ז'אק מאהפר
ז'אק מָאהְפַר (פרסית: ژاک ماهفر; נולד 14 במרץ 1931) הוא איש עסקים יליד אספהאן שבמרכז איראן. הוא עוסק שנים רבות בסחר תרופות. הוא הגה רעיון להקים בתי חרושת לייצור תרופות באיראן, אולם התוכנית נגנזה עם פרוץ המהפכה האסלאמית של האייתוללה ח'ומיני. הודות לפעילות פילנתרופית ענפה באיראן, אירופה, ישראל וארצות הברית, הוא זכה לתעודות הוקרה רבות, ביניהם אות לגיון הכבוד של צרפת ועיטור נשיא מדינת ישראל.
משפחה והשכלה
ז'אק מָאהְפַר נולד בשכונת היהודים ג'וּבָּארֶה, באספהאן שבמרכז איראן. שם לידתו היה זכריה. אמו נקראה מַנְזָל ואביו חָג' הילל מָאהּ-גֶרֶפְתֶה. משפחה בת שבע הנפשות (הכוללת שלושה בנים ושתי בנות) חיה בחדר אחד בנוי מטיט, בעל מחסן אחורי ומרתף טחוב ואפל. זו הייתה שכונת היהודים הענייה, ליד שתי האחרות שנקראו דַּרְדַשְׁת וגוֹלְבַּהָאר. השכונה, בעלת סמטאות צרות, וכולה בנויה מבתי טיט.
התושבים חיו בפחד מתמיד מפני מעשי הטרדה של בריונים מוסלמים המוסתים על ידי אנשי דת. אלה היו בוזזים את רכושם, פוגעים בגופם ומשפילים אותם. גם תלמידי בית ספר יהודים סבלו מנחת זרועם של בריונים אלה בזמן ההליכה לבית הספר או חזרה לביתם. באותה תקופה היהודים היו מנועים מלעסוק במקצועות רבים באיראן וכולם כרובם עסקו במלאכות בעלות הכנסה נמוכה, ובעיקר ברוכלות. אולם, במרוצה הזמן חל שיפור במצבם של היהודים והוסרו מעליהם חלק מן המגבלות. כתוצאה מכך הם הצליחו לשפר את רמת חייהם.
את ארבע השנים הראשונות של בית ספר יסודי העביר מאהפר בבית ספר מיסיונרי בשם "בֶּהֶשְׁת אָיִין". לאחר מכן עבר לבית ספר "אליאנס" (כל ישראל חברים) עד גמר חטיבת הביניים, ומשם לבית ספר הכללי "אַדַבּ". רמת ההוראה בכל בתי ספר האלה הייתה גבוהה יחסית. בגיל 12 הצטרף לתנועת החלוץ ושם התוודע לתרבות הישראלית ולשפה העברית.
עסקים ומסחר
ההיכרות הראשונית שלו עם עסקי התרופות והרפואה הייתה בזמן שרופא יהודי בשם ד"ר מנזור-אללה הציע לאביו שירשה לו ללוות אותו במסעותיו לכפרי האזור ויהיה לו לעזר. ד"ר מנזור-אללה היה רופא נודד שביקר בכפרים הקרובים לעיר ושם עסק בריפוי החולים. כתמורה קיבל עופות, ביצים ודברי מזון אחרים. הרופא העניק לז'אק חלק קטן מ"הכנסתו" היומית. מאהפר עסק מדי פעם גם ברוכלות בתוך העיר: הוא היה קונה סבון, מברשות וסחורות דומות ומציע אותם לעוברים ושבים ברחוב.
בשנת 1948 חלה אביו בשחפת עצמות. באותה תקופה באיראן, זו הייתה מחלה מסוכנת וכמעט חשוכת מרפא. הטיפולים בעיר אספהאן לא הועילו ולכן הוחלט להעבירו לטהראן. כתוצאה מכן, ז'אק נאלץ להפסיק את לימודיו בכיתה י"א וללוות את אביו לאשפוז באחד מבתי חולים בבירה. הוא גם נאלץ לחפש עבודה כדי לשאת בעול פרנסת המשפחה.
