ויליאם הרד קילפטריק
 |
וִילְיֶאם הֶרְד קִילְפֶּטְרִיק (באנגלית: William Heard Kilpatrick; 20 בנובמבר 1871 – 13 בפברואר 1965) היה פדגוג אמריקאי ותלמידו, עמיתו וממשיך דרכו של ג'ון דיואי (1859–1952). קילפטריק היה דמות מרכזית בתנועת החינוך הפרוגרסיבי של תחילת המאה ה-20.
ביוגרפיה
קילפטריק נולד בווייט פליינס (אנ') בג'ורג'יה. חינוכו היה אורתודוקסי והוא למד באוניברסיטת מרסר (אנ') ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. לאחר תום לימודיו היה מורה למתמטיקה בתיכון ובאוניברסיטת מרסר. הוא פגש לראשונה את ג'ון דיואי ב-1898 ושוב פגש אותו ב-1907. קילפטריק החליט להפוך את פילוסופיית החינוך למומחיות שלו והשתתף בכל הקורסים שניתנו על ידי דיואי בטיצ'רס קולג' (אנ') (מכללת המורים) באוניברסיטת קולומביה. מכאן התפתח שיתוף פעולה, שנמשך עד מותו של דיואי ב-1952. רעיונותיהם של שני האנשים השפיעו ישירות על הקמת בנינגטון קולג' בוורמונט ב-1932: שניהם היו בחבר הנאמנים המקורי של הקולג', כשקילפטריק הפך במהרה לנשיא הדירקטוריון, וכן שניים מתוך 12 המבנים המקוריים בקמפוס נקראים על שמם.
עבודת ההוראה הראשונה שלו הייתה במכון בלייקלי (Blakly Institute), בית ספר יסודי ותיכוני משולב בדרום-מערב ג'ורג'יה, שחייבה אותו ללמוד בקיץ של יולי 1892 בבית הספר Rock College, באת'נס בג'ורג'יה. שם למד על התאוריות החינוכיות של המחנך הגרמני פרידריך וילהלם אוגוסט פרבל (1782–1852), מייסד גני ילדים וחסיד למידה דרך משחק. הוא למד שוב באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בקיץ 1895, ואז לימד בכיתה י"א והיה מנהל בבית הספר היסודי אנדרסון (Anderson Elementary School) בסוואנה בג'ורג'יה, 1896–1897. הוא לימד מתמטיקה באוניברסיטת מרסר בשנים 1897–1906, היה סגן נשיא, 1900, ונשיא בפועל, 1904–06, אך התפטר כאשר הנאמנים היו מודאגים מכך שהוא הטיל ספק בעיבור ללא חטא של מרים, אם ישו.
בשנים 1907–1909 היה קילפטריק סטודנט בטיצ'רס קולג' (אנ') (מכללת המורים) באוניברסיטת קולומביה (ניו יורק), שם למד בקורסים בהיסטוריה של החינוך תחת פול מונרו (Paul Monroe; 1869–1947), פילוסופיה של החינוך תחת ג'ון אנגוס מקוואנל (John Angus MacVannel; 1871–1915), פסיכולוגיה תחת אדוארד לי תורנדייק (1874–1949), ופילוסופיה תחת פרדריק ג'יימס יוג'ין וודברידג' (אנ') (1867–1940) וג'ון דיואי. בשנת 1908 כתב קילפטריק ביומנו: "פרופסור דיואי עשה שינוי גדול בחשיבה שלי". דיואי כתב למקוואנל ואמר את הדברים הבאים על קילפטריק: "הוא הסטודנט הטוב ביותר שהיה לי אי פעם". דיואי היה הפרופסור והמנטור החשוב ביותר של קילפטריק בזמן שקילפטריק היה סטודנט בטיצ'רס קולג'. הקריירה המקצועית של קילפטריק ושארית חייו הארוכים עברו בטיצ'רס קולג' שבאוניברסיטת קולומביה, שם היה מדריך להיסטוריה של החינוך (1909–1911), קיבל תואר דוקטור בשנת 1911 עם התזה שלו (בהנחיית פול מונרו) בשם "The "Dutch Schools of New Netherland and Colonial New York ("בתי הספר ההולנדים של הולנד החדשה וניו יורק הקולוניאלית", פורסם ב-1912 במהדורות שונות), היה עוזר פרופסור לפילוסופיה של החינוך (1911–1915), פרופסור חבר לפילוסופיה של החינוך (1915–1918), פרופסור מן המניין לפילוסופיה של החינוך (1918–1937), ופרופסור אמריטוס לאחר מכן.
אשתו הראשונה של קילפטריק הייתה מרי במן גאיטון (Mary (Marie) Beman Guyton; 12 בנובמבר 1874 – 29 במאי 1907). ויליאם ומרי נישאו ב-27 בדצמבר 1898, ונולדו להם שלושה ילדים. אשתו השנייה של ויליאם הייתה מרגרט מניגולט פינקני (Margaret Manigault Pinckney; 4 בדצמבר 1861 – 24 בנובמבר 1938). ויליאם ומרגרט נישאו ב-26 בנובמבר 1908. נישואיו השלישיים והאחרונים של ויליאם היו למריון איזבלה אוסטרנדר (Marion Isabella Ostrander; 23 בדצמבר 1891 – 29 בינואר 1975) ב-8 במאי 1940, לאחר שהייתה מזכירתו.
