ועדת קרבאך
ועדת קרבאך (בארמנית: Ղարաբաղ կոմիտե) הייתה קבוצה של אינטלקטואלים ארמנים אשר עמדו בראש תנועת המחאה למען נגורנו קרבאך, ואשר הפכה עד מהרה לתנועה פוליטית רחבה יותר, המתנגדת לשלטון ברית המועצות בארמניה. ארמנים רבים ראו במנהיגי ועדת קרבאך את מנהיגי האומה דה פקטו, בשנות ה-1980 המאוחרות.[1] הוועדה הוקמה ב-1988, במטרה המוצהרת של איחוד נגורנו קרבאך עם ארמניה. חברי הוועדה נעצרו על ידי השלטונות הסובייטים ב-11 בדצמבר 1988 בהאשמת שיבוש סיוע הומניטרי מאזרבייג'ן לאחר רעידת אדמה בארמניה ב-7 בדצמבר 1988. לאחר ששוחררו ב-31 במאי 1989, הם הקימו את התנואה הלאומית הפאן -ארמנית.[2] ב-1990, עיתון ניו יורק טיימס תיאר את הוועדה בתור "הקבוצה הלאומית המשפיעה ביותר בארמניה."[3] מנהיג הקבוצה, לבון טר-פטרוסיאן, היה לנשיא ארמניה הראשון לאחר שזכתה בעצמאותה.
חברים
- לבון טר-פטרוסיאן
- וזגן מנוקיאן
- בבקן אררקציאן
- אשוט מנצ'וריאן
- ואנו סירדגהיאן
- סילבה קפוטיקיאן
- רפאל גאזריאן
- סמסון גאזריאן
- המברטסום גלסטיאן
- דאוויט ורטניאן
- סמואל גבורגיאן
לקריאה נוספת
- Galstyan, Hambardzum (2013). Unmailed Letters. Translated by Agop J. Hacikyan. London: Gomidas Institute. מסת"ב 978-1909382015.
- Malkasian, Mark (1996). "Gha-ra-bagh!": The Emergence of the National Democratic Movement in Armenia. Detroit: Wayne State University Press. מסת"ב 978-0814326046.
הערות שוליים
- ^ ARMENIAN CAPITAL IS ROUSED BY CALLS FOR NEW FREEDOMS, By BILL KELLER, THE NEW YORK TIMES, September 5, 1988
- ^ Adalian, Rouben Paul (2010). Historical dictionary of Armenia. Lanham, Maryland: Scarecrow Press. p. 158. ISBN 978-0-8108-6096-4.
- ^ Fein, Esther B. (29 במאי 1990). "EVOLUTION IN EUROPE; Armenia Fighting Levels Off; Toll Is 23". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)
31212041ועדת קרבאך