ויליאם פייטון
 | |
| פייטון, לבוש בבגדים הודיים במסגרת דורבר דלהי 1911 | |
| לידה |
7 במאי 1866 האימפריה הבריטית |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1931 (בגיל 65) לונדון, האימפריה הבריטית |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1885–1930 (כ־45 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ההודית ה-3 מפקד הדיוויזיה ה-40 מפקד הקורפוס ה-10 מפקד הארמייה החמישית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבורים מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
אביר מסדר האמבט אביר המסדר הוויקטוריאני המלכותי | |
ויליאם אליוט פייטון (באנגלית: William Eliot Peyton; 7 במאי 1866 באימפריה הבריטית - 14 בנובמבר 1931 בלונדון, האימפריה הבריטית) היה גנרל בצבא בריטניה, אשר פיקד על הארמייה החמישית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
פייטון נולד ב-7 במאי 1866, כבנו השלישי של קולונל ג'ון פייטון, מפקד רגימנט הדרגונים ה-7 של המשמר (בין 1871-1876). הוא התחנך בברייטון קולג', והתגייס לצבא בריטניה בשנת 1885. פייטון נכשל בבחינות למכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, והוצב כטירון ברגימנט שעליו פיקד אביו בעבר. ב-18 ביוני 1887 הועלה לדרגת לוטננט שני, ובשנת 1890 קודם לדרגת לוטננט. בשנת 1892 מונה לשליש ברגימנט, ובשנת 1896 הועבר לרגימנט ההוסרים ה-15 והועלה לדרגת קפטן. הוא הועבר לשרת בחיל המצב במצרים, ולחם בקרבות נגד מקומיים בסודאן. על אומץ לבו במהלך הקרבות, הוא אוזכר בשדרים הרשמיים של הצבא (Mentioned in dispatches), ועוטר באות השירות המצוין ובמסדר המג'ידיה דרגה רביעית.
בין 1899–1900, הוא שרת בדרום אפריקה, ולחם במלחמת הבורים. הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל, אוזכר שוב בשדרים, וקיבל את מדליית דרום אפריקה של המלכה. עם זאת, הוא נפצע קשה ונאלץ לשוב לבריטניה. הוא החלים בדצמבר 1901, ועבר למלא בצבא תפקידי ניהול ומטה. משנת 1903 עד 1907, פיקד על רגימנט ההוסרים ה-15. בשנת 1905 הועלה לדרגת קולונל לשם כבוד. בשנת 1907 הועבר להודו ומונה שם לראש אגף האפסנאות של מטה חיל המצב. מ-1908 עד 1912 פיקד על בריגדת פרשים הודית, ולפיכך הועלה באופן זמני לדרגת בריגדיר. ייצג את הצבא הבריטי (Delhi Herald Extraordinary) בדורבר דלהי בשנת 1911, אשר נערך על מנת לציין את הכתרת ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת ורעייתו המלכה מרי, כקיסר וקיסרית הודו.
הוא קיבל דרגת מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי, ומיולי 1912 היה מזכירו של המפקד הראשי בהודו.
מלחמת העולם הראשונה
ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, חזר לבריטניה ומונה לראש המטה של הדיוויזיה הרכובה ה-1. עוד באותה שנה הועלה לדרגת מייג'ור-גנרל, וב-31 באוגוסט מונה למפקד הדיוויזיה הרכובה ה-2. הוא פיקד על הדיוויזיה שלו במהלך מערכת גליפולי, שבה ספגה אבדות כבדות. הוא פיקד על הדיוויזיה עד 21 באוגוסט 1915, וסייע בפינוי הכוחות מגליפולי. בשנת 1916 קיבל פיקוד על חיל הספר המערבי במצרים, ולקח חלק מרכזי בדיכוי מרד הסנוסים. פייטון כבש חזרה מידי הסנוסים את סידי בארני וסאלום, ובריגדה שהייתה חלק מהכוח שלו, חילצה ב-14 במרץ 1916 את ניצולי האנייה "היברניה" (TSS Hibernia)[1] מהשבי הסנוסי. על כך, קיבל תודה אישית מהאדמירליות.
בעקבות הצלחותיו במצרים, במאי 1916 מונה פייטון למזכירו הצבאי של סר דאגלס הייג, ושרת עמו בפלנדריה עד מרץ 1918. בשנת 1917 קיבל תואר אבירות, מידיו של המלך ג'ורג' החמישי שערך ביקור אצל הכוחות בשטח. באפריל 1918 מונה למפקד הארמייה החמישית, במקומו של יוברט גוף שפוטר לאחר מבצע מיכאל. הארמייה שלו הוצבה בכוחות העתודה, ולא לקחה חלק בקרבות. ב-23 במאי הועבר הפיקוד על הארמייה לוויליאם בירדווד (שפיקד עליה עד סוף המלחמה), ופייטון הועלה לדרגת לוטננט גנרל באופן זמני. הוא קיבל פיקוד על הקורפוס ה-10, ופיקד עליו במשך שישה שבועות עד יוני, בלי להשתתף בקרבות. ב-3 ביולי הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-40, והוביל אותה בקרבות בפלנדריה במהלך מתקפת מאה הימים. הוא פיקד על הדיוויזיה עד מרץ 1919.
אחריתו
לאחר המלחה הוחזר פייטון להודו, ומונה למושל הצבאי של פרובינציית המחוזות המאוחדים. בי 1920 ל-1922 פיקד על הדיוויזיה ההודית ה-3. בשנת 1921 מונה ללוטננט גנרל בפועל. מ-1922 עד 1926 היה המזכיר הצבאי של הכוחות המזוינים הבריטיים, ובין ומ-1926 עד 1930 היה מפקד הפיקוד הסקוטי. בשנת 1927 הועלה לדרגת גנרל, ופרש מהצבא בשנת 1930. הוא נפטר בפתאומיות בלונדון ב-14 בנובמבר 1931. הוא נקבר בבית הקברות ברומפטון.
קישורים חיצוניים
- ויליאם פייטון (באנגלית)
הערות שוליים