קילפטריק לימד בקיץ באוניברסיטת ג'ורג'יה בשנים 1906, 1908 ו-1909; באוניברסיטת הדרום (סוואני) ב-1907; היה פרופסור אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשנים 1937–1938, ולימד שם במפגשי קיץ, 1939–1941; לימד במפגשי קיץ באוניברסיטת סטנפורד ב-1938; אוניברסיטת קנטקי ב-1942; אוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית ב-1942; ואוניברסיטת מינסוטה ב-1946. נסיעותיו מחוץ לארצות הברית כללו ביקורים בבתי ספר, הרצאות ומפגשים עם מחנכים בולטים באיטליה, שווייץ וצרפת במאי-יוני 1912; אירופה ואסיה, אוגוסט 1926-יוני 1927; ומסביב לעולם, אוגוסט-דצמבר 1929.
קילפטריק קיבל תואר דוקטור לשם כבוד למשפטים (.LL.D) מאוניברסיטת מרסר ב-1926; מאוניברסיטת קולומביה ב-1929; ומבנינגטון קולג' (שעזר לייסד ב-1923 ושם היה נשיא מועצת הנאמנים, 1931–38) ב-1938; דוקטור לשם כבוד במדעי החברה (.D.H.L) מהקלג' למדעי היהדות ב-1952; ופרס ברנדייס לשירות הומניטרי ב-1953.
לאחר פרישתו מטיצ'רס קולג' ב-1937, הוא היה נשיא הליגה העירונית של ניו יורק (New York Urban League) בשנים 1941–51; יו"ר ארגון הנוער האמריקאי למען הנוער העולמי (American Youth for World Youth) בשנים 1946–51; ויו"ר הלשכה לחינוך בינלאומי (Bureau of International Education) בשנים 1940–51.
לקילפטריק היו כמה מבקרים, אבל הרבה יותר מעריצים וחסידים. כתוצאה מיום הולדתו השמונים וחמישה, 20 בנובמבר 1956, שנחגג באודיטוריום הוראס מאן בטיצ'רס קולג', התפרסם גיליון מיוחד של "חינוך פרוגרסיבי" (Progressive Education) במרץ 1957, "William Heard Kilpatrick Eighty-Fiveth Anniversary", שהכיל 10 מאמרים. קילפטריק, כפרשן החינוכי הראשי של ג'ון דיואי, זכה לתשבחות אבל גם ספג ביקורות. קילפטריק היה תומך מוביל של חינוך פרוגרסיבי. הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת בגיל 93 ב-13 בפברואר 1965 בניו יורק.
פילוסופיה של החינוך
קילפטריק פיתח את "שיטת הפרויקטים" לחינוך לגיל הרך, שהייתה סוג של חינוך פרוגרסיבי שארגנה תוכניות לימודים ופעילויות בכיתה סביב התמה המרכזית של הנושא. הוא האמין שתפקיד המורה צריך להיות של "מדריך" בניגוד לדמות סמכותית. קילפטריק האמין שילדים צריכים לכוון את הלמידה שלהם בהתאם לתחומי העניין שלהם ויש לאפשר להם לחקור את סביבתם, לחוות את הלמידה שלהם באמצעות החושים הטבעיים. תומכי החינוך הפרוגרסיבי ושיטת הפרויקטים דוחים את החינוך המסורתי המתמקד בשינון, לימוד שגרתי, כיתות מאורגנות בקפדנות (שולחנות בשורות; תלמידים יושבים תמיד) וצורות הערכה טיפוסיות.
קילפטריק פרסם את "יסודות השיטה - שיחות לא פורמליות על הוראה" (Foundations Of Method - Informal Talks On Teaching) ב-1925.
לקריאה נוספת
- John A. Beineke: And there were giants in the land : the life of William Heard Kilpatrick. New York : P. Lang 1998. מסת"ב 0-8204-3773-5
- Herbert M. Kliebard: The Struggle for the American Curriculum, 1893–1958. Boston: Routledge & Kegan Paul 1986. מסת"ב 0-7102-0055-2
- Michael Knoll: Faking a dissertation: Ellsworth Collings, William H. Kilpatrick and the "project curriculum". Journal of Curriculum Studies 28 (1996), no. 2, 193-222.
- Michael Knoll: 'A Marriage on the Rocks': An Unknown Letter by William H. Kilpatrick About His Project Method. Eric-online document 511129 (2010-08-04).
- Michael Knoll: Dewey, Kilpatrick und „progressive“ Erziehung. Kritische Studien zur Projektpädagogik. Bad Heilbrunn: Klinkhardt 2011.
- Michael Knoll: “I Had Made a Mistake”: William H. Kilpatrick and the Project Method. (אורכב 14.01.2022 בארכיון Wayback Machine) Teachers College Record 114 (2012), no. 2, 45 pp.
- William Allan Kritsonis, PhD, PHILOSOPHIES OF EDUCATION, BookMasters, Inc., Ashland, OH
37743119ויליאם הרד קילפטריק