האן פיי דזה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| דיוקן של האן פיי דזה | |
| דיוקן של האן פיי דזה | |
| לידה | 281 לפנה"ס |
|---|---|
| פטירה | 233 לפנה"ס (בגיל 48 בערך) |
| הושפע מ | שאנג-יאנג, שון בו חאי, שו'ן קואנג |
| מדינה | סין |
האן פיי דזה (בסינית: 韓非子) פילוסוף סיני, שחי בין השנים 281 לפנה"ס ל-233 לפנה"ס, ומעט ידוע על חייו הפרטיים. האן פיי דזה נחשב כגדול הפילוסופים הלגליסטים.
בניגוד לרוב הפילוסופים בתקופותו, נולד האן פיי-דזה למשפחת אצולה, והיה קרוב משפחתו של שליט ממלכת האן . זו הייתה ממלכה חלשה יחסית, שלחמה עם שכנותיה ב"תקופת המדינות הלוחמות" (3-5 לפסה"נ).
תולדות חייו
חיבוריו השפיעו עמוקות על צ'ין שה-חואנג, לימים הקיסר הראשון של סין, שאימץ את עקרונות משנתו הפוליטית ויישם אותה, לאחר שהשתלט והביאה לאיחודה של סין, בשנת 221. כאשר תקף צ'ין שה-חואנג את ממלכת האן, נשלח האן פיי דזה לשאת ולתת עם התוקף, ולאחר מכן קיבל משרה בחצרו[1]. לי סה, שר בכיר בחצרו של חוארנג ולשעבר חברו לספסל הלימודיו של האן פיי דזה תחת הפילוסוף הקונפוציאני שו'ן-דזה (XUNZI), חשש למעמדו בחצר, בשל חוכמתו של האן-פי, והעליל עליו עלילת שווא, שהובילה להתאבדותו בשתיית רעל.
הגותו הפוליטית – הלגאליזם (法家)
תורתו הלגליסטית של האן פיי דזה, מבוססת על שני עקרונות בסיסיים, שהנחילו שני הפילוסופים הלגליסטים הגדולים שקדמו לו: שָׁאנְג יָאנְג (商鞅) ושֶׁן בּוּהָאי (申不害). שאנג יאנג (338 לפנה"ס-390 לפנה"ס) ששימש בכיר בחצר השליט של ממלכת צ'ין היה הפילוסוף הלגאליסטי המזוהה ביותר עם עקרון החוק (法) והשוויון בפני החוק. שן בוהאי (נפטר ב-337) פיתח את הביורוקרטיה הלגליסטית, שהיא בעיקר הדרכים הסמויות בה שומר השליט על כוחו, הן מול העם ובעיקר אל מול פקידיו ושריו. האן פיי דזה איחד ופיתח את העקרונות הלגליסטים הללו, ופירט אותם ב-55 פרקים של ספר הנושא את שמו, שמטרתו לאפשר לשליט לשמר את כוחו ולשלוט על המדינה ותושביה.
בעוד הקונפוציאניזם הדגיש כי הקפדה על הטקסיות וריטואל נוקשה, שמבוססים על חוכמתם של "חכמים הקדמונים", הם הבסיס למציאת ה"דאו", ואילו הדאואיזם הטיף להגעה להרמוניה המבוססת על "דרך הטבע". על-פי הלגאליזם, על המוסדות הפוליטיים להשתנות בעקבות שינויים היסטוריים ולהתאים את עצמם לרוח התקופה .כך, שאם בתקופת "הקדמונים", שפע פרנסה ומזון אפשרו לבני האדם להתנהג בנדיבות, ואילו בתקופתו של האן פיי דזה, מלחמות וגידול באכולוסיה הובילו לבצורות ולמחסור קשה. במצב כזה, אין לצפות מהאזרחים שינהגו בדומה לתקופות שפע, ועל כן על הממשל לשנות את חוקיו בהתאם. אין זה תפקידו של השליט להפוך את נתיניו ל"טובים" אלא למנוע מהם לפגוע באחרים ולערער את שלטונו.
