ז'אן תורל
,_par_Antoine_Vestier.jpg) | |
| ז'אן תורל בגיל 89, 1787 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1698 Orain, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1807 (בגיל 108) טור, צרפת |
| השתייכות | חיל רגלים |
| דרגה | טוראי |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת הירושה הפולנית | |
| עיטורים | |
| |
ז'אן תורל (הגייה צרפתית: [tyʁɛl]; 6 בספטמבר 1698 – 10 במרץ 1807)[1] היה איש הצבא הצרפתי, בן מאה, בעל קריירה ארוכה במיוחד שנפרשה על פני למעלה מ-75 שנות שירות בגדוד טוראן. נולד בתקופת שלטונו של לואי ה-14 ומת בתקופתו של נפוליאון הראשון, תורל חי בשלוש מאות שונות, גילו אומת.
קריירה צבאית
תורל נולד באוריין, בורגון ב-1698. הוא התגייס ב-17 בספטמבר 1716 לריגימנט דה טוראיין בגיל 18.[2] תורל נולד, בבורגון ב-1698. הוא התגייס ב-17 בספטמבר 1716 ל-ריגימנט דה טוראיין בגיל 18. הוא שירת שם 75 שנים בסך הכל, תחת לואי ה-15 ולואי ה-16, עד 29 בינואר 1792.[2]
ת'ורל נפצע קשה בשני קרבות במהלך שירותו הצבאי. בשנת 1733, במהלך המצור על קהל, הוא נורה בחזהו על ידי מוסקט, ובקרב מינדן בשנת 1759, הוא ספג שבעה פגיעות חרבות, כולל שש בראשו. שלושה מאחיו נהרגו בקרב פונטנוי ב-1745. אחד מבניו של ת'ורל היה רב-טוראי ותיק באותה פלוגה; הוא נהרג בקרב ה"קדושים", קרב ימי שהתרחש ב-12 באפריל 1782 מול חופי דומיניקה, איי הודו המערבית, כחלק ממלחמת העצמאות האמריקאית.[2]
חייל ממושמע היטב של חיל הרגלים הקו, ת'ורל זוכה רק פעם אחת במהלך כל הקריירה שלו, במהלך המצור על ברגן אוף זום ב-1747 כשהחיילים הצרפתיים כבשו את המצודה. הוא נזעק בגלל שדלתות המבצר היו סגורות, והוא הרחיק את חומותיו כדי להיכנס, על מנת שלא יחמיץ את הגיוס.[2] דוגמה נוספת למשמעת ולכושר הגופני של ת'ורל התרחשה ב-1787. כשהגדוד שלו נצטווה לצעוד לחוף כדי לעלות על ספינות של הצי הצרפתי, ניתנה לו ההזדמנות לנסוע בכרכרה בשל גילו המתקדם. ת'ורל בן ה-88 סירב להצעה וצעד את כל המרחק ברגל, וקבע כי מעולם לא נסע בעבר בכרכרה ולא התכוון לעשות זאת באותה עת[2] ענוותנותו של ת'ורל התבטאה בסירובו הנחוש לקבל כל קידום בדרגות. למרות הישגיו המרשימים בשדה הקרב, הוא בחר להישאר בדרגה נמוכה לאורך כל הקריירה הצבאית שלו, תוך שמירה על צניעות רבה.[3][4]
כבוד ופרסים
בתקווה לשפר את שיעורי הגיוס, הקים לואי ה-15 את ה-Médaillon Des Deux Épées ('מדליית שתי החרבות') בצו מלכותי ב-1771. זה היה העיטור הצבאי הראשון בצרפת אליו יכול היה להיות זכאי מגויס. מדליה זו הוענקה בתחילה לחיילים ששירתו בצבא הצרפתי, כפרס על אריכות ימי שירותם. הצו הוארך ב-1774 כך שגם מלחים של הצי הצרפתי היו זכאים לקבל את המדליה. חייל או מלח היה צריך לשרת במשך 24 שנים כדי להיות זכאי ל-Médaillon Des Deux Épées.[5] תורל זכה במדליון דה דו אפי בשנת 1771, השנה שבה הוקמה המדליה, כהוקרה על תקופות זמן של 24 שנים (1716–1740 ו-1740–1764) שבמהלכן כיהן עד אז.
