ויסמוט
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
ויסמוט (Wismut) היה תאגיד כרייה שפעל בגרמניה המזרחית בתקופת המלחמה הקרה, בעיקר להפקת אורניום. בין השנים 1947 ל-1990, הפיקו מכרות החברה כ-230,400 טונות אורניום, והפכו את מזרח גרמניה ליצרנית האורניום הרביעית בגודלה בעולם. ויסמוט הייתה הספקית הגדולה ביותר של אורניום בתחום השפעתה של ברית המועצות. לאחר איחוד גרמניה בשנת 1991, שונה שם החברה ל-Wismut GmbH והיא עוסקת בשיקום וסילוק נזקים סביבתיים באזורי הכרייה הישנים. מטה החברה נמצא בקימניץ-זיגמר.
היסטוריה
רקע והקמה
הרי העפר (Erzgebirge) בדרום-מזרח גרמניה, בגבול עם צ'כיה, היוו מרכז כרייה חשוב במשך מאות שנים. המתכת אורניום התגלתה לראשונה במכרות כסף בהרים אלו, ובמאה ה-19 הוחל בהפקתו כתוצר לוואי. הכימאים מארי ופייר קירי גילו במינרלים מהאזור את היסודות רדיום ופולוניום. המים הרדיואקטיביים נוצלו למטרות בריאותיות בעיירות רבות.
ויסמוט הוקמה בשנת 1947 כחברה בבעלות סובייטית תחת השם SAG Wismut. הפעילות נוהלה ישירות על ידי ה-NKVD, הארגון למודיעין הפנימי של ברית המועצות, במטרה לתמוך בתוכנית הנשק הגרעיני הסובייטית. ראשי הארגון הציבו דגש על כריית אורניום, תוך שימוש בעובדי כפייה ובשיטות פיקוח קפדניות.
פעילות בתקופת ויסמוט AG
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה, גדלה תעשיית האורניום באופן ניכר. בשנת 1950, העסיקה החברה מעל 200,000 עובדים, והייתה לאחד המעסיקים הגדולים ביותר באזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה. אף על פי שעבודות הכפייה צומצמו בהדרגה, התנאים הבריאותיים והבטיחותיים היו ירודים, מה שהוביל למחלות תעסוקתיות ולתאונות רבות.
שינויים מבניים והפסקת הכרייה
בסוף שנת 1953 הפכה החברה ל-SDAG Wismut, תאגיד בבעלות משותפת של ברית המועצות ומזרח גרמניה. בעשורים הבאים השתפרו תנאי העבודה והסטנדרטים הטכנולוגיים. בשנות ה-60 וה-70 הגיע ייצור האורניום לשיא של כ-7,000 טונות לשנה, אך בשנות ה-80 ירד הביקוש לאורניום עקב ירידת מחירים עולמית. בשנת 1990, לאחר איחוד גרמניה, הופסקה פעילות הכרייה לחלוטין.
ייצור כולל
בין השנים 1946 לסוף 1990, מפעלי העיבוד של SDAG ויסמוט ושל קודמיהם סיפקו כמות כוללת של 216,300 טון אורניום. במקביל, מפעלי הכרייה עצמם הפיקו במהלך אותה תקופה 231,300 טון אורניום, מתוך סך משאבים כולל של 251,510 טון. הפערים בין המספרים נובעים מהפסדים שנגרמו במהלך הכרייה, ההובלה ועיבוד המחצבים. נתונים אלו מראים כי מזרח גרמניה סיפקה כשליש מסך האורניום שהופק באזור ההשפעה הסובייטי עד שנת 1990.
הדו"ח האחרון של SDAG ויסמוט, מ-1 בינואר 1991, ציין משאבים שנוצלו בגובה של 251,510 טון אורניום, מאגרי משאבים של 57,922 טון אורניום, ומשאבים חזויים בגובה של 74,079 טון אורניום.
כרייה לאחר 1990
לאחר 1990 התקיימה כרייה מוגבלת באזורים רוננבורג, נידרשלמה-אלברודה ופולה, במטרה לצמצם את שטח המגע בין עפרות האורניום למי התהום שנועדו להצפה מאוחרת. בקניגשטיין, עיבוד מי המכרות הניב אורניום שנמכר בהצלחה. בין השנים 1991 ל-2011, הופקו במסגרת עבודות השיקום 3,089 טון אורניום, שהניבו הכנסות של כ-67 מיליון אירו.
ב-1 ביוני 2021, עזבה משלוח האורניום האחרון את מפעל השיקום בקניגשטיין, וגרמניה חדלה באופן רשמי להיות מדינה מפיקה של אורניום. בסך הכול, בין השנים 1990 ל-2021, הופקו במסגרת עבודות השיקום 3,350 טון אורניום טבעי שנמכרו.
השקעה כוללת של 1.9 מיליארד דולר (במחירי 2008) בוצעה בחקר ופיתוח מרבצי אורניום במזרח גרמניה בין השנים 1946 ל-1990. סכום זה מהווה כ-95% מההשקעות בגרמניה כולה וכ-12% מסך ההשקעות העולמיות עד שנת 2008.
באמצעות אמנה בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין ברית המועצות מיום 16 במאי 1991, עבר חלקה הסובייטי של SDAG Wismut לידי גרמניה. החברה הפכה לחברת שיקום בשם Wismut GmbH, ובתחילת 1992 פוצלו ממנה יחידות משנה ויחידות סיוע שונות תחת השם Deutsche Fertigungs - und Anlagenbaugesellschaft mbH (DFA). חלקים מסוימים של DFA הופרטו עד 1995, ושאר החברה נכנסה לאחר מכן לפירוק.
