ונטיה
ונטיה (איטלקית: Venetia) הוא שמו ההיסטורי של אזור בצפון מזרח איטליה, אשר כיום מחולק בין שני אזורים, ונטו ופריולי-ונציה ג'וליה. האזור נקרא על שם של הונטים אדריאטים, אשר היו חלק מהעמים איטליים.
העידן האוסטרי
ונטיה הייתה לאורך שנים רבות חלקה המזרחי של ("דומיני דה טרה פרמה", או "ארצם של הדומינים") הרפובליקה של ונציה, כולל ונטו ופריולי; בעוד שגוריציה וטריאסטה (נפה) היו תחת שלטון הקיסרות האוסטרית בתחילת המאה ה-16. אזור איסטריה הסמוך היה גם כן חלק מהרפובליקה של ונציה, למרות שלו נחשב שייך לאזור.
בשנת 1797, שלטון הרפובליקה הסתיים בפלישתו של נפוליאון, והועברה אל האימפריה האוסטרית (בתמורה לבלגיה). בין השנים 1805-1806, האזור נכבש שוב על ידי צבא נפוליאון ונכלל בממלכת איטליה.
בשנת 1809, התרחש מרד נגד השלטון האיטלקי צרפתי[1], אשר סייע להתקדמות הכוחות האוסטריים במהלך מלחמת הקואליציה החמישית. מרד זה היה בעיקרו מרד איכרים, פחות מאורגן מהמרד של ארדראס הופר, בה כוחות משמר לאומי לחמו בצד הצרפתי-איטלקי.
לאחר קונגרס וינה, 1814-1815, ונטיה הפכה לחציה המזרחי של ממלכת לומברדיה-ונטיה, ממלכה נפרדת של האימפריה האוסטרית.
במהלך מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה בשנת 1848, ונטיה התקוממה כנגד הממשלה האוסטרית המרכזית, והקימה את רפובליקת סן מרקו, אשר התקיימה כ-17 חודשים. כוונות לצרפה לממלכת סרדיניה כשלו, לאחר פרישתן של מדינות איטלקיות אחרות (מאי 1848) וכניעת סרדיניה (אוגוסט 1848). ב-24 באוגוסט 1849 נאלצה ונטיה להיכנע עם סיום המצור על ונציה.
ממשלת האימפריה האוסטרית הייתה לא אהודה בקרב המעמדות הגבוהות והביניים, בגלל מדיניותו האנטי ליברלית של קלמנס ונצל פון מטרניך, אשר מונה על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה אחרי 1848, ובגלל אי כינון אוטונומיה לומברדו-ונטיה כנדרש. באותה עת, הממשלה נחשבה מוערכת והגונה בקרב המעמד הנמוך.
העידן האיטלקי
ונטיה נשארה תחת שליטה אוסטרית עד מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866, כאשר ממלכת איטליה הצטרפה לצד הפרוסי עם ההבטחה למסור את ונטיה בתמורה לסיוע. אוסטריה הציעה למכור את ונטיה לאיטליה, אך אלו סירבו בראייתם את ההצעה כמבישה. הדבר הוביל לחזית נוספת לאוסטריה, מלחמת העצמאות השלישית של איטליה.
עם חתימת ברית וינה 1886, הסתיימה המלחמה בהחזרת האזור לצרפת, כאשר הטירות נשארו בידי האוסטרים למשך זמן. בעקבות מחאות ממושכות, עזבו האוסטרים והצרפתים העבירו את האזור כולו ב-20 באוקטובר לאיטלקים. משאל עם שנוי במחלוקת בו רק 30% מהאוכלוסייה הבוגרת הצביעו תחת לחץ איטלקי כבד אישרו את המהלך.[2] תוצאות המשאל הציגו רוב של 99.99% לאיטליה.[3][4]
מאז ועד היום נותרה ונטיה חלק מאיטליה מלבד פריולי ומזרח ונטו אשר היו במלחמת העולם הראשונה תחת כיבוש אוסטרי ושלטון הפשיזם של הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית משנת 1943 ועד 1945, כאשר מחוז בלונו ומחוזות אודינה-גוריציה-טרייסטה נשלטו על ידי גרמניה הנאצית למרות שייכותם לרפובליקה הסוציאלית.
במהלך 1945-1946, חטיבות הפרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו כבשו חלק מגוריציה ולמשך חודש את טרייסטה. חלקו המזרחי של העיר גוריציה, יחד עם חלקו העליון של עמק איזונצו וחלקו העיקרי של קראס, הועברו לידי יוגוסלביה בשנת 1947, בעוד שאזור טרייסטה הוגדר כהטריטוריה החופשית של טרייסטה, אשר סופחה חזרה לאיטליה בשנת 1954.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Ettore Beggiato, 1809: l'insorgenza veneta - La lotta contro Napoleone nella Terra di san Marco, Il Cerchio, 2009
- ^ Genova Giovanni Thaon di Revel, La cessione del Veneto. Ricordi di un commissario piemontese incaricato alle trattative, Lumachi, Florence 1906
- ^ Ettore Beggiato, 1866: la grande truffa, Editoria Universitaria, 1999
- ^ Gabriele Riondato, Storia del Veneto, 2000
24593154ונטיה