ויליאם סטראנג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. ויליאם סטראנג, באנגלית: William Strang (13 בפברואר 1859 - 12 באפריל 1921) היה צייר וחרט סקוטי שאייר ספרים רבים.
ביוגרפיה
סטראנג נולד בדמברטון, בנו של פיטר סטראנג, בנאי, והתחנך באקדמיית דמברטון. במשך חמישה עשר חודשים לאחר שעזב את בית הספר הוא עבד במספנה, ואז בשנת 1875, כשהיה בן שש עשרה, נסע ללונדון.[1] שם, הוא היה תלמידו של אדוארד פוינטר במשך שלושה חודשים,[2] לפני שלמד רישום ותחריט במשך שש שנים אצל אלפונס לגרוס בבית הספר סלייד לאמנות.
סטראנג זכה להצלחה רבה כחרט והפך לעוזר הוראה בשיעור התחריט. הוא היה אחד מהחברים המייסדים של האגודה המלכותית של ציירים-חורטים, ועבודתו הייתה חלק מתערוכה בשנת 1881. חלק מהלוחות המוקדמים שלו פורסמו ב-The Portfolio ובמגזינים אחרים לאמנות.
יצירה
הוא עבד בטכניקות רבות: תחריט, נקודה יבשה, מצוטינט, חריטת בור, ליטוגרפיה וחיתוך עץ. הוא חתך תחריט עץ גדול של ״אדם חורש״, שפורסם מאוחר יותר על ידי האגודה לאמנות לבתי ספר. קטלוג שהופק באופן פרטי של עבודתו החרוטה הכיל יותר משלוש מאות פריטים. בין יצירותיו המוקדמות יותר היו "ג'רום הקדוש", "אישה שוטפת את רגליה", "דוכן ספרים ישן עם גבר שמדליק את המקטרת שלו", ו"ראשה של איכרה" - חרוט על מצוטינט. לוחות מאוחרים יותר כמו רעב, וצבא הישועה היו גם חשובים.
כמה מהתחריטים הטובים ביותר שלו נעשו כסדרות - אחת המוקדמות, "המאיירות" של המשורר ויליאם ניקולסון, "הבלדה על תוף אקן", יוצאת דופן בביצוע ברור ועדין בגוונים, מראה מיומנות ועוצמה רבה בשימוש בחומרים וברישום חזק. סדרה נוספת שזכתה לשבחים הייתה "התקדמות הצליין", שחשפה הזדהות עמוקה עם תורתו של ג'ון בוניאן. איורים לספר של סמואל טיילור קולרידג' ו"אלגוריית המוות" של סטראנג עצמו היו נושאים מתאימים לדמיון של האמן. גם כמה מסיפוריו של רודיארד קיפלינג אוירו על ידו. דמותו של קיפלינג הייתה אחת מלוחות הדיוקן המוצלחים ביותר שלו. דיוקנאות חרוטים אחרים כללו את אלה של ארנסט סישל ושל חברו ג'וזף בנוול קלארק, שעמו סטראנג שיתף פעולה באיור "ההיסטוריה של לוסיאן" (1894) [2] "הברון מינכהאוזן" (1895) ו"סינבאד המלח" ו"עלי באבא" (1896).
תומאס הארדי, סר הנרי ניובולט ונכבדים אחרים ישבו גם הם לפני סטראנג.
ציור
סטראנג ייצר ציורים רבים, [3] דיוקנאות, קבוצות של איכרים, שהוצגו באקדמיה המלכותית, בחברה הבינלאומית ובמספר תערוכות גרמניות. הוא צייר סדרה דקורטיבית של סצנות מסיפורם של "אדם וחוה" עבור ספרייתו של בעל אדמות וולברהמפטון בשם הודסון; הם הוצגו בתערוכת וויטצ'פאל בשנת 1910.
הוא צייר נופים, בעיקר קטנים בגודלם. בשנים מאוחרות יותר הוא פיתח סגנון של רישום בגיר אדום ושחור, על נייר מוברש. השיטה שלו מעניקה איכויות של דוגמה עדינה ומרקם מעודן והדרגתי הדומה לרישומי הנס הולביין הצעיר.
הוא צייר דיוקנאות בדרך הזאת עבור הספרייה המלכותית בטירת וינדזור. בשנת 1902 פרש סטראנג מהאגודה המלכותית של ציירים-חרטים, כמחאה נגד הכללה בתערוכות שלה, רפרודוקציות חרוטות או חריטות של צילומים.
עבודתו הוצגה לאחר מכן בעיקר בתערוכות של האקדמיה המלכותית, אגודת השנים-עשר והחברה הבינלאומית, אליה נבחר בשנת 1905. סטראנג נבחר גם כחרט עמית של האקדמיה המלכותית כאשר התואר הזה התחדש ב-1906. [4] ויליאם סטראנג היה מאסטר של גילדת פועלי האמנות ב-1907, שם ניתן לראות את דיוקנו.
הוא נקבר בבית הקברות קנסל גרין, לונדון. [5]
משפחה
ב-1885 התחתן ויליאם סטראנג עם אגנס מקסיימון רוג'רסון (נפטרה ב-1933), אף היא מדמברטון. נולדו להם ארבעה בנים ובת אחת. בניהם איאן סטראנג (1886–1952) ודייוויד סטראנג (1887–1967) היו שניהם אמנים. [6] לוויליאם הייתה לפחות נכדה אחת, ג'ואן סטראנג, שנולדה מנישואיו קצרי המועד של דייוויד לסופרן האנגלית דורה לאבט. [7]
בשנת 1955 דייוויד סטראנג נתן חלק הארי של התחריטים של ויליאם סטראנג לגלריה הלאומית של סקוטלנד, ולרבים מהם רשם הערות לצורך הבהרת הנושא.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jones, Sarah Urwin (10 October 2014). "William Strang's rare talent is etched in history". Glasgow Herald. Retrieved 30 October 2014.
- ^ Beardsley (Aubrey Vincent)" in T. Bose, Paul Tiessen, eds., Bookman's Catalogue Vol. 1 A-L: The Norman Colbeck Collection (UBC Press, 1987), p. 41
- ^ Goodchild, Anne. "William Strang 1859–1921". Tate Etc. Retrieved 30 October 2014.
- ^ Marsh, Jan. "William Strang (1859–1921), Painter and etcher". National Portrait Gallery. Retrieved 30 October 2014.
- ^ Friends of Kensal Green Cemetery. 1997. p. 95.
- ^ Chilvers, Ian & John Glaves-Smith. (2009). A Dictionary of Modern and Contemporary Art. Oxford: Oxford University Press. p. 1644.
- ^ International, MusicWeb. "Charles A. Hooey – MusicWeb-International". musicweb-international.com.
