ויקטור בוריסוב-מוסטוב

ויקטור בוריסוב-מוסטוב (ברוסית: Ви́ктор Эльпидифо́рович Бори́сов-Муса́тов) ‏ (14 באפריל 1870 - 8 בנובמבר 1905), היה צייר רוסי, שנודע בשל סגנונו הפוסט-אימפרסיוניסטי ששילב סימבוליזם, סגנון דקורטיבי טהור וריאליזם. יחד עם מיכאיל ורובל הוא מתואר תכופות כאבי הסימבוליזם הרוסי.^[1]

ביוגרפיה

ויקטור מוסטוב נולד בסראטוב, רוסיה. אביו היה פקיד רכבת. בילדותו הוא סבל מפציעה בעמוד השדרה, שגרמה לו לגיבנת למשך שארית חייו. בשנת 1884 הוא נכנס לבית הספר בסראטוב, שם התגלו כישרונותיו כאמן על ידי מוריו פדור וסילייב וקונובלוב.

הוא נרשם לבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה בשנת 1890, ובשנה לאחר מכן, עבר לאקדמיה הקיסרית לאמנויות בסנקט פטרסבורג, שם היה תלמידו של פאבל צ'יסטיאקוב. האקלים הלח של סנט פטרסבורג לא היה טוב לבריאותו של ויקטור ובשנת 1893 הוא נאלץ לחזור למוסקבה ולהירשם מחדש לבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה. יצירותיו המוקדמות כמו "פרחי מאי", 1894 זכו לתווית דקדנטית על ידי הנהלת בית הספר, שביקרה אותו בחריפות על כך שלא הבחין בין הנשים לעצי התפוח בחיפושיו אחר אפקט דקורטיבי. עם זאת, אותן יצירות זכו לשבחים על ידי עמיתיו, שראו בו את המנהיג של תנועת האמנות החדשה. בשנת 1895 עזב ויקטור שוב את בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה ונרשם לבית הספר של פרננד קורמון בפריז. הוא למד שם שלוש שנים, וחזר בחודשי הקיץ לסראטוב. הוא הוקסם מאמנותם של בני דורו הצרפתים, ובמיוחד מציוריו של "אבי הסמליות הצרפתית" פייר פובי דה שאבאן ומעבודתה של ברט מוריזו.

בשנת 1898 חזר בוריסוב-מוסטוב לרוסיה וכמעט מיד נקלע לקשיים והיו לו בעיות כספיות חריפות שהוקלו מעט רק בסוף ימיו, כאשר אספנים החלו לקנות את ציוריו. תגובתו של מוסטוב הייתה יצירת עולם דמיוני למחצה של אצולת המאה ה-19, הפארקים והאחוזות הכפריות שלהם. העולם הזה התבסס בחלקו על אחוזת הנסיכים פרוזורבקי-גליצינס זוברילובקה ובחלקו רק על דמיונו של מוסטוב.

בוריסוב-מוסטוב נטש גם את ציורי השמן לטכניקות המעורבות של טמפרה וצבעי מים ופסטל שמצא שהן מתאימות יותר לאפקטים הוויזואליים העדינים שניסה ליצור.

בוריסוב-מוסטוב היה חבר באיגוד האמנים הרוסים וממייסדי ומנהיג אגודת האמנים של מוסקבה, ארגון אמנותי מתקדם שהפגיש את פאבל קוזנצוב, פיטר אוטקין, אלכסנדר מטווייב, מרטירוס סאריאן, ניקולאי ספונוב וסרגיי סודיקין.

הציור המפורסם ביותר שלו בתקופה הזאת הוא "הבריכה", 1902. הציור מתאר שתי נשים חשובות בחייו: אחותו, ילנה מוסטובה וכלתו (לימים אשתו), האמנית ילנה אלכסנדרובה. האנשים שזורים בנוף אחוזת זוברילובקה עם הפארק הישן והבריכה. ציור מפורסם נוסף הוא "הפנטומים". 1903 מתאר רוחות רפאים על מדרגות אחוזה כפרית ישנה. הציור זכה לשבחים על ידי המשוררים הסימבוליסטים ולרי בריוסוב ואנדריי בילי.^[2]

בשנת 1904 הציג בוריסוב-מוסטוב תערוכת יחיד מצליחה מאוד במספר ערים בגרמניה, ובאביב 1905 הציג בסלון של חברת אמנים צרפתיות והפך לחבר בחברה זו.

הציור האחרון המוגמר של בוריסוב-מוסטוב היה "רקוויאם". הציור מוקדש לזכרה של נדז'דה סטניוקוביץ', ידידה קרובה של האמן, עשוי להצביע על התפתחותו של בוריסוב-מוסטוב לעבר הסגנון הנאו-קלאסי.

בוריסוב-מוסטוב מת ב-26 באוקטובר 1905 מהתקף לב ונקבר על גדת נהר אוקה ליד טרוסה.

על קברו יש פסל של ילד ישן מאת תלמידו של מוסטוב אלכסנדר מטבייב.