ולדימיר יוכלסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ולדימיר יוכלסון (ברוסית: Владимир Иохельсон; 14 בינואר 1855 – 2 בנובמבר 1937) היה אתנוגרף יהודי-רוסי וחוקר ילידי הצפון הרוסי.[1]
ביוגרפיה
יוכלסון הגיע ממשפחה יהודית אמידה ודתית. הוא למד בבית המדרש לרבנים בווילנה, שם השתתף בקבוצה הסוציאליסטית, המהפכנית "נרודניה ווליה". [2] נאלץ לעזוב את רוסיה ב-1875, הוא נסע תחילה לברלין ולאחר מכן ב-1879 לשווייץ, שם נשאר ארבע שנים, למד בציריך ולאחר מכן לימד שם בבית ספר, תוך שמירה על קשר עם התנועה המהפכנית כעורך פרסום שלה שהייתה לו תפוצה חשאית ברוסיה. בשובו לרוסיה ב-1884 הוא נעצר ונכלא לשלוש שנים במבצר פטרו-פבלובסק בסנט פטרבורג, ובשנת 1887 נידון בפקודת הצאר לגלות לעשר שנים בצפון סיביר, במחוז יקוטסק.[3] [4]
בסיביר ערך יוכלסון מחקר מיוחד על השפה, המינהגים והפולקלור העממי של התושבים הילידים, במיוחד של שבטי הטונגוס, היאקוטים והיוקאגרים שנעלמו במהירות באותה תקופה. מאמריו בנושאים אלה החלו למשוך תשומת לב, ובשנת 1894 הוא וחבר גולה אחר, ולדימיר בוגוראז (גם הוא ממוצא יהודי), צורפו למשלחת הראשונה של החברה הגיאוגרפית הרוסית הקיסרית (1894– 1897), שנשלחה לאותו חלק של סיביר על חשבון פטרון רוסי עשיר של אמנות ומדע בשם אלכסנדר סיביריאקוב. במשלחת ההיא תיעד יוכלסון בקרב הילידים באזורים המרוחקים שני ניבים יוקאגריים שנחשבו כנכחדים. החברה הגיאוגרפית הקיסרית פרסמה את תגליותיו בתחום האתנולוגיה, בעוד שהדיווחים הלשוניים של חקירתו נרכשו לפרסום על ידי האקדמיה הקיסרית למדע.
כאשר התארגנה משלחת גדולה לצפון מזרח רוסיה ואלסקה, שנקראה משלחת Jesup למשך חמש שנים, על ידי המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע (ניו יורק), המליצה האקדמיה הקיסרית הרוסית למדעים, על יוכלסון ובוגוראז כאנשים המתאימים ביותר לתרום להצלחת המשלחת כי הם הכירו את הארץ ואת שפות הילידים.[5]
לצורך המשלחת בילה יוכלסון שנתיים וחצי בצפון הרחוק, וחקר בעיקר את הקוריאקים, היוקאגירים והיאקוטים. הוא היה מלווה באשתו דינה ברודסקיה, רופאה מוסמכת, שדאגה לכל העבודה האנתרופומטרית והרפואית, ולרוב הצילומים. המשלחת נועדה ליצור תיעוד מקיף של העמים הנחקרים, ונאספו מגוון רחב מאוד של חפצי אמנות וחפצים חומריים, כמו גם ממצאים אתנוגרפיים סופיים והערות שטח שנכתבו על ידי החוקרים במשלחת. יוכלסון חזר עם המשלחת לארצות הברית, וחקר שם את החומר שאספו הוא ואשתו, שליוותה אותו במסע האחרון.[3]
בשנים 1909–1911 יוכלסון הוביל את משלחת ריאבושינסקי של החברה הגיאוגרפית הרוסית הקיסרית לקמצ'טקה והאיים האלאוטיים, ולאחר מכן בין השנים 1912 עד 1922 היה אוצר חטיבה של המוזיאון לאנתרופולוגיה ואתנוגרפיה של האקדמיה הרוסית למדעים בסנט פטרבורג., והרצה באוניברסיטה שם. הוא היגר לניו יורק ב-1922 ובילה את שארית חייו בארצות הברית, שם חידש את הקשר שלו עם המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע, ואחר כך עם מכון קרנגי בוושינגטון הבירה.[6]
יוכלסון תרם רבות לכתבי עת מדעיים ברוסית, גרמנית ואנגלית. באנגלית יצירותיו המלאות המוכרות ביותר הן ספריו על "הקוריאקים" (1908) ו"הטונגוס היוקאגיר והיוקאגיריז" (1926); כן המדריך שלו לעמים ילידי אסיה הרוסית (1928) עבור המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע. וכן תרם לחקירות הארכאולוגיות באיים האלאוטיים (1925) וחקירות ארכאולוגיות בקמצ'טקה (1928), שניהם עבור מוסד קרנגי.
קישורים חיצוניים
- ולדימיר יוכלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Herman Rosenthal and Peter Wiernik (1901–1906). "Jochelson, Waldemar". In Singer, Isidore; et al. (eds.). The Jewish Encyclopedia. New York: Funk & Wagnalls.
- ^ Jack Jacobs, On Socialists and "the Jewish Question" After Marx, NYU Press, 1992, מסת"ב 978-0-8147-4213-6. (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 JOCHELSON, WALDEMAR - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
- ^ Profile, in "Anthropological Notes and News", American Anthropologist, 32(2), 375–384, April 1930. doi:10.1525/aa.1930.32.2.02a00240, pp. 376–77.
- ^ Biographies of the Individuals Associated with the American Museum of Natural History's Jesup North Pacific Expedition
- ^ archives.nypl.org -- Waldemar Jochelson papers, archives.nypl.org
35218291ולדימיר יוכלסון