה עובד ממורמר, קנאי אך כושל, גורם לאוזלת יד וחוסר מוטיבציה בפעילות הארגון, ולבסוף לשיתוקו ולפירוקו.
- מסככת תמרים ל"פקרד", או נוסחה להצלחה: באמצעות דוגמת הקולי הסיני, מנתח פרקינסון מתי אדם שעלה לגדולה והתעשר מתחיל להפגין את עושרו והצלחתו.
- שאלת הפנסיה, או גיל הפרישה: הקונפליקט בין מנהל בכיר ומנוסה לבין יורשו הצעיר והמבריק, וכיצד גורמים למנהל הבכיר לצאת לגמלאות כדי שהצעיר המוכשר יוכל לרשת את תפקידו.
"חוק פרקינסון" הראשון
בפרק הראשון של הספר, טוען פרקינסון כי לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. לפיכך, יש להגדיל באופן קבוע את מספר העובדים/פקידים. על פי הסקותיו של פרקינסון, קיימים שני כוחות:
- "הפקיד רוצה להגדיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו".
- "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".
כתוצאה מכך, מספר הפקידים במשרד בירוקרטי גדל אף על פי שהעבודה הממשית והיעילה אינה גדלה. הוא הגיע למסקנה זו לאחר שגילה כי ככל שהשליטה הבריטית מעבר לים קטנה בחשיבותה ומספר האוניות בחיל הים המלכותי קטן, כך גדל מספר העובדים בו ובמשרד המושבות.
בעקבות החוק
את "חוק פרקינסון" ניתן להגדיר בצורה כללית יותר: "הביקוש לאמצעי מסוים יתרחב תמיד כדי להתאים להיצע של אותו אמצעי".
מ"חוק פרקינסון" ניתן לגזור חוק דומה בתחום המחשבים: "הנתונים מתרחבים כך שימלאו את כל אזור האחסון הריק" - רכישה של זיכרון נוסף מעודדת שימוש בתהליכי ביצוע עתירי זיכרון. על פי תצפיות שנעשו בתחום המחשבים בעשר השנים האחרונות, נראה כי השימוש בזיכרון של מערכות מתפתחות נוטה להיות מוכפל כל שנה וחצי בערך. צפיפות הטרנזיסטורים על שבב אלקטרוני מוכפלת כל שנה וחצי בערך (ראו חוק מור), אם כי חוקי הפיזיקה מבטיחים כי הגידול על פי חוק מור לא יימשך עד אינסוף.
חוק הטריוויאליות
ערך מורחב – חוק הטריוויאליות של פרקינסון
בפרק השלישי של הספר מופיעה הטענה לפיה ככל שהנושא יותר טריוויאלי, המשאבים שיידרשו כדי לדון בו יגדלו. הנימוק לכך, לפי פרקינסון, הוא שרוב האנשים אינם מבינים בנושאים מורכבים, ועל כן נוטים לקבל החלטות לגביהם בלי לדון בפרטים. לעומת זאת נושאים פשוטים (ולכן, בדרך כלל, מעוטי חשיבות) מעלים דיון שבו כל אחד מהמשתתפים יכול לכאורה להוכיח את יכולותיו, וכתוצאה להאריך את הדיון עד למאוד.
הספר בתרגום עברי
- חוק פרקינסון: ועוד עיונים בבעיות מינהל; עברית: יוסף נדבה; רישומים: ר' אוסבורן וא' לנקסטר, תל אביב: הדר, תש"ך.
- החוק; מאנגלית: פאני מאוריבר, תל אביב: אור עם, תשמ"א 1981. (מהדורה חדשה)[2]
ראו גם
- חוק הטריוויאליות של פרקינסון
- מבנה ארגוני - מונחים
- מינהל ציבורי
- המגזר הציבורי
- בירוקרטיה
- העיקרון הפיטרי
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חוק פרקינסון |
- תמצות טענות הספר, חרות, 23 בינואר 1959
- שלמה גזית, עלי ספר - חוק פרקינסון, מערכות 117, מרץ 1959
- "הקרב על סככת האופניים" - ניתוח הפרק השלישי בחוק פרקינסון , עמיעד כהן, השילוח, גיליון 13, פורסם בתאריך 24.02.2019.
- מיכאל אוהד, חוק זה חוק, דבר, 13 בנובמבר 1959 (עם הופעת התרגום העברי)
- פארקינסון בא, ראה וניסח "חוק פארקינסון" ישראלי, מעריב, 23 ביוני 1980
הערות שוליים
- ^ "Parkinson's Law". 19 בנובמבר 1955. נבדק ב-2017-11-28.
{{cite web}}: (עזרה) – הפרק הראשון, כפי שפורסם ב"אקונומיסט". - ^ אבי-טנא, דפדוף ראשון | מינהל, דבר, טור 2, 24 ביולי 1981.
25783626חוק פרקינסון