ז'ול רנאר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ז'ול רנאר (צרפתית: Jules Renard‏; 22 בפברואר 1864 - 22 במאי 1910) היה סופר צרפתי.

חייו

רנאר נולד בכפר שלון די מן בצפון צרפת, שבסביבתו אביו פיקח על הנחת קווי מסילת הברזל. ב-1868 עברה משפחתו להתגורר בכפר שיטרי לה מין בחבל בורגון. ב-1875–1881 למד בבית ספר תיכון בעיר נוור שבמרכז צרפת. סבל מרגשי נחיתות משום שהיה הבן הצעיר במשפחתו, ורצה להוכיח את יכולתו בכתיבה ובלימודי ספרות. עבר לפריז ולמד שם פילוסופיה, אך משלא התקבל לבית ספר יוקרתי, כתב שירים, נובלות ומחזות קצרים. נעשה חבר בחוגים הספרותיים של פריז שנפגשו בבתי הקפה שבעיר, והחל לפרסם מאמרים בעיתונים. ב-1885–1886 שירת בצבא הצרפתי בעיר בורז' בחבל ברי. ב-1888 נשא לאישה את מארי מורנו. הזוג התגורר בפריז, אך נהג לבלות מספר חודשים בשנה בכפר ילדותו של רנאר, שיטרי לה מין.

ז'ול רנאר קיבל את השראתו בכתיבה מחיי הכפר. הוא התפרסם בשל הנובלה "ראש גזר", המשקפת את זיכרונות ילדותו בכפר. ב-1896 פרסם "סיפורים עממיים" שבהם עשה האנשה של חיות, ולהפך: תיאר אנשים המדברים ומתנהגים כחיות. במשך שלוש עשרה השנים האחרונות לחייו כתב "יומן", מקור עשיר על החיים הספרותיים בפריז של תקופתו, ותיאור חודר של סופרים ומדינאים צרפתיים, המעיד על סגנונו האירוני ועל שליטתו המעולה ברזי השפה הצרפתית. ז'ול רנאר הכיר באופן אישי את מנהיגי הסוציאליזם הצרפתי, לאון בלום וז'ן ז'ורס, ופרסם מאמרים בעיתונות הסוציאליסטית של פריז. הוא היה לוחם שלום והתנגד להשתלטותם של אנשי צבא ושל אנשי דת על המדינה. הוא אמר: "יש לי נפש אנטי דתית ולב של נזיר." ב-1907 נבחר לחבר "אקדמיית גונקור" בעזרתו של אוקטב מירבו. ז'ול רנאר נפטר ב-1910 כתוצאה מהסתיידות עורקים, ונקבר בכפר ילדותו, שיטרי לה מין. ב-1925 יצא לאור ה"יומן" של ז'ול רנאר.

ספריו שתורגמו לעברית

על טווסים ובני אדם; סיפורי טבע, תרגם אבנר בהט, ציורים טולוז לוטרק, תל אביב: גוונים, 2003.
פראנסוא ראש גזר, מצרפתית: רפאל אליעז, מרחביה: ספרית פועלים ('דורון-מופת'), 1950.
ראש גזר: הסיפור והמחזה, תרגמה: נורית פלד-אלחנן; אחרית דבר: יהושע ישועה, ירושלים: כרמל, 2000.
צַיָּד התמונות: (סִפּוּרים מן הטבע); בלוית ס"ח רשומים בשחור מאת בונר; מצרפתית: חיים אברבאיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"ד.