ולטר גראב
 | |
| ענף מדעי | היסטוריה |
|---|---|
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חקר ההיסטוריה של אירופה | |
וַלטר גרָאב (Walter Grab; 17 בפברואר 1919 – 17 בדצמבר 2000) היה היסטוריון ישראלי ממוצא אוסטרי, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, חוקר גרמניה וצרפת בעת החדשה ומייסד מכון "מינרבה" להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה.
אודות
גראב נולד בשנת 1919 בווינה למשפחה יהודית ממעמד הביניים. בשנת 1938, כשהיה בן 19, נמלטה משפחתו לארץ ישראל בעקבות האנשלוס. בארץ עסק בעבודת כפיים ובמסחר בארנקים, ובשנות הארבעים לחייו החל בקריירה אקדמית בזכות פרופ' צבי יעבץ שהסכים לקבל אותו ללימודים ללא בגרות.[1] לבסוף גראב הפך לאחר מבכירי ההיסטוריונים בארץ ובעל מוניטין בינלאומי. עשה את לימודיו באוניברסיטת תל אביב, בשנת 1962 סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ופילוסופיה ובשנת 1965 סיים דוקטורט באוניברסיטת המבורג בהנחיית פרופ' פריץ פישר. הוא לימד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב[2], קיבל פרופסורה בשנת 1970, ובשנת 1985 יצא לגמלאות. נפטר ממחלה בשנת 2000 בתל אביב.
היה נשוי לעליזה ארליך ואב למאיה ולאלכסנדר גראב, כיום פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת מיין. מאז מותו נערך מדי שנה ערב עיון לזכרו בנושא היסטוריה אירופית באוניברסיטת תל אביב.
מספריו
- נפוליאון ותקופתו, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, 1990
- המהפכה הצרפתית, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, 1980
- מקורות המהפכה הצרפתית, הוצאת הדר
קישורים חיצוניים
- מספר מאמרים באתר האזרחות של מט"ח
הערות שוליים
- ^ עופר אדרת, הדיקטטור הנאור, הארץ, 6 במרץ 2013.
- ^ מינויים באוניברסיטת ת"א, דבר, 20 במרץ 1966
