ויליאם בארלו
| לידה | 8 באוגוסט 1845 |
|---|---|
| פטירה | 28 בפברואר 1934 (בגיל 88) |
| ענף מדעי | גאולוגיה וקריסטלוגרפיה |
| מקום מגורים | בריטניה |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הרשימה המלאה של 230 החבורות הסימטריות המרחביות (אם כי פרסם את המידע באיחור ואיננו נחשב כיום למגלה המקורי) | |
ויליאם בּארלוֹ (באנגלית: William Barlow) (8 באוגוסט 1845 – 28 בפברואר 1934) גאולוג אנגלי חובב שהתמחה בקריסטלוגרפיה.
בארלו נולד באיזלינגטון (Islington), שכונה ברובע איזלינגטון שבלונדון. אביו התעשר מעסקי קבלנות בניין וביצוע מדידות עבור ענף הבניין, ואיפשר לוויליאם חינוך פרטי. לאחר שאביו מת ב-1875 ירשו ויליאם ואחיו את הונו, דבר שאיפשר לו לעסוק בתחום שעניין אותו, קריסטלוגרפיה, מבלי שהצטרך לעבוד על מנת להתפרנס.
המאמר הראשון שלו "טבע סביר לסימטריה הפנימית של גבישים" ("Probable Nature of the Internal Symmetry of Crystals") התפרסם ב-1883 והתבסס על הידע שצבר על מבנה תרכובות פשוטות הבנויות משני אטומים הקרויות הלידים אלקליים (תרכובת של מתכת אלקלית והלוגן) כדוגמת NaCl וCsCl. ובו הגיע למסקנה כי יש חמישה סידורים אפשריים שהם הסימטריים ביותר: קובייתי ממורכז גוף, קובייתי פשוט, קובייתי ממורכז פאה, משושה ממורכז גוף ומשושה כפול. הפיזיקאי הגרמני לאונרד זונקה שעסק באותו תחום ביקר אותו, ובצדק, לגבי קבוצה אחרונה זו. במאמר זה זיהה בארלו את האפשרות שהמבנה הקובייתי ממורכז גוף והמבנה הקובייתי הפשוט מאפשרים אריזה של שני סוגי כדורים (המקבילים לאטומים השונים) ולכן מתאימים להיות המבנה של הלידים אלקליים, וב-1897 הציג תאוריה זו בפני החברה המלכותית של דבלין. ויליאם ג'קסון פופ (William Jackson Pope 1939-1870), ששיתף פעולה עם בארלו במחקר הקשרים הכימיים, הציע מבנה זה לויליאם לורנס בראג שאישר אותו ב-1913 בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, המבנה הראשון שנבחן באמצעות טכנולוגיה זו.
ב-1867 העלה לאונרד זונקה את רעיון החבורות הסימטריות המרחביות, וב-1879 יצא לאור בלייפציג ספרו "Entwicklung der Theorie einer Kristallstruktur" (התפתחותה של תאוריית מבנה הגביש), ובו פירט את 65 החבורות הסימטריות המרחביות שגילה. מדענים שונים שקראו את ספרו, ובהם בארלו, הגיעו למסקנה כי הרשימה של זונקה היא חלקית משום שלא לקח בחשבון אלמנטים של סימטריה. בארלו בחן את הצורות של הגבישים השונים והגיע למסקנה שיש 230 צורות של סידורים סימטריים של הגביש (כלומר חבורות סימטריות מרחביות). לרוע מזלו התפרסמו תוצאות מחקריו ב-1894, שלוש שנים אחרי שכבר התפרסמו באופן בלתי תלוי קודם לכן על יד שני מדענים אחרים, יבגראף פיודורוב הרוסי וארתור מוריץ שנפליס הגרמני, אם כי גישתו הציגה חדשנות מה. ב-1897 יצא לאור ספרו על מבנה הגביש ובו כלל את עבודותיו על חבורות סימטריה מרחביות. במשך חמש עשרה השנים הבאות הוא עבד בשיתוף פעולה עם הכימאי ויליאם ג'קסון פופ. בסדרת מאמרים שפרסמו בכתב העת של החברה לכימיה (Journal of the Chemical Society) בין 1906 ל-1910 הם קבעו את החוק המכונה "כלל בארלו" (Barlow’s Rule), על פיו נפח האטומים במולקולה מסוימת נמצא ביחס ישר לערכיות של האטומים, כאשר נעשה שימוש בערכים הנמוכים של הערכיות.[1] התוצאות הראשונות של קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן הראו כי הכלל שגוי, ונפח האטומים קשור לגודל המטען השלילי.
בארלו שירת כנשיא החברה המינרלוגית האנגלית מ-1915 עד 1918.
בארלו מת בסטנמור, כיום ברובע הארו שבלונדון.
מחוות והוקרות
- בארלו היה עמית בחברה מלכותית מ-1908.
- "דורסה בארלו" (Dorsa Barlow), רכס-קמט (wrinkle-ridge) על הירח קרוי על שמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
26332105ויליאם בארלו