חאנות נחצ'יבאן

חאנות נחיצ'יבאן (בפרסית خانات نخجوان) הייתה מדינה פאודלית שהתקיימה בטריטוריה של הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן שנמצאת בשטחה של אזרבייג'ן ובחלק מארמניה המודרניות.

החאנות הונהגה על ידי אזרים מקומיים משושלת קנגלרי, ואוכלוסייתה הייתה בעיקר מוסלמית (אזרית וכורדית). היא נוסדה על ידי היידאר קולי חאן, שהכריז על עצמו כשליט אחרי מותו של נאדר שאה (אנ') אפשר, השליט של פרס. בזמן שלטונו חאנות קרבאך נחיצ'ביאן הייתה תחת חסות קרבאך.

בזמן מלחמת רוסיה פרס, 1804-1813, כוחות רוסיים, תחת פיקודו של גנרל גודוביץ' כבש בזמן קצר את נחיצ'יבאן ב-1808, אך זו עברה לידי הפרסים כתוצאה מהסכם גוליסטן. לאחר מלחמת רוסיה פרס השנייה והסכם טורקמנצ'י, חאנות נחיצ'יבאן עברה לבעלות רוסית בשנת 1828. בתמורה לתמיכתו של שליט החאנות, אהסאן חאן, ברוסיה הוענקה לו דרגת מייג'ור גנרל של הצבא הרוסי ותואר האטמאן של המיליציה הקנגלריית.

עם תחילת השליטה הרוסית, השלטונות ההצאריים עודדו הגירה מסיווית של ארמנים מפרס ומטורקיה לנחיצ'יבאן ולאזורים אחרים של הקווקז, פעולה שהתאפשרה בעקבות סעיפים מיוחדים בחוזים של טורקמצ'י ואדריאנופול.

על פי השליח הרוסי לפרס אלכסנדר גריבוידוב, ההגירה הארמנית המאסיבית לנחיצ'יבאן בשנת 1828 יצרה מתח בין הארמנים, שהשתייכו לדת הנוצרית, לבין תושבי המקום המוסלמים. גריבוידוב ביקש ממפקד הצבא הרוסי הרוזן איוואן פסקביץ', להורות על הגירה מחודשת של המהגרים החדשים למחוז דאראלאגוז, כדי להשקיט את המתיחות.

חאנות נחיצ'יבאן התפוגגה בשנת 1828, הטריטוריות שלה אוחדו עם הטריטוריות של חאנות ירוואן, שבשנת 1840 נקראה פרובינציית ירוואן של האימפריה הרוסית. נחיצ'יבאן הפכה לנחיצ'יבאן אויזד (תת-מחוז נחיצ'יבאן) של הפרובינציה.

לאחר התפרקות חאנות החאנים של נחיצ'יבאן נותרו בעלי השפעה רבה בתת-המחוז וניהלו אותו דה פקטו. החאנים של נחיצ'יבן נודעו באימפריה הרוסית בשם 'חאן נחיצ'בנסקי', ורובם בחרו בקריירה צבאית. שישה מבני המשפחה הגיעו לדרגת גנרל בצבאות הצאר, בצבא הסובייטי ובצבא האיראני. הבנים של אהסאן חאן - איסמעיל חאן וקלבאלי חאן זכו שניהם במדליות ממסדר סיינט ג'ורג' מדרגה 4, על שירות בקרבות ושירתו כגנרלים בצבא הרוסי. בנו של קבלאלי חאן, חוסיין חאן נחיצ'בנסקי היה מפקד צבאי בולט בצבא הרוסי, ואג'וטאנט גנרל (גנרל האחראי על בתי המשפט), של האימפריה הרוסית. ואחייניו ג'אמשיד וקאלבאלי היו גנרלים בצבא הסובייטי ובצבא האיראני בהתאמה.