מרטירוס סאריאן

מרטירוס סאריאן (בארמנית: Մարտիրոս Սարյան; ברוסית: Мартиро́с Сарья́н; ‏28 בפברואר 1880 - 5 במאי 1972) היה צייר ארמני והמייסד של הציור הארמני המודרני.

ביוגרפיה

הוא נולד למשפחה ארמנית ברוסטוב-על-דון, רוסיה. ב-1895, בגיל 15, סיים את בית הספר ובין 1897 ל-1904 למד בבית הספר לאמנויות במוסקבה, כולל בסדנאות של ולנטין סרוב וקונסטנטין קורובין. הוא הושפע מאוד מעבודתם של פול גוגן ואנרי מאטיס. הוא הציג את עבודותיו בתערוכות שונות. היו לו עבודות שהוצגו בתערוכת הוורד הכחול במוסקבה. ^[1]

הוא ביקר לראשונה בארמניה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, בשנת 1901. הוא צייר את נופיו הראשונים המתארים את ארמניה: מקראוואנק, 1902; ארגטס, 1902; תְאוֹ. סבן, 1903; ערב בגן, 1903; בכפר הארמני, 1903 וכו', שזכו לשבחים רבים בעיתונות מוסקבה.

בשנים 1910 עד 1913 הוא טייל רבות בטורקיה, מצרים ואיראן. בשנת 1915 הוא נסע כדי לעזור לפליטים שברחו מרצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית. בשנת 1916 נסע לטיבליסי שם נישא ללוסיק אגיין, ועזר בארגון אגודת האמנים הארמנים.

לאחר תפיסת השלטון הבולשביקית ב-1917 נסע עם משפחתו לגור ברוסיה. ב-1921 עברו לארמניה. ^[2] בעוד שרוב עבודתו שיקפה את הנוף הארמני, הוא גם עיצב את סמל ארמניה הסובייטית ועיצב את המסך לתיאטרון הממלכתי הארמני הראשון. הוא גם הציע הצעה לדגל של ארמניה עצמאית על בסיס הצבעים והעיצובים של בדים ושטיחים ארמניים מסורתיים, אם כי עיצובו נדחה. ^[3]

בשנים 1926 עד 1928 הוא חי ועבד בפריז, אך רוב היצירות מתקופה זו נהרסו בשריפה על סיפון הספינה שבה חזר לברית המועצות. משנת 1928 ועד מותו חי סאריאן בארמניה הסובייטית.

בשנים הקשות של שנות ה-30 הוא התמסר שוב בעיקר לציורי נוף, וגם לפורטרטים. הוא גם זכה שלוש פעמים במסדר לנין ופרסים ומדליות נוספים. הוא היה חבר באקדמיה לאמנות של ברית המועצות (1974) ובאקדמיה הארמנית למדעים (1956). ^[4]

סאריאן מת בירוואן ב-5 במאי 1972. ^[5] ביתו לשעבר בירוואן הוא מוזיאון המוקדש לעבודתו עם מאות פריטים המוצגים. ^[6]

בנו גזרוס (לזרוס) סאריאן היה מלחין ומחנך אמריקאי. נינתו מרים פטרוסיאן היא גם ציירת אמריקאית וגם קריקטוריסטית וסופרת עטורת פרסים.