וסילי איבנוביץ' צ'פאייב
 | |
| לידה | 9 בפברואר 1887 |
|---|---|
| נהרג | 5 בספטמבר 1919 (בגיל 32) |
| כינוי | צ'פיי (Чапай) |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1908–1919 (כ־11 שנים) |
| דרגה | מפקד חטיבה |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד יחידות שדה רגליות | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| הנצחה | |
| רחובות, יישובים, פסלים | |
וַסִילִי אִיבָנוֹבִיץ' צָ'פַּאיֶב (ברוסית: Василий Иванович Чапаев; 9 בפברואר 1887 – 5 בספטמבר 1919) היה חייל בצבא האימפריה הרוסית ולאחר מכן מפקד בצבא האדום.
על אף הישגיו הצנועים יחסית בקרבות, צ'פאייב הפך לאחד מהגיבורים המזוהים ביותר של הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה בזכות הספר שכתב עליו הפוליטרוק ששירת ביחידתו דמיטרי פורמנוב והסרט "צ'פאייב" שצולם על פיו וזכה להצלחה עצומה ברוסיה וגם להכרה בינלאומית. צ'פאייב – יחד עם כמה מחבריו ליחידה – היו גם לנושאן של בדיחות רוסיות רבות.
ביוגרפיה
ישנן מספר גרסאות לגבי מקום הולדתו של צ'פאייב. לפי המהדורה משנת 1930 של האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, צ'פאייב נולד בעיר בלקובו (Балаково) שבמחוז סמרה. משפחתו אכן התגוררה בבלקובו בין השנים 1897–1908, אך באחת מן ההקרנות הראשונות של הסרט "צ'פאייב", בני הכפר בּוּדַיְקָה (Будайка) בצ'ובשיה (כיום חלק מהעיר צ'בוקסרי) זיהו אותו - אף על פי שזה היה שחקן, ואכן נמצאו מסמכים שלכאורה מאשרים זאת. אביו של צ'פאייב היה ממוצא ארזיה ואמו ממוצא רוסי וצ'ובשי.[1]
צ'פאייב גויס לצבא האימפריה הרוסית בשנת 1908. נלחם במלחמת העולם הראשונה, עוטר בארבעה עיטורי גאורגי ה"קדוש" על הצטיינות בקרבות והועלה לדרגת רב-סמל. ב-1917 הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ובמלחמת האזרחים שפרצה בעקבות מהפכת אוקטובר לחם לצד האדומים. מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-138 בבחירות דמוקרטיות שהונהגו אז בצבא האדום. היחידות תחת פיקודו כבשו מידי הצבא הלבן את הערים סמרה, וולסק (Вольск), וסיזרן (Сызрань) וקבעו בהן את המשטר הסובייטי. כן השתתפו בהתקפות על הערים אורנבורג ואורלסק (Уральск).
בנובמבר 1918 נשלח צ'פאייב ללימודים במטה הכללי של הצבא האדום, אך בינואר 1919 חזר לחזית. חייליו הביסו שלוש אוגדות של הצבא הלבן וכבשו את העיר אופה, ועל כך זכה צ'פאייב בעיטור הדגל האדום.
בסוף קיץ 1919 עבר הרגימנט של צ'פאייב לחזית אורל. ב-5 בספטמבר יחידתו נמצאה בעיירה לבישצ'נסק (Лбищенск) ומנקודה זו עקבותיו של צ'פאייב אבדו; ביום הזה כנראה מצא את מותו. נסיבות מותו המדויקות אינן ידועות. ברור שהמקום הותקף על ידי קוזאקים שלחמו לצד הצבא הלבן. על פי התיאור בספר של פורמנוב ובסרט על פיו, צ'פאייב טבע כשניסה לחצות בשחייה את נהר אורל. לפי גרסתם של שני חיילים הונגרים אשר שירתו ברגימנט של צ'פאייב, הוא נורה על גדת הנהר. החיילים ניסו להעביר את מפקדם הפצוע לגדה השנייה, ושם ראו שהוא מת וקברוהו. הגדה שבה הוא נקבר, לפי גרסה זו, מוצפת היום.[2] בכל מקרה, מעולם לא התקבלה ידיעה רשמית על כך שגופתו נמצאה.
השפעה תרבותית
הרומן "צ'פאייב" נכתב בשנת 1923 על ידי הפוליטרוק דמיטרי פורמנוב ששירת עמו. על פי האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, פורמנוב הציג את צ'פאייב כגיבור רומנטי המוביל את מרד העם הפשוט למען ניצחון המהפכה הקומוניסטית. על אף היותו ספר עלילתי, התבססותו על אירועים אמיתיים ותמיכת הממשלה בו גרמה לכך שאנשים רבים ראו בו ביוגרפיה מהימנה של צ'פאייב והאנשים בסביבתו, אך ידוע שאין הדבר כך - חלק מהדמויות בספר דמיוניות, ותיאורי הקרבות אינם מדויקים.
הסרט "צ'פאייב", המבוסס על הרומן של פורמנוב, יצא בשנת 1934 וזכה להצלחה עצומה בתוך ברית המועצות. הוא זכה אף בכמה פרסים בינלאומיים, וקיבע את דמותו של צ'פאייב כאחד החיילים הרוסים הידועים ביותר אי פעם.
ממשלת ברית המועצות טיפחה את מורשת צ'פאייב - על שמו נקראו יחידות בצבא האדום, רחובות בעשרות יישובים, ואף כמה יישובים שלמים. כמו כן, הוקמו מספר אנדרטאות להנצחתו.
בד בבד עם הזיכרון החיובי על צ'פאייב הגיבור, דמותו שימשה גם השראה ליצירות תרבות עממיות: צ'פאייב ודמויות ראשיות אחרות מהסרט עליו הפכו לגיבורים של מאות בדיחות, שלרוב הציגו אותם כבורים נלעגים. בנוסף, בשם "צ'פאייב" כונה משחק לוח נפוץ בקרב ילדי רוסיה, שבו שני מתחרים מנסים להקיש על כלי דמקה ולהעיף מהלוח את כלי היריב.
בשנת 1996 יצא רומן מאת ויקטור פלווין "צ'פאייב והריק", המתאר את צ'פאייב כמעין מורה רוחני המדריך את חבריו ליחידה ברזי זן-בודהיזם. הספר משלב הן קטעים שונים, לעיתים כפרודיה, מתוך ספרו של פורמנוב והן קריצות לבדיחות המאוחרות יותר על צ'פאייב וקרוביו.
לקריאה נוספת
- וסילי איבנוביץ' צ'פאייב, ביוגרפיה באתר ממשלת צ'ובשיה (ברוסית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Эрзянь Масторонть седейсэ. Имена их бессмертны: Килангонь тешкст, нурька статьят ине эрзятнеде / Нуянь Видяз. — Саранск, 2007. (ברוסית)
- ^ Гибель Чапая: Версия киношная и правдивая, Советская Чувашия, В. Островский, 15.10.2004 (ברוסית)
25537336וסילי איבנוביץ' צ'פאייב