חוק המחשבים
חוק המחשבים, התשנ"ה–1995 אושר בכנסת השלוש עשרה ב-17 ביולי 1995 והוא קובע עבירות מחשב. בתיקון עקיף עסק החוק בהתאמת דיני הראיות לשימוש בפלטי מחשב ובהוראות לעניין חיפוש במחשב.
היסטוריה חקיקתית
הצעת חוק המחשבים הוגשה על ידי הממשלה בעקבות עבודתו של צוות בין משרדי ובין תחומי שמינה שר המשפטים. המניעים לחקיקתו של חוק המחשבים מוצגים בדברי ההסבר להצעת החוק:[1]
הצורך בחקיקת חוק שיאגד בתוכו את מכלול ההיבטים הנוגעים למחשב התעורר מהטעמים האלה:
- (א) המקום המרכזי שהמחשב תופס בכל שטחי הפעילות של החברה המודרנית מחייב חקיקה כדי להגן כראוי על האינטרסים המגוונים המקודמים על ידי המחשב;
- (ב) התגברותה של עבריינות המחשבים והקשיים בהתאמת דיני העונשין והנזיקין הקיימים לשימוש לרעה במחשבים, מחייבים היערכות חקיקתית מתאימה, הן בדין הפלילי והן בדין האזרחי;
- (ג) לאור אופיו המיוחד של המחשב, על החומרה ועל התוכנה הנוגעות לו, מתבקשים גם תיקונים בדיני החיפוש והתפיסה אשר יהלמו אופי מיוחד זה, ויאפשרו לגופי החקירה לבצע את תפקידם כיאות;
- (ד) קבילות פלט מחשב כראיה, כשהוא רשומה עסקית או מוסדית; נושא זה, של קבילות פלט, הוא בעל חשיבות מרכזית מבחינה מעשית;
- (ה) התאמת החקיקה הקיימת בתחום דיני האזנת הסתר למציאות המיוחדת בתחום המחשבים.
החוק אושר בכנסת השלוש עשרה ב-17 ביולי 1995, ונכנס לתוקף שלושה חודשים מיום פרסומו, ב-25 באוקטובר 1995.[2] מאז חקיקתו תוקן החוק רק פעם אחת, ביולי 2012, ווהוחלף בו סעיף 6, הקובע פעולות אסורות בתוכנה.[3]
הוראות החוק
מחשב מוגדר בחוק זה: "מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים, וציודו ההיקפי, לרבות מערכת מחשבים, אך למעט מחשב עזר". מחשב עזר הוגדר בחוק כ"מחשב המסוגל לבצע פעולות חישוב אריתמטיות בלבד ופעולות הכרוכות בביצוע פעולות כאמור", כלומר מחשבון. הגדרת מחשב היא הגדרה רחבה הכוללת בתוכה גם טלפון חכם ומחשב לוח, שהומצאו שנים לאחר חקיקת החוק.
בחוק המחשבים נקבעה ענישה פלילית של משלוש ועד חמש שנות מאסר לאדם העושה אחת מפעולות אלה:
- משבש את פעולתו התקינה של מחשב או מפריע לשימוש בו.
- מוחק חומר מחשב, גורם לשינוי בו, משבשו בכל דרך אחרת או מפריע לשימוש בו.
- עושה פעולה לגבי מידע כדי שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב.
- חודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב. בית המשפט העליון פירש חדירה כ"שימוש במחשב בהיעדר הסכמת בעליו".[4]
- יוצר תוכנה זדונית או מפיץ אותה בזדון.
בנוסף קובע החוק שהפרעה שלא כדין לשימוש במחשב או בחומר מחשב, ומחיקת חומר מחשב, גרימת שינוי בו או שיבושו בכל דרך אחרת, שלא כדין, הם עוולה המאפשרת הגשת תובענה לפי פקודת הנזיקין.
במסגרת חקיקתו של חוק זה תוקנה פקודת הראיות, ונקבעו בה התנאים לקבילותו של פלט מחשב כראיה, ותוקנה פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) כך שתאפשר גם חיפוש במחשב.
לקריאה נוספת
- נעמי אסיא, דיני מחשבים - הלכה למעשה, הוצאת נ.ד.י.ר. מחשבים.
- איריס מרקוס, תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות, הוצאת "אוצר המשפט".
קישורים חיצוניים
חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, בספר החוקים הפתוח
היסטוריית החקיקה של חוק המחשבים, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- מדיניות העמדה לדין וענישה בעבירה של חדירה לחומר מחשב, הנחיות פרקליט המדינה, 27 באוגוסט 2018
- מיכאל בירנהק, משפט המכונה: אבטחת מידע וחוק המחשבים, באתר של איגוד האינטרנט הישראלי
- עשור לחוק המחשבים, שערי משפט, ד'/2, תשס"ה–תשס"ו - שלל מאמרים שעניינם חוק המחשבים
- בועז גוטמן, חקיקת מחשבים ויישומה
- נעמי אסיא, עבירות מחשב, באתר של לשכת עורכי הדין בישראל, 21 ביולי 2004
- אסף הרדוף, חומר מחשב, חומר למחשבה: מבט תכליתי באיסור החדירה לחומר מחשב, משפט, חברה ותרבות, 2017
הערות שוליים
- ^ הצעת חוק המחשבים, התשנ"ד–1994, ה"ח 2278 מ-13 ביוני 1994
- ^ חוק המחשבים, התשנ"ה–1995, ס"ח 1534 מ-25 ביולי 1995
- ^ חוק המחשבים (תיקון), התשע"ב-2012, ס"ח 2369 מ-17 ביולי 2012
- ^ רע"פ 8464/14 מדינת ישראל נ' ניר עזרא, ניתן ב-15 בדצמבר 2015