הוא התחיל לעבוד בבית מרקחת "רֵי" בדרום טהראן בתור שוליה. המקום היה שייך לד"ר מוסא בְּרָאל, אחד ממכובדי הקהילה היהודית בעיר. הוא עבד שש עשרה שעות ביום כנער שליחויות, בתמורה לשכר דל של שלושה טומאן ליום. אף על פי כן, עבודה זו הקנתה לו ניסיון רב חשיבות בענייני עסקים, ועזרה לו להקים עסקים משלו בשנים שלאחר מכן.
הוא הקים את חברת "מאהפר" בשותפות עם שני אחיו, סעיד (ציון) וגורג'י (דניאל) והצליח במרוצת הזמן להשיג זיכיונות של כמה חברות תרופות גדולות באירופה, כולל החברה השוודית "אסטרה" (אנ'). העסקים התרחבו אט אט והחברה העסיקה עשרות רופאים, מקדמי מכירות ועובדים אחרים. בשלב מאוחר יותר הוא השיג רישיונות לייצור כמה תרופות באיראן עצמה.
מאז תחילת ההצלחות בעולם העסקים, מאהפר התחיל גם בפעילות פילנתרופית במטרה לשרת את הקהילה ואת המדינה. במסגרת פעילות זו הוא עזר לרוב עובדי החברה לרכוש בתי מגורים. הוא גם מימן בניית עשרה בתי ספר לתושבי אזורי העוני לפי בקשת המדינה. כמו כן, הוא עזר בהקמת בית אבות ושלושה בתי ספר יהודיים.
בשנים שלאחר מכן הוא הגיש תוכנית מפורטת לגנרל ד"ר עבדל-כרים איאדי, רופאו הפרטי של השאה וכן ראש האגף הרפואי בצבא איראן, להקים בית חרושת לייצור תרופות עבור הצבא, כדי להוזיל עלויות, לחסוך במט"ח ואף גם לייצא תרופות למדינות השכנות. המיזם יכול היה גם לעזור לכניסת טכנולוגיות חדשות לתעשייה באיראן.
חברת "אסטרה" השוודית לייצור תרופות הייתה בין הראשונות שקדמה בברכה יוזמה זו. גם כמה חברות משווייץ, איטליה והולנד הראו התעניינות. סוכם ליישם את הפרויקט בשיתוף עם אגף האפסנאות האזרחית של הצבא (אֶתֶּכָּא) שהייה ספק התרופות העיקרי ליחידות הצבא. המיזם התגלגל ואף הגיע לשלבים רגישים ונחתם הסכם עם חברת "אסטרה". ההסכם קיבל גם את ברכתו של המלך עצמו (בהיותו גם המפקד העליון של צבא איראן). אולם, התוכנית נגנזה עם תחילת המהומות שהובילו למהפכה האסלאמית בפברואר 1979.
במשך שנות פעילותו העסקית בתוך איראן, מאהפר קשר קשרי ידיעות ועסקים עם רבים מן האישים בעלי השפעה במדינה בתחומי תרופות ורפואה, ביניהם, ד"ר מנוצ'הר אקבאל (אנ'), אשר נתמנה בשנת 1957 לראש ממשלת איראן, ד"ר איאדי, ד"ר ג'האן-שאה צאלח שהייה שר הבריאות ומשפחת ח'וסרו-שאהי בעלת חברות עסקיות גדולות. הוא גם זכה להיות אחד מראשי הקהילה היהודית ובפעילותו זכה להערכה מצד הרב הראשי של יהודי איראן, החכם ידידיה שופט.
הגירה מאיראן
זמן קצר לאחר המהפכה האיסלאמית ועקב השתלטות המשטר המהפכני על רוב ענפי העסקים והמסחר הרווחיים במדינה, מאהפר נאלץ לוותר על בעלות חברת "מאהפר", להעביר אותה לרשות המשטר ולוותר על כל זכויותיו וזכויות אחיו בחברה זו. בחברת הנציג הרשמי של המשטר הוא נסע למדינות אירופה כדי להסדיר את העברת הזיכיונות לבעלות המדינה.
זמן קצר לאחר השלמת המשימה ביולי 1979, הוא נאלץ לעזוב את איראן יחד עם בני משפחתו ולצאת לגלות. המשפחה התגוררה בתחילה בלוס אנג'לס שבארצות הברית. אבל אחרי שהייה קצרה שם, החלה לחפש מגורים אחרים, ולבסוף השתקעה בז'נבה.
