הילד שצעק זאב
הילד שצעק זאב הוא אחד ממשלי איזופוס, שמספרו 210 על פי סיווג פרי.[1] ממנו נגזר הביטוי האנגלי "לצעוק זאב" (to cry wolf), המוגדר כ"לתת אזעקת שווא" ב-Brewer's Dictionary of Phrase and Fable[2] ומפורש במילון האנגלי של אוקספורד כרצון להעלות טענות שווא, וכתוצאה מכך הטענות האמיתיות הבאות אינן אמינות.[3]
המשל
הסיפור עוסק בילד רועה צאן שמטעה פעם אחר פעם את תושבי הכפר לחשוב שזאב תוקף את צאנו. כאשר מופיע זאב אמיתי והילד קורא לעזרה, תושבי הכפר מאמינים כי מדובר באזעקת שווא נוספת, והכבשים נטרפות על ידי הזאב. בגרסה פואטית מאוחרת יותר של המשל (בשפה האנגלית), הזאב אף טורף גם את הילד. זה קורה ב-"Fables for Five Years Old" מאת ג'ון הוקהאם פריר (1830),[4] ב-"Aesop & Hyssop" של ויליאם אלרי לאונרד (1912)[5] ובפואמה של המשורר לואיס אונטרמאייר משנת 1965.[6]
מוסר ההשכל הנאמר בסוף הגרסה היוונית הוא, "זה מראה כיצד שקרנים מתוגמלים: גם אם הם אומרים את האמת, אף אחד לא מאמין להם". זוהי הצהרה שיוחסה לאריסטו על ידי דיוגנס לארטיוס בספרו "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים", שבה נשאל החכם מה מרוויחים בכך אלו שמספרים שקרים והוא ענה "שכאשר הם מדברים אמת לא מאמינים להם".[7] ויליאם קקסטון סוגר באופן דומה את גרסתו בהערה ש"אנשים לא האמינו לו בקלילות כיוון שהיה ידוע בתור שקרן".[8]
במקור תנאי נכתבו דברים דומים:
ר' שמעון אומר: כך עונש של בדאי, שאפילו דובר אמת - אין שומעין לו. שכן מצינו בבניו של יעקב שכיזבו לאביהן בתחלה, האמין להם, שנאמר: "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (בראשית, ל"ז, ל"א), וכתיב "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי" (בראשית, ל"ז, ל"ג). אבל באחרונה, אף על פי שדברו אמת לפניו, לא האמין להם שנאמר: "וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם" (בראשית, מ"ה, כ"ו).
— אבות דרבי נתן, פרק ל', פסקה ד'
היסטוריה
הסיפור הוא מהתקופה הקלאסית, אך מכיוון שהוא תועד רק ביוונית ולא תורגם ללטינית עד המאה ה-15, הוא החל לצבור תפוצה רק לאחר שהופיע באוסף המשלים של היינריך שטיינהאול וכך התפשט בשאר אירופה. מסיבה זו, לא הייתה כותרת מוסכמת לסיפור. קקסטון נתן לו את הכותרת "Of the child whiche kepte the sheep" (על הילד שהשגיח על הכבשים, 1484), הירונימוס אוזיוס "De mendace puero" (הילד ששיקר, 1574), פרנסיס בארלו "De pastoris puero et agricolis" (על ילד הצאן והאיכרים, 1687), רוג'ר לסטריינג' "A boy and false alarms" (ילד ואזעקות השווא, 1692) וג'ורג' פיילר טאונסנד "The shepherd boy and the wolf" (ילד הרועים והזאב, 1867). תחת השם האחרון אדוארד יוז הקליט אותו בתור הראשון מתוך עשרה "שירים ממשלי איזופוס" (Songs from Aesop's Fables) לקולות ילדים ופסנתר, בגרסה פואטית מאת פיטר ווסטמור (1965).[9]