ב-8 בנובמבר 1787, ת'ורל הוצג בפני חצר המלוכה בארמון ורסאי. מלך צרפת, לואי ה-16, בן ה-33, פנה אל בן ה-88 בצורה מכבדת כ"אבא", ושאל אם ת'ורל יעדיף לזכות ב-Ordre Royal et Militaire de Saint-Louis ('המסדר המלכותי והצבאי של סנט לואיס') או במדיון שלישי דה דו אפי. מדליה, כהוקרה על התקופה מ-1764 עד 1788.[2] זו הייתה בקשה מאוד יוצאת דופן – לא רק בגלל שגברים מגויסים ותתי-קצינים לא היו זכאים בדרך כלל לקבל את ה־Ordre Royal et Militaire de Saint-Louis, שהיה שמור בדרך כלל לקצינים של הצבא או הצי.[6] לא רק בגלל שגברים מגויסים ותתי-קצינים לא היו זכאים בדרך כלל לקבל את הOrdre Royal et Militaire de Saint-Louis, שהיה שמור בדרך כלל לקצינים של הצבא או הצי, אלא גם בגלל שעדיין נותרו לתורל עוד ארבעה חודשי שירות צבאי להשלים לפני שהוא זכאי למדליית מדליון דה דו אפי שלישית. ת'ורל בחר לקבל את מדליון דה דו אפי השלישי, בתנאי שהמלך עצמו יצמיד את המדליה למדיו. לואי ה-16 נענה לבקשה. הרוזן ד'ארטואה הציע לת'ורל את חרבו, ונשות החצר העמידו לרשותו כרכרה במהלך שהותו באזור פריז.[2] המלך גם העניק לת'ורל פנסיה שנתית של 300 ליברות. מעט מאוד גברים סיימו אי פעם את 48 שנות השירות הצבאי שנדרשו כדי לקבל מדליה שנייה. ת'ורל היה היחיד שקיבל את המדליה שלוש פעמים.[2][5] בשנת 1788 שילמו קציני הגדוד שלו במשותף עבור דיוקן של ת'ורל שיצויר על ידי אנטואן וסטייר (ראה לעיל).
ב-26 באוקטובר 1804, בגיל 106, הפך ת'ורל לאחד המקבלים הראשונים של הלגיון הכבוד החדש שהוקם לאחרונה, העיטור הגבוה ביותר בצרפת. נפוליאון הראשון גם גמל לו בפנסיה של 1,200 פרנק. מאוחר יותר הוא מונה ל"חייל המבוגר ביותר באירופה". הוא נשאר בריא בגופו וברוחו לאורך חייו הארוכים להפליא. הוא נפטר בטור ב-10 במרץ 1807, בגיל 108, לאחר מחלה קצרה.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Base Léonore" (בצרפתית). נבדק ב-2013-07-23.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Brown, Charles Brockden; Walsh, Robert (1808). "Foreign literary and philosophical intelligence". The American register: or general repository of history, politics and science. Part II for 1807. Vol. II. Philadelphia: C & A. Conrad and Company. p. 408.
- ^ La Sabretache (societe d'etudes d'histoire militaire) (1895). "Le médaillon de vétérance". Carnet de la Sabretache: revue militaire rétrospective (בצרפתית). Vol. III. Nancy, Meurthe-et-Moselle, Lorraine, France: Berger-Levrault et Cie. pp. 264–73. נבדק ב-2011-07-04.
- ^ "n°329, 29 thermidor an IX". Gazette Nationale ou Le Moniteur Universal (בצרפתית). Paris: Charles-Joseph Panckoucke. 17 באוגוסט 1801.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 Champenois, Marc (2011). "Médaillon Des Deux Épées". Les Décorations (בצרפתית). France Phaleristique: Le site des ordres, décorations et médailles officielles de France. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2011. נבדק ב-2011-07-04.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mazas, A; Anne, T (1860). Histoire de l'ordre royal & militaire de Saint Louis, depuis son institution en 1693 jusqu'en 1830 (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2017. נבדק ב-4 ביולי 2011.
{{cite book}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ז'אן תורל".
ז'אן תורל40054260Q3174799