במקום מגוריו החדש, מאהפר הצליח לשקם את עסקיו כמעט מאפס ולהגיע לשגשוג תוך זמן קצר. בז'נבה הוא קשר קשרי ידידות עם אנשים מכובדים מקרב הקהילה היהודית והציבורית, כולל המשפטן מוריס אברם (אנ'), לשעבר שגריר ארצות הברית במוסדות האו"ם בז'נבה, שהקים לאחר מכן את ארגון UN Watch כדי לעקוב אחרי פעילות מוסדות האו"ם.
שירות לאנושות
עוד בתקופת נעוריו מאהפר הקים קשר אמיץ עם מדינת ישראל. הוא התיידד עם יגאל אלון בתפקידו כשר החוץ וקשר קשרים עם רבים מראשי מדינת ישראל ואנשי פוליטיקה וחברה. הוא היה בקשר עם יצחק רבין, אריאל שרון ואהוד ברק ששלושתם כיהנו תקופה מסוימת כראשי ממשלת ישראל. הוא התיידד גם עזר ויצמן שכיהן כנשיא המדינה. במקביל הוא הגיש עזרה פילנתרופית למוסדות התרבות, הרפואה והמדע בישראל. על כך הוא זכה ללוחות הוקרה ותעודות כבוד רבים.
אותות כבוד
ביושבו בז'נבה, מאהפר קשר קשרי ידידות ושיתוף פעולה גם עם ראשי הקהילה היהודית בצרפת ונעזר בהם במאמציו להביא לשחרור 13 יהודים שנעצרו בשיראז (בדרום איראן) באשמת "ריגול לטובת ישראל". הוא ביקש את עזרתו של קופי ענאן, מזכ"ל האו"ם. הודות למאמצים אלה ואחרים, הנשיא ניקולא סרקוזי נשיא צרפת החליט להעניק לו את אות לגיון הכבוד.
גם בישראל, הוא הקים שני בתי כנסת ומימן הקמתם של כמה מרפאות ומוסדות רפואיים אחרים, כולל מרפאות לרפואת שיניים בשכונות החלשות בערים שונות. במסגרת פעילותו בענייני תרבות, הוא תרם למימון פרסומם של עשרות ספרים בתחומי אקדמיה וספרות. הוא גם הצטרף לחבר הנאמנים של מפעל התרבות "אנציקלופדיה איראניקה" בניו יורק כדי לתרום את חלקו לאיראן ותרבותה.
הודות לכל הפעילות הפילנתרופית הזו, הנשיא שמעון פרס העניק לו את עיטור נשיא מדינת ישראל ב-30 בינואר 2014. הוא היה בין הלא-ישראליים הבודדים שזכו לכבוד זה, לצידם של הנרי קיסינג'ר, הנשיא ביל קלינטון, הנשיא ברק אובמה וכן אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה.
מקורות
- הספר "מנער שליח ליזם בכיר, זכרונותיו של ז'אק מאהפר", תל אביב, דצמבר 2015 ליזם בכיר מנער שליח, באתר jmahfar.com
- שבועון "פיאם" (בפרסית) ניו-יורק, גליונות 704, 814, 816, 954, 990
- הירחון "רה-אוורד" לוס-אנג'לס", קיץ 2012
- מאמר, "اعطای مدال افتخار ریاست جمهوری اسرائیل به ژاک ماهفر یهودی" [1]
- אתר, "آفرینی - خاطرات ژاک ماهفر - بازگشت به .." از کارگری تا کارآفرینی - خاطرات ژاک ماهفر, jmahfar.com
- מאמר, " رونمایی از کتابی تازه درباره زندگی یهودیان ایرانزمین - فردا" رونمایی از کتابی تازه درباره زندگی یهودیان ایرانزمین, رادیو فردا (בפרסית)
- סרטון, "نشه امیر درباره کتاب و ..." YouTube, www.youtube.com
- מאמר, "نقد و معرفی : امیر حسین دیانی" [2]
לקריאה נוספת
- הספר "מנער שליח ליזם בכיר, זכרונותיו של ז'אק מאהפר" למכירה באתר ההוצאה לאור [3]
29208695ז'אק מאהפר