בעלת המניות של Wismut GmbH היא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, המיוצגת על ידי המשרד הפדרלי לכלכלה ואנרגיה. מאז הקמתה בשנת 1991, משרדי החברה ממוקמים בעיר כימניץ. באותה עת, כ-1,100 עובדים עסקו בשיקום האזורים בהם פעלה כריית האורניום, משימה שנחשבת לאחת מהאתגרים האקולוגיים והטכניים הגדולים ביותר.
מטרת Wismut GmbH היא לבצע שיקום אקולוגי משמעותי באתרים בהם פעלה בעבר החברה וליצור תנאים סביבתיים מקובלים לטובת תושבי האזורים שנפגעו. לצורך פרויקט רחב היקף זה, שנחשב ליחיד מסוגו בעולם, הקצתה ממשלת גרמניה תקציב של כ-13 מיליארד מארק גרמני על פני תקופה של 10 עד 15 שנים. כ-1.5 מיליארד מארק מתוכם יועדו לאתרים Schlema-Alberoda (שכט 371) ופלה (Pöhla). יעדי השיקום נגזרו מהתקנות החוקיות החלות ומהמלצות לאומיות ובינלאומיות. עם הפסקת הפקת האורניום, הדגשים הראשוניים היו:
- מניעת סיכון מיידי לאוכלוסייה והגנה על משאבי האוויר, המים והקרקע.
- עריכת סקר מקיף של הנזקים הסביבתיים שנגרמו כתוצאה מפעילות הכרייה.
- פיתוח תוכנית ארוכת טווח לשיקום שיטתי
החברה
עד סוף 2011 הושקעו כ-5.5 מיליארד אירו ממקורות ממשלתיים לצורך פעולות שיקום. בשנת 2002 הקימה החברה חברת בת בשם Wisutec GmbH (Wismut Umwelttechnik GmbH), שהייתה אחראית על שיווק טכנולוגיות השיקום. ב-17 במאי 2010 נרכשה Wisutec על ידי חברת ההנדסה GEOS.
ב-1 ביוני 2021 יצא המשלוח האחרון של אורניום מגרמניה – תערובת של מים ואורניום חמצני – משטחי החברה בקניגשטיין. בכך סיימה גרמניה את תפקידה כמדינה מפיקה אורניום. במהלך 31 השנים האחרונות הופקו כ-3,350 טון אורניום במסגרת תהליכי השיקום בסקסוניה ותורינגיה. האורניום נמכר מאז 1997 לחברת Nuclear Fuels האמריקאית, שעיבדה והעשירה אותו בצ'כיה לשימוש בכורים גרעיניים. לשם הטיפול והשיקום של אתרי כריית האורניום הקצתה הממשלה הגרמנית כ-6.8 מיליארד אירו.
בארכיון החברה נשמר אוסף האמנות של Wismut, הכולל מעל 4,200 יצירות ומהווה את האוסף הגדול ביותר של חברה תעשייתית מגרמניה המזרחית לשעבר.
לאחר איחוד גרמניה בשנת 1990, הופסקה פעילות הכרייה של חברת ויסמוט (Wismut) במזרח גרמניה. החברה, שהייתה אחראית על כריית אורניום עבור ברית המועצות, עברה תהליך של סגירה ושיקום סביבתי. במהלך תהליך זה, מספר העובדים צומצם משמעותית. על פי הדיווחים, בתחילת שנות ה-90 העסיקה החברה כ-1,100 עובדים, אשר היו מעורבים בעיקר בפעולות השיקום והטיהור של האתרים המזוהמים. עם התקדמות תהליכי השיקום, מספר העובדים המשיך לרדת, אך הנתונים המדויקים לגבי מספר המפוטרים אינם זמינים במקורות הזמינים.
תהליך הסגירה כלל את הפסקת הכרייה, סגירת מתקנים, וטיפול בזיהומים סביבתיים שנגרמו במהלך עשרות שנות הפעילות. המאמצים לשיקום האתרים נמשכו לאורך שנים, במטרה להחזיר את האזורים לשימוש בטוח וידידותי לסביבה.
שיקום סביבתי
לאחר סיום הפעילות הכרייתית, הפכה Wismut GmbH לחברה ממשלתית גרמנית המתמקדת בשיקום סביבתי של אזורי הכרייה. השיקום כלל סתימת מכרות, כיסוי שטחי פסולת, טיפול במי מכרות מזוהמים והסרת מבנים מזוהמים. עד שנת 2022, הושקעו בפרויקט השיקום מיליארדי אירו.
השפעה על העובדים
במהלך שנות ה-40 וה-50, נחשפו אלפי כורים לאבק קוורץ ולגז ראדון, מה שהוביל לשיעורי תחלואה גבוהים של סיליקוזיס וסרטן ריאות. עד שנת 1997 הוכרו למעלה מ-14,000 מקרים של סיליקוזיס ו-5,000 מקרים של סרטן ריאות כמחלות תעסוקתיות. עם הזמן, שיפורים טכנולוגיים ותנאי עבודה בטוחים יותר הפחיתו את הסיכונים לעובדים.
אמנות תעשייתית
ויסמוט הזמינה במהלך שנות פעילותה כ-4,300 יצירות אמנות המתארות את פעילות הכרייה. רוב היצירות נותרו בלתי נגישות לציבור ומאוחסנות במטה החברה לשעבר.
בספרות
הרומן "רומלפלץ" מאת ורנר ברוניג עוסק בחיי הכורים במכרות ויסמוט בתקופה שבין ייסוד גרמניה המזרחית בשנת 1949 לבין מרד הפועלים בשנת 1953.
קישורים חיצוניים
ויסמוט40643349