בבסיס הלגאליזם, דחיה של הסנדרטיים המוסריים של הקונפוציאניזם ושל עקרון "האנושיות" הקונפוציאני, הלגאליזם מגדיל לעשות כאשר הוא מבוסס על ההנחה כי טבע האדם רע ואנוכי בבסיסו - עיקרון המנוגד לעיקרון ה"אנושיות" הקונפוציאני. בעוד הקונפוצאניזם קורא לטיפוח והדגשת המידה הטובה, ההתנהגות המוסרית וההרמוניה, הלגאליסטים מתרכזים בשימור שלטון השליט כערך עליון.
בלגאליזם הסמכות לשלטון איננה נובעת ממקור כוח אוניברסלי או חיצוני, אלא מבוססת כולה על כוחו של השליט, מתוקף היותו השליט. על כן, תכלית השלטון היא שליטה במדינה ובאוכלוסייה ושימור מעמדו של השליט, כאשר המטרה תושג, באמצעות חוקים נוקשים הנאכפים על ידי ענישה חמורה לעוברים על החוק ותגמול לפועלים על פיו. החוק הוא מעל הפרט, האצילים לא יכולים לדחותו והאמיצים לא יכולים לצאת כנגדו. עונש על הפרת החוק יכלול גם את בכירי הממשל, כשם שפרס על ציות לחוק יינתן גם לפשוטי העם. שימוש באלימות, מלחמה ודיכוי כל מחשבה עצמאית, הם אמצעים לגיטימיים להשגת המטרה של שמירה וביסוס מעמדו של השליט.
בסופו של דבר, הברוטליות של השלטון הלגליסטי שהוביל צ'ין שה-חואנג, הייתה אחת הסיבות לנפילת שלטונו ב-208 לפנה"ס[2].
עם זאת, היו גם היבטים חיוביים ללגאליזם: התאוריה פורצת דרך בהיבטי זניחת העבר והסתכלות על ההווה. בעוד הקונפוציאניזם והדאואיזם סימנו את מטרתם כהגעה להרמוניה של החכמים הקדמונים. הלגליזם ממקדים את חזונם בהתאמה למציאות משתנה תוך דרישה לתוצאות אובייקטיביות וריאליסטיות.
הלגאליזם כתת-אסכולה
למרות הניגוד בין הלגאליזם לקונפוציאניזם, בהיבט "השלטון באמצעות החוק" לעומת "השלטון באמצעות המידה הטובה", ישנם הרואים בלגאליזם הרחבה של הקונפוציאניזם בתחום שיטות הממשל, ולא תורה פילוסופית נפרדת. הפילוסוף האמריקאי אימס (Ames) הגדיר את הלגליסטים יותר כפרגמטיסטים מקיאוולים ופחות כבעלי תורה פילוסופית נפרדת.[3]
כתביו של האן פיי דזה הזמינים ברשת
- The Five VerminEminence in Learning. translated by J. Knoblock
- Having regulations.The two handles. W.L. Liao, trans, The Complete Works of Han Fei Tzu
- The way of the Ruler + The Ten Faults.
לקריאה נוספת
- Li, Guangcan, "Han Fei". Encyclopedia of China (Law Edition), 1st ed.
- Gu, Fang, "Han Fei". Encyclopedia of China (Philosophy Edition), 1st ed.
- The complete works of Han Fei Tzu, A classic of Chinese political science. Translator, Wenkui Liao.
- Full text of Han Feizi
- http://www.angelfire.com/md2/timewarp/hanfeizi.html - אתר המתאר את חייו והגותו הפוליטית
- Burton Watson (1964). Han Fei Tzu: Basic Writings. New York: Columbia University Press
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ הערך אודות האן פיי דזה באינציקלופדית בריטניקה
- ^ Wing Tsit – Chan, 1963, A source book in Chinese philosophy, Prinston University Press
- ^ Ames Roger : The Art of Rulership: A Study in Ancient Chinese Political Thought University of Hawaii Press, Honolulu, 1983
31041460האן פיי דזה