וילהלם מרטין לברכט דה וטה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. וילהלם מרטין לברכט דה וטה (בגרמנית: Wilhelm Martin Leberecht de Wette; 12 בינואר 1780 – 16 ביוני 1849) היה תאולוג גרמני-שווייצרי.
חיים וחינוך
הוא נולד באולה, ליד ויימאר, שם אביו היה כומר. הוא למד בגימנסיה בווימר, אז בשיא תהילתה הספרותית. כאן הושפע רבות מיוהאן גוטפריד הרדר, שביקר לעיתים קרובות בבית הספר. בשנת 1799 הוא החל ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת פרידריך שילר בעיר ינה, כאשר מוריו העיקריים היו יוהאן יעקב גריסבך (אנ') והיינריך פאולוס (אנ'). פאולוס הנחיל לו את נטייתו לחקירה ביקורתית חופשית. את עבודת המחקר הגיש בשנת 1804, ובמהלך זמן שהותו ב-ינה, הוא היה בקשר קבוע עם יאקוב פרידריך פריס וקרל דייוויד אילגן (אנ'), שכנראה הכיר לו את יוהאן סברין פאטר (אנ'), חוקר שאת עבודתו העריץ, ובמובנים מסוימים, אף שכפל באופן עצמאי.
לאחר קבלת הדוקטורט, הוא מונה לפריבט-דוצנט ב-ינה; בשנת 1807 קיבל תפקיד של פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת היידלברג, שם היה תחת חסותו של יאקוב פרידריך פריס, ועזר לסדר את עבודתו; בשנת 1810 עבר לקתדרה באוניברסיטת פרידריך וילהלם שהוקמה בברלין, ושם התיידד עם פרידריך שליירמאכר. עם זאת, הוא הודח מברלין בשנת 1819 מפני שכתב מכתב נחמה לאמו של קארל לודוויג זאנד (אנ'), רוצחו של אוגוסט פון קוצבו. עתירה לטובתו שהגיש סנאט האוניברסיטה לא צלחה, והוצא צו שפיטר אותו מתפקידו ואף גירש אותו מהממלכה הפרוסית.
הוא פרש לווימר, שם עסק בזמנו הפנוי בהכנת המהדורה שלו על מרטין לותר ובכתיבת הרומן Theodor oder die Weihe des Zweiflers(1822), בו הוא מתאר את השכלתו של כומר אוונגלי. הוא החל להטיף, תחום בו היה פופולרי מאוד. בשנת 1822 קיבל את כס הקתדרה התאולוגית באוניברסיטת בזל, שאורגנה מחדש ארבע שנים קודם לכן. אף כי האורתודוקסים התנגדו נחרצות למינויו, דה וטה זכה במהרה להשפעה רבה הן באוניברסיטה והן בקרב העם באופן כללי. הוא קיבל אזרחות שווייצרית והפך לרקטור האוניברסיטה, אשר חבה לו חלק גדול מחזרתה לגדולה, במיוחד בפקולטה לתאולוגיה.
לימודים
דה וטה תרם תרומות יקרות ערך לענפים רבים בתאולוגיה. היה לו עניין אינטליגנטי באמנות, ולמד מוזיקה ואדריכלות כנסייתית.
נישואין ומשפחה
דה וטה התחתן שלוש פעמים, תחילה עם אברהרדין בואי, אחר כך הנרייט פריש, אלמנה, אמו של צ'ארלס בק (אנ'), ובפעם השלישית בשנת 1833 עם סופי שטרקיזן, אלמנתו של כומר מברן אברהם רודולף פון מאי.
מעבודותיו הנבחרות
- Beiträge zur Einleitung in das Alte Testament (2 vols, 1806–1807)
- Kommentar über die Psalmen (1811), which has passed through several editions
- Lehrbuch der hebräisch-jüdischen Archäologie (1814)
- Über Religion und Theologie (1815); a work of great importance as showing its author's general theological position
- Lehrbuch der christlichen Dogmatik (1813-1816)
- Lehrbuch der historisch-kritischen Einleitung in die Bibel (1817)
- Christliche Sittenlehre (1819–1821)
- Einleitung in das Neue Testament (1826)
- Religion, ihr Wesen, ihre Erscheinungsform, und ihr Einfluss auf das Leben (1827)
- Das Wesen des christlichen Glaubens (1846)
- Kurzgefasstes exegetisches Handbuch zum Neuen Testament (1836–1848).
לקריאה נוספת
- Howard, Thomas Albert, Religion and the Rise of Historicism: W.M.L. De Wette, Jacob Burckhardt, and the Theological Origins of Nineteenth-Century Historical Consciousness, Cambridge University Press, 1999. מסת"ב 0-521-65022-4
- John W. Rogerson, W.M.L. de Wette, Founder of Modern Biblical Criticism. An Intellectual Biography, Sheffield Academic Press, 1992.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך De Wette, Wilhelm Martin Leberecht מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
32743699וילהלם מרטין לברכט דה וטה