מורים השתמשו במשל כסיפור אזהרה לגבי אמירת האמת, אבל ניסוי חינוכי בעשור הראשון של המאה ה-21 העלה שקריאת המשל מגדילה את הסבירות של הילדים לשקר; לעומת זאת, קריאה על ג'ורג' וושינגטון ועץ הדובדבן[א] הפחיתה את הסבירות הזו באופן דרמטי.[10] לפיכך, הסוגסטיות והתוצאה החיובית של ההתנהגות המתוארת, נראית המפתח להוראה מוסרית של הצעירים. עם זאת, כאשר עוסקים בהתנהגותם המוסרית של מבוגרים, סמואל קרוקסול שאל, בהתייחס לאלרמיזם פוליטי, "כאשר אנו נבהלים מסכנות דמיוניות ביחס לציבור, עד שהצעקה נעשית שחוקה ונדושה למדי, כיצד ניתן לצפות שאנו נדע מתי להגן על עצמנו מפני [סכנות] האמיתיות?".[11]
זאב זאב
בעברית ידוע גם הביטוי זאב זאב, המשמש לתופעה שבה אדם מרבה בהתרעות שווא, ולכן חדלים להאמין לו. לעיתים ניתנות ההתרעות השגויות בזדון, למשל מתוך רצון להשתעשע, אך הבעיה מחמירה כאשר ההתרעות השגויות ניתנות בתום לב, עקב הערכה שגויה. לעיתים במצב כזה לא רק מקבלי ההתרעה חדלים לתת אמון במתריע, אלא אף הוא עצמו חדל להאמין ביכולתו לתת התרעת אמת.
מקרים ידועים
מלחמת יום הכיפורים
ערך מורחב – כוננות כחול לבן
בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים נתן אמ"ן בעקבות מידע שנתקבל מאת אשרף מרואן שתי התרעות, בדצמבר 1972 ובמאי 1973, על מלחמה בפתח. ההתרעות, ובמיוחד השנייה שבהן, גרמו להכרזת כוננות בצה"ל ולגיוס חיילי מילואים, אך בסופו של דבר לא פרצה מלחמה. התרעות שווא אלה היו בין הגורמים לכך שסימנים מעידים רבים על כוונתן של מצרים וסוריה לתקוף את ישראל התקבלו בספקנות אצל מקבלי ההחלטות, שחששו ממופע נוסף של "זאב זאב".
מלחמת עיראק השנייה
המניע הרשמי ליציאתן של ארצות הברית ובנות בריתה למלחמת עיראק היה התרעות המודיעין על הצטיידותה של עיראק בנשק להשמדה המונית. חיפושים קדחתניים אחר נשק כזה, שנעשו בעקבות הפלת משטרו של סדאם חוסיין, העלו חרס. התרעות נוספות של גורמי מודיעין, על פיתוחו המואץ של נשק גרעיני באיראן, מתקבלות בזלזול מה, בפרט באמצעי התקשורת, משום שהן נחשבות לקריאות "זאב זאב".[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ מעשייה לפיה ג'ורג' וושינגטון, בצעירותו, כרת את עץ הדובדבן של אביו. כאשר נשאל האם הוא האחראי למעשה המשובה, השיב וושינגטון העולל: "אני לא מסוגל לשקר אבא, אני עשיתי את זה".
הערות שוליים
- ^ "151. THE BOY WHO CRIED 'WOLF' (Laura Gibbs, translator)". mythfolklore.net.
- ^ The Concise Dictionary...(Cassel Publications 1992)
- ^ "wolf". Compact Oxford English Dictionary. askoxford.com. OUP. ביוני 2005. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2008. נבדק ב-19 בספטמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fable 5, "Of the boy and the wolf"
- ^ ""The Shepherd-boy and the Wolf"".
- ^ "The Boy Who Cried Wolf" by Louis Untermeyer, raynhalfpint.wordpress.com
- ^ Translated by C. D. Yonge: Section XI (apophthegms) of the life of Aristotle (אורכב 21.02.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "תבנית:Not a typo" at mythfolklore.net
- ^ Songs from Aesop's Fables, details on WorldCat
- ^ Po Bronson; Ashley Merryman (2009). Nurture Shock – New Thinking about Children. New York: Grand Central Publishing. pp. 83–84. ISBN 978-0-446-56332-1.
- ^ The Fables of Aesop, Fable CLV; available on Google Books, p. 263
35985167הילד שצעק זאב