חוקי האיחוד של 1707
| חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
|---|
  חוק ריד'לן (1284)
|
| חוק חוקי ויילס (1535–42)
|
 חוק הכתר של אירלנד (1542)
|
 איחוד הכתרים (1603)
|
| חוקי האיחוד של 1707
|
 חוק האיחוד של 1800
|
 [[קובץ:תבנית:דגל/דרום אירלנד|קישור=דרום אירלנד|גבול|22x16pxpx|דרום אירלנד]] חוק ממשלת אירלנד (1920)
|
 האמנה האנגלו-אירית (1921)
|
חוקי האיחוד (באנגלית: Acts of Union) הם שני חוקים אשר איחדו מבחינה חוקית את ממלכת אנגליה עם ממלכת סקוטלנד. הראשון מביניהם נחקק בשנת 1706 על ידי הפרלמנט האנגלי והשני נחקק בשנת 1707 על ידי הפרלמנט הסקוטי. קודם לחקיקת החוקים, ומאז איחוד הכתרים בשנת 1603, היו אנגליה וסקוטלנד שתי ממלכות עצמאיות שבראשם עומד בית מלוכה אחד - המלוכה הבריטית (אוניה פרסונלית). החוקים יצרו מדינה אחת מאוחדת בשם הממלכה המאוחדת.
ניסיונות קודמים לאחד את שתי הממלכות (משנים 1606, 1667 ו-1689) לא צלחו ורק בשנת 1707 אוחדו הממלכות מסיבות פוליטיות שונות.
שני החוקים נכנסו לתוקף ב-1 במאי 1707.
רקע
נקודת המבט האנגלית
לאחר איחוד הכתרים שאפה אנגליה לאחד את שתי הממלכות במטרה למנוע מהפרלמנט הסקוטי לבחור מלך אחר מזה הנבחר על ידי הפרלמנט האנגלי (לכל פרלמנט, בכל מדינה, היית היכולת לחקוק חקיקה הקובעת סדר הורשה שונה ובכך להביא למצב בו מולך מלך אחר בכל ממלכה). עד איחוד הממלכות יכול היה הפרלמנט הסקוטי לבחור במלך קתולי, בעוד שהחקיקה האנגלית דרשה שמלך אנגליה יהיה פרוטסטנטי.
נקודת המבט הסקוטית
איחוד כלכלי איפשר לסקוטלנד לשקם את מצבה הכלכלי הקשה באותה עת. חקיקה אנגלית שנחקקה על ידי הפרלמנט האנגלי קודם לאיחוד ובמטרה ללחוץ על הסקוטים להסכים לאיחוד, הקשתה על מעבר סחורות ואנשים בין סקוטלנד לאנגליה. המפלגות הסקוטיות שהתנגדו לאיחוד היו מפורדות ולא פעלו בצורה מסודרת כנגדו, בעוד שתומכי האיחוד באו בחלקם ממשפחות שנפגעו מתוכנית דריין - תוכנית כלכלית כושלת באותה עת, ואלה קיוו שהאיחוד יביא לשיקום עושרם, ואכן חוק האיחוד העביר סכומי כסף ניכרים באותה עת (398,085 ליש"ט) לכיסוי החוב הלאומי של סקוטלנד. שוחד היה אחד הכלים לשכנוע חברי הפרלמנט הסקוטים להסכים לאיחוד. על כך כתב המשורר הסקוטי רוברט ברנס:
We were bought and sold for English Gold
כלומר:
בעבור זהב אנגלי נמכרנו ונסחרנו
הציבור הסקוטי בכללותו התנגד לאיחוד, חתם על עצומות שנשלחו לפרלמנט הסקוטי ונערכו הפגנות רבות משתתפים באדינבורו ובערים אחרות. בעקבות הפגנות אלה ומחשש לאי סדרים הוכרז משטר צבאי בסקוטלנד.
תוכן החוקים
חוק האיחוד כלל 25 סעיפים, מהם 15 עסקו באיחוד הכלכלי בין המדינות. הפרלמנט הסקוטי הצביע על כל סעיף וסעיף בנפרד. הסעיף הראשון עסק באיחוד עצמו בין הממלכות. סעיף זה, בהצבעה שנערכה ב-4 בנובמבר 1706 זכה לרוב של 116 למול 83. החוק כולו אושר ב-16 בינואר 1707 ברוב של 110 למול 69. על מנת למנוע התנגדות של כנסיית סקוטלנד לאיחוד, הועבר חוק נפרד המבטיח את היות הכנסייה כנסייה פרסביטרית. בחוק האיחוד נקבע כי סקוטלנד תשלח נציגים לבית הנבחרים הבריטי וכי הלורדים של סקוטלנד ישלחו נציגים לבית הלורדים הבריטי (בשיטה הסקוטית שקדמה לאיחוד, היה בסקוטלנד בית נבחרים אחד, ולא היה בית עליון). סעיפי החוק איחדו את המכסים בין המדינות ואת המטבע, וכן קבעו כי מלך קתולי לא יוכל למלוך על הממלכות. תיקון לחוק שנחקק זמן קצר לאחר מכן איחד את מערכת המשפט, והורה על מינוי שופטים לבתי משפט שלום בכל מחוזות סקוטלנד.
הפרלמנט הסקוטי החדש
בשנת 1999 הוקם מחדש הפרלמנט הסקוטי בעקבות משאל עם שנערך בשנת 1997. לפרלמנט זה סמכויות פנימיות בלבד, ואין הוא מהווה יורש של הפרלמנט הסקוטי שבוטל בעקבות האיחוד. כמו כן לפרלמנט הסקוטי החדש אין סמכויות לבטל את האיחוד עם אנגליה.