זרם לברדור
זרם לברדור הוא זרם קר בצפון האוקיינוס האטלנטי, הזורם מהאוקיינוס הארקטי דרומה לאורך חופי חצי האי לברדור ועובר סביב ניופאונדלנד, ממשיך דרומה לאורך החוף המזרחי של קנדה ליד נובה סקוטיה, שם הוא פוגש את זרם הגולף החם הנע צפונה. השילוב של שני הזרמים הללו מייצר ערפילים כבדים וגם את אחד משטחי הדייג העשירים בעולם.
באביב ובתחילת הקיץ, זרם לברדור מעביר קרחונים מגרינלנד דרומה אל נתיבי השיט הטרנס-אטלנטיים. למי הזרם יש השפעה מקררת על מחוזות האוקיינוס האטלנטי הקנדי, ועל החוף הצפון מזרחי העליון של ארצות הברית, ממיין דרומה ועד מסצ'וסטס. דרומית לקייפ קוד, מסצ'וסטס, זרם הגולף הופך להיות זרם האוקיינוס הדומיננטי יותר.
הובלה של קרחונים
לזרם הלברדור יש נטייה להגיע לפעמים רחוק יותר דרומה ו/או מזרחה מהרגיל. זה יכול לייצר תנאים מסוכנים לשיט, משום שהוא יכול לשאת קרחונים לאזור של האוקיינוס האטלנטי בו הם לא נמצאים בדרך כלל ולהפתיע ספינות. הזרם נודע ככזה שמעביר קרחונים דרומה עד ברמודה ובמזרח לאזור האיים. לאחר טביעת הטיטניק ב-1912, הוקמה סיירת הקרח הבינלאומית (אנ') כדי לעקוב אחר קרחונים, כולל אלו שנמצאו באזורים באוקיינוס בהם הם נמצאים רק לעיתים רחוקות.[1]
מקורות מים מתוקים
לזרם הלברדור יש מהירות שנתית ממוצעת של 20 ס"מ לשנייה,[2] והוא מתחיל עם מים קרים מאוד, בטמפרטורה שנעה בסביבות 1.5 מעלות צלזיוס, מהקוטב הצפוני דרך האי באפין, קנדה ומערב גרינלנד. המים הללו מתאחדים בים לברדור, המושפע מעונתיות וחווה יבוא גדול יותר של מים מתוקים במהלך סוף האביב ותחילת הקיץ, עם זרימת הנהרות והמסת קרחונים.[3]
למחזור האוקיינוסים באזורים התת-קוטביים בצפון האוקיינוס האטלנטי יש שינויים עונתיים עקב זרם הלברדור עם המים הקרים והמתוקים והזרם הצפון אטלנטי (אנ') החם והמלוח, כמו גם עם שינוי ברוחות, ובגלי חום ותהליכים של המסה והיווצרות קרח. ישנם שני חלקים המרכיבים את זרם הלברדור: החלק הראשון הוא ברוקליני, כלומר הצפיפות תלויה בטמפרטורה ובלחץ, ומונעת ציפה בגלל המים המתוקים המגיעים מהצפון. החלק השני עמוק יותר והוא ברוטרופי, כלומר הצפיפות תלויה רק בלחץ, ומגיעה לעומק של כ-2,500 מטר.[4]
מפרץ באפין ומצר הדסון הם התורמים הגדולים ביותר של המים המתוקים לזרם לברדור. ההדסון הוא ערוץ צר שאורכו כ-400 ק"מ ומהווה את הפתח למערכת מפרץ הדסון המחוברת לים לברדור, ותורמת כ-50% מהמים המתוקים של זרם לברדור. מפרץ הדסון מכוסה בקרח בחורף ונטול קרח בקיץ, הוא כולל 42 נהרות, התורמים למי נגר הנהר.[5] זרם לברדור מורכב מזרימת מצר הדסון, או הזרם הדרום מזרחי, הנפגש עם מצר דייוויס וזרם מערב גרינלנד (אנ'). זרם זה זורם לאחר מכן דרומה, דרך ניופאונדלנד והכף הפלמית (אנ') ולאורך המדף היבשתי. חלק מהזרם הזה נע מערבה לאורך המדרון היבשתי ליד נובה סקוטיה, ובסופו של דבר מגיע מצפון לזרם הגולף.[2] הזרם מקיים אינטראקציה עם זרם הגולף והזרם הצפון-אטלנטי ויוצר את זרם הגבול המערבי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ International Ice Patrol | Navigation Center, www.navcen.uscg.gov
- ^ 2.0 2.1 Gang Li, David J. W. Piper, The influence of meltwater on the Labrador Current in Heinrich event 1 and the Younger Dryas, Quaternary Science Reviews 107, 2015-01-01, עמ' 129–137 doi: 10.1016/j.quascirev.2014.10.021
- ↑ G. Mertz, S. Narayanan, J. Helbig, The freshwater transport of the labrador current, Atmosphere-Ocean 31, 1993-06-01, עמ' 281–295 doi: 10.1080/07055900.1993.9649472
- ↑ Guoqi Han, Zhaoshi Lu, Zeliang Wang, James Helbig, Nancy Chen, Brad de Young, Seasonal variability of the Labrador Current and shelf circulation off Newfoundland, Journal of Geophysical Research: Oceans 113, 2008 doi: 10.1029/2007JC004376
- ↑ Fiammetta Straneo, François Saucier, The outflow from Hudson Strait and its contribution to the Labrador Current, Deep Sea Research Part I: Oceanographic Research Papers 55, 2008-08-01, עמ' 926–946 doi: 10.1016/j.dsr.2008.03.012
זרם לברדור40629546